רש"י/מנחות/לו/א

רש"י מנחות לו א

בין תפילה לתפילה. בין של יד לשל ראש דסיפר קודם שיניח אותן על הראש:

להניח. דבשל יד מתחיל להניח:

מצות תפילין. דעכשיו גומר את המצוה:

לא סח. אין מברך אלא על של יד בלבד:

סח מברך שתים. כדשלח רב חייא:

סח בין תפילה לתפילה. ולא בירך על של ראש אלא סמך על ברכה ראשונה:

עבירה היא בידו וחוזר עליה מערכי המלחמה. כדאמרינן בפרק משוח מלחמה (סוטה מד:) הירא ורך הלבב מעבירות שבידו:

והיו. משמע שתים כל זמן שיהו בין עיניך יהו שתים כל זמן שאותן של ראש מונחים אותן של יד נמי מונחין אלמא דראש חליץ ברישא:

תפילין. שהניחן קודם עמוד השחר מברך עליהן משעת הנחתן משעת זמן הנחתן דאמר בפרק קמא דברכות (דף ט:) בק"ש אחרים אומרים משיראה חבירו מרחוק ד' אמות ואמרינן התם לתפילין כאחרים כלומר להנחת תפילין כאחרים:

שמא יאבדו. אם ישאם בידו:

מניחם. בראשו:

ממשמש בהו. דהוי כאילו מניחן:

שתכלה רגל מן השוק. לאחר שחשכה:

מודים חכמים לרבי יעקב שאם חלצן כו' אין חוזר ומניחן. דלילה לאו זמן תפילין הוא כדאמרינן לקמן:

מצלו בהו באורתא. תפלת ערבית כר' יעקב:

לא

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף