רש"י/יהושע/טו

רש"י ‏ יהושע טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אל גבול אדום. סמוך למצר אדום:

נגבה. בתחום מצר דרומי של ארץ ישראל:

מקצה תימן. בסוף כל המצר:

ב

ויהי להם גבול. מצר דרומי של יהודה:

מקצה ים המלח. הוא מקצוע דרומית מזרחית של ארץ ישראל באלה מסעי (במדבר לד ג):

מן הלשון. של ים:

ג

ויצא אל מנגב למעלה עקרבים. ואינו אומר ויצא ונסב ותאר, אלא במקום שחוט של גבול בולט אל החוץ או כונס לצד פנים שאינו הולך מכוון, וכאן הוא בולט אל החוץ ובא מנגב למעלה עקרבים בדרום של מעלה עקרבים, נמצא שמעלה עקרבים לפנים מן החוט, ועבר ובא לו אל המערב:

צנה. לצן, וכל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה:

ועלה. כל מה שהוא עולה מן המזרח, לצד ירושלים הוא עולה, ומירושלים והלאה הוא יורד כאן למדנו שירושלים גבוהה מכל ארץ ישראל. וירושלים אינה נזכרת במצר זה, שבמצר צפונית של יהודה היתה, כמו שאמור בענין:

ועלה מנגב לקדש ברנע. החוט הולך לדרומה של קדש ברנע, נמצאת קדש לפנים מן החוט:

ועבר חצרון. לצד המערב הוא מונה והולך, עד והיו תצאתיו הימה:

ד

תצאות. סופו של מצר אל הים הגדול, שהוא מצר מערבי לכל ארץ ישראל נמצא גבול יהודה מחזיק כל ארכה של ארץ ישראל מן המזרח למערב, ועומד בדרומה של ארץ ישראל:

ה

וגבול קדמה. חוט המתוח למצר מזרחי של יהודה:

ים המלח. שהוא מקצוע דרומית מזרחית לארץ, באלה מסעי (שם):

עד קצה הירדן. רחבו של גבול יהודה אינו אלא כנגד ים המלח, עד מקום שהירדן נופל בים המלח, שהירדן אף הוא במצר מזרח של ארץ כנען, כמו שנאמר באלה מסעי במצר מזרחי (שם לד יב): וירד הגבול הירדנה, והיו תוצאותיו ים המלח, שהוא במקצוע:

וגבול לפאת צפונה. חוט מצר המתוח למצר צפון מן המזרח למערב, מלשון ים המלח, ממקום שהירדן נופל בו שאמרנו ששם כלה רוחב גבול מצר המזרחי ועלה לצד המערב בית חגלה, ועבר החוט מצפון לבית הערבה, נמצא בית הערבה בתוך גבול יהודה לפנים מן החוט:

ו

ועלה הגבול וגו' אבן בהן. כל מה שהולך עד ירושלים הוא עולה:

ז

ועלה הגבול דבירה מעמק עכור. שהיה עמק עכור בין אבן בהן לדביר:

וצפונה פונה אל הגלגל. וכשמגיע כנגד הגלגל, מרחיב הגבול ויוצא חוט המצר לצד הצפון אל הגלגל, אשר הוא נוכח מעלה אדומים אשר המעלה בדרום הנחל, נמצא הנחל חוץ מן החוט שלא בגבול יהודה:

מנגב לנחל. עמק ומדרון היה בלא מים:

אל עין רוגל. מעין הכובסים, תרגם יונתן: עין קצרא, וקורא את הכובס רוגל, על שם שבועט את בגדי הצמר ברגליו, פולוש בלע"ז:

ח

ועלה וגו' גי בן הנם. עודנו עולה מעט עד עין עיטם, ומשם והלאה הוא יורד, וזהו שאמרו רבותינו ז"ל בשחיטת קדשים (זבחים נד ב) סבור למבנייהו בעין עיטם שהוא גבוה מירושלים מעט:

אל כתף היבוסי מנגב. נמצאת ירושלים חוץ מן החוט ואינה בגבול יהודה אלא בגבול בנימין שהוא בצפונו של יהודה:

ט

ותאר. לשון ונסב בעוגל, כמו (ישעיה מד יג): ובמחוגה יתארהו, ויונתן תרגם את כלם 'ויסחר':

ויצא אל ערי הר עפרון. החוט יוצא לצד הצפון, והגבול הרחיב עד ערי הר עפרון:

ותאר הגבול בעלה. אין זה לצד המערב, אלא הבליטה לצד צפון:

י

ונסב הגבול מבעלה ימה. עכשיו חוזר למנינו הראשון, מן המזרח למערב:

אל כתף הר יערים מצפונה. שהיה החוט בצפונה של הר יערים, נמצא הר יערים בתוך גבול יהודה לפנים מן החוט:

יא

והיו תצאות הגבול. סוף המצר:

ימה. אל ים הגדול שהוא מצד מערבי:

יג

אל פי ה' ליהושע. כמה שאמר הקדוש ברוך הוא ליהושע:

יד

וירש משם כלב. לאחר מיתת יהושע, כי עדיין בימי יהושע לא נלכדה חברון, כמה שנאמר בספר שופטים (א כ), ולא נכתבה כאן אלא מפני החלוקה:

טו

קרית ספר. רבותינו אמרו (תמורה טז א) אלו הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה שהחזיר עתניאל בן קנז מפלפולו:

יז

אחי כלב. מאמו:

יח

ותצנח. ואתרכינת, הטתה עצמה ליפול ברגליו:

יט

תנה לי ברכה. פרנסה:

ארץ הנגב. חרבה, כמו (בראשית ח יג): חרבו פני האדמה, ומתרגם: נגיבו, שייקא בלע"ז, בית מנוגב מכל טוב, אדם שאין בו אלא תורה:

נתתני. נתת לי, כמו (שם לז ד): דברו לשלום, דבר אליו ; (ירמיה י כ): בני יצאוני, יצאו ממני ; (מלכים א, יט כא): ובשלם, בשל להם:

גלות. מעינות:

כא

ויהיו הערים מקצה למטה בני יהודה. בגבול מטה יהודה, הוא שאמרו רבותינו (גיטין ז א): לא מנה יהושע אלא עיירות העומדות על הגבולים:

לב

כל ערים עשרים ותשע. ובפרטן אתה מוצא שלשים ושמונה, אלא אלה היתרות נטלו בני שמעון מחבל בני יהודה, ונזכרות הם בנחלת שמעון באר שבע ומולדה חצר שועל ועצם ואלתולד וחרמה וצקלג ועין ורמון, הרי תשע היתרות המנויות כאן:

לו

ערים ארבע עשרה. ובפרטן חמש עשרה, אומר אני, תפוח והעינם אחד הוא, וזה פירושו תפוח והעין שלו, הוא עין תפוח האמור בנחלת מנשה: אל יושבי עין תפוח:

מז

והים הגדול וגבול. נסין שבים שקורין אלשי"ש בלע"ז:

סג

לא יכלו בני יהודה להורישם. שנינו בספרי: רבי יהושע בן קרחה אומר יכולין היו, אלא שלא היו רשאין מחמת השבועה שנשבע אברהם לאבימלך, ויבוסי זה לא על שם האומה היה, אלא מגדל דוד שהיה בירושלים ושמו יבוס, ובני אותו מחוז מפלשתים היו, וכשכבשו בני יהודה את ירושלים לא הורישו את בני אותו מחוז:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף