רש"י/מנחות/מח/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות בית מאיר קרן אורה רש"ש |
והשאר נאכלות בפדיון. כדמפרש ואזיל:
הא דלא כרבי. אלא כרבי אלעזר בר' שמעון דאמר שחיטה לא מקדשא לפיכך אפשר להו בתקנה זו קודם זריקה שעדיין אין להם שום קדושת הגוף והרי הן כתחלתן ומושך איזה שתים שירצה וזורק הדם עליהן ומקדשן ומתירן ואלו שנשארו בקדושת דמים שלהן אסורות עד שיפדו ופודן ככל קדושת דמים ואוכל כל מה שירצה:
דאי רבי כיון דאמר שחיטה מקדשא. נהי דשתים מהן אין להן אלא קדושת דמים וישנן בפדיה דכבשים מידי דחזו להו קמקדשי ואינך קדושת דמים בעלמא עלייהו ונפקי לחולין ומביא מעות ואומר בכל מקום שהן השתים שאינן מקודשות יתחללו על מעות הללו ובלא פדיה לא מתאכלי דלא שריא להו זריקת הכבשים מיהו היכא פריק להו והיכי משתרו והרי אינו מכיר אלו הן שאינן מקודשות:
ואי מפיק להו לכולהו אבראי. ופריק להו לתרתי מינייהו:
כיון דכתיב. בשתי הלחם:
לפני ה'. והניף הכהן אותם על לחם הבכורים וגו' (ויקרא כג) שמע מינה פנים נינהו:
איפסלו להו. המקודשות ביוצא ומתוך שאין אתה מכירן הרי כולם פסולות:
ואי דפריק להו גואי. ואוכלן כהן בפנים לארבעתן השתים חולין והשתים קודש קמעייל חולין לעזרה:
ממילא הויין. דתוך העזרה הן נעשין חולין והוא לא הכניסן משנעשו חולין:
והתניא אין פודן אלא בחוץ. משום חולין לעזרה:
הא ודאי. דקתני פודן בחוץ דלא כרבי ועושה תקנה זו קודם זריקה ומושך איזו שתים שירצה והוא הדין דהוה מצי למיפרך ברישא דאי רבי ארבעתן בעי לאונופי בהדייהו דהא לא ידע מי הן דקדושות ומיהו דאלימא מיניה אקשי ליה עד דאפקיה מטעמיה:
לא קדשו לה כלל. והכא נמי אמאי קדשו שתי חלות מתוך ארבע:
הכל מודים כו'. ואע"ג דלא פריש הי מינייהו:
טוראתא. שם מקום:
ד' כבשים. ואין הדין אלא שנים:
שאם אי אתה אומר כן. לזרוק את שלא לשמה תחילה אלא את לשמו תחילה:
הפסדת את האחרונים. כדאמר לעיל (דף מז:) אין לך דבר שנראה לשמן ונדחה מלשמן כגון הני דמשזרק ראשונים לשמן תו לא חזו הנך לשמן וכיון דנדחה מלשמן אין כשרין שלא לשמן כשאר כל הזבחים. ל"א שאם אי אתה אומר כן אלא ארבעתן לשמן הפסדת את הנזרקים באחרונה דהא לא צריכי ופסולין:
עמוד חטא. ושלא לשמן חוטא הוא דאסור לשנות בזבחים:
בשביל שתזכה. לאכול את השנים:
אברי חטאת. הנאכלין לכהנים:
שנתערבו באברי עולה. העולים למזבח ינתנו למעלה כולם על המערכה:
ואמאי. יצאו לבית השריפה:
לימא עמוד חטא. והעלה למזבח חטאת שאינה ראויה לו בשביל שתזכה שלא להפסיד עולה:
חטא בחטאת לזכות בחטאת. כגון לעיל בכבשים שחוטא בעצמו וזוכה בעצמו אמר:
לפני זמנן. קודם עצרת:
לאחר זמנן. לאחר עצרת:
הדם יזרק. שלא לשמן:
ואם היתה שבת. אשלא לשמן קאי ועצרת ושבת היא לא יזרוק דכיון דאידחי מקרבן ציבור תו לא דחי שבת:
ואם זרק הורצה ע"מ להקטיר אימורין לערב. אבל היום לא יקטירם:
לימא עמוד וחטא. יזרוק בשבת לכתחילה:
בשביל שתזכה. להקטיר אימורין לערב ותאכל בשר ואמאי אמר לא יזרוק ונפסל הדם בשקיעת החמה:
עמוד חטא בשבת בשביל שתזכה בשבת אמרינן. כגון כבשים דזוכה בהן בו ביום:
חבית של תרומה [שנשברה בגת] העליונה. היינו עדשים שקורין מי"ץ:
תחתונה. בור שלפני הגת:
והתחתונה טמאה. שיש שם חולין טמאין:
מודה רבי אליעזר ורבי יהושע כו'. אע"ג דחייש רבי יהושע לקמן בהפסד חולין מודה הוא שאם יכול לחזור אחר כלי טהור לקבל או אפי' רביעית יציל ואע"פ שבין כך ובין כך תפול התרומה לתוך החולין וילך הכל לאיבוד לפי שתרומה טמאה אין לה תקנה: