רש"י/מנחות/לח/א

רש"י מנחות לח א

בלאו דלא תסור. כגון טלטול איסור מדרבנן ואבנים מקורזלות מותר להכניס לבית הכסא משום כבוד הבריות אבל לשאת משא דכתיב בהדיא לא דחי כבוד הבריות:

איכא דאמרי מהתם אמר ליה. רבינא איפסיק קרנא דחוטא:

כרמלית. מותר לטלטל בתוכה מן התורה:

ל"א ועיקר האי מאן דצייריה לגלימיה קרנות טליתו כפל קשר ודומה כאילו קיצען ואין לה כנפות כדי להפקיעה מתורת ציצית:

לא עשה כלום. לפוטרה מציצית:

מ"ט כמאן דשדי דמי. ובת ד' כנפים שסופה לחזור לתחילתה:

אמר רב דימי האי מאן דחייטיה לגלימיה. כפל כנפותיה כאילו הן מקוצעות ותפר הכפלים שלא ישובו אפ"ה לא עשה ולא כלום להפקיעה מן הציצית דכל כמה דלא פסק ליה ש"מ מיבעי ליה ועדיין הן מן הטלית וללשון ראשון קשיא דתניא בפרק התכלת (לקמן מא.) שאם כפלה ותפרה שחייבת:

הדרן עלך הקומץ את המנחה

התכלת אינה מעכבת את הלבן. ואע"ג דמצוה לתת תכלת ב' חוטין בציצית כדמפרש לקמן אפ"ה אין זה מעכב את זה ואי עביד ארבעתן תכלת או ארבעתן לבן יצא:

גמ' מין כנף. היינו לבן דרוב טליתות של פשתים הן ולבנות:

תכלת. צמר צבוע כדאמרינן (יבמות דף ד:) מדשש כי תנא תכלת עמרא:

לא נצרכא. מתניתין דקתני אין מעכבין זה את זה:

אלא להקדים. שאם הקדים המאוחר דהיינו תכלת דלבן כתיב ברישא:

הכנף מין כנף. ואם הקדים התכלת את הלבן אינה מעכבת ואין צריך לפסוק התכלת אלא יתן הלבן אחריו:

אילימא

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף