רש"י/יבמות/עג/ב

רש"י יבמות עג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ואוכלן בטומאת עצמן. שהגוף טהור והם טמאים:

לוקה. כדיליף לקמן:

מה שאין כן בתרומה. דאינו מוזהר בה אלא בטומאת הגוף כדכתיב (ויקרא כב ד) בקדשים לא יאכל וגו' אבל בטומאת עצמה לא מצינו אזהרה אלא איסור עשה הוא דאשכחן ביה לקמן בשמעתין ומדלא קתני ליה שמע מינה תנא ושייר:

ואמר מר. במסכת מכות (דף יז.):

ותרומת ידך אלו הבכורים. דבעי הבאת מקום כדכתיב (דברים כו ב) ושמת בטנא והלכת והתם אשמעי' עשה והכא אשמעינן אזהרת לאו לאוכלן בגבולין דאילו תרומה ממש קדשי הגבול היא ולא בעיא חומה:

תרומה מותרת לאונן. כדאמר בריש פירקין (יבמות דף ע.) זרות אמרתי לך ולא אנינות:

מר מקיש. ת"ק מקיש בכורים למעשר דכתיב ביה (דברים כו) בערתי הקדש:

והיכן מוזהר על אכילה איני יודע ת"ל לא תוכל כו'. והכי גרסינן ללישנא דברייתא בספרי גבי האי קרא דלא תוכל מכלל שנאמר לא בערתי ממנו בטמא בין שאני טמא והוא טהור בין שאני טהור והוא טמא והיכן מוזהר על אכילה איני יודע ת"ל לא תוכל כו'. והכי פירושו מכלל שנאמר בוידוי מעשר לא בערתי ממנו בטמא דמשמע בין שאני טמא כו' הוא מתודה שלא בערו באש ולא הדליק בו את הנר וכל שכן בטהור דלא ניתן אלא לאכילה ושתיה וסיכה וממילא שמעינן מדלא הוצרך להתודות על הטהור שמע מינה הכי קאמר אפילו בשעת הטומאה שלא יכולתי לאוכלו לא נתתיו להדלקה אלמא אינו נאכל בטומאה והיכן מוזהר על כך:

איני יודע. לאו מפורש לכך נאמר לא תוכל והשתא פריך הש"ס מקמי דליסליק למילתיה:

טומאת הגוף בהדיא כתיבא. ואמאי קתני איני יודע:

לא יאכל מן הקדשים. ומוקמינן האי קרא במעשר לקמן בפירקין (יבמות דף עד:) כדכתיב כי אם רחץ בשרו במים ולא בעי הערב שמש ומשנינן הכי קמיבעיא ליה לתנא טומאת עצמו מנין ת"ל כו':

בשעריך תאכלנו. בפסולי המוקדשין קאי לאחר פדיונן שאוכלן זר:

ההוא. בשעריך דהתם דקשרי ליה לטהור לאוכלו אחר שנגע טמא בקערה ונטמאה קאמינא לך הכא במעשר שני לא תיכול:

שמן קדש. כגון שהוקדש למנחות ונטמא:

שכן. מצינו חומרות בקודש ואין נוהגות בתרומה:

פגול נותר. וקרוי קרבן להביאו לפנים ויש בו מעילה לנהנה ממנו בשוגג וכרת לאוכלו בטומאת הגוף ואסור לאונן:

מחפ"ז. מיתה לאוכלו בטומאת הגוף דכתיב (ויקרא כב ט) ומתו בו כי יחללוהו:

חומש. לזר האוכלה בשוגג לעולם ואע"פ שמותרת לכהנים אבל קדש משעה שיש לו שעת היתר לכהנים אין בו מעילה ולא חומש:

ואין לה פדיון. לתרומה אבל מצינו פדיון לקדש עד שלא קידש בכלי. ותרומה אסורה לזרים אבל קדשים קלים מותרים לזרים:

הא איסורא איכא. לאכול תרומה טמאה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף