רש"י/זבחים/קב/א

רש"י זבחים קב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ואין זר רואה את הנגעים. דכתיב (ויקרא י״ג:ב׳) והובא אל אהרן וגו':

ואין קרוב רואה את הנגעים. כדתניא בסנהדרין (דף לד:) כל ריב וכל נגע מה ריבים שלא בקרובים אף נגעים שלא בקרובים:

היתה אלישבע יתירה. ביום שהוקם המשכן קאי בסדר עולם:

בנה סגן. אלעזר:

בן בנה. פנחס משוח מלחמה כדאשכחן במדין אותם ואת פנחס בן אלעזר הכהן לצבא והוא המדבר אל העם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם:

אחיה. נחשון:

כתנאי. אם משה כהן היה:

נאמר בו רושם. סימן מה של חרון היה שם פעמים הכאה פעמים נזיפה פעמים קללה וגידוף כגון (שמואל א כ׳:ל׳) ויחר אף שאול כתיב בתריה בן נעות המרדות ויחר אף אליהוא (איוב ל״ב:ב׳) לא רבים יחכמו (שם) ויחר אף יעקב ברחל התחת אלהים (בראשית ל׳:ב׳) לשון נזיפה הוא:

הלא אהרן אחיך. שהיה ראוי להיות לוי ידעתי כי דבר ידבר הוא ומשם זכה לכהונה:

לא נתכהן משה. ולא פסקו לו כהונה מעולם:

ויש אומרים. לא פסקה כהונה אלא מזרעו אבל הוא כל ימיו כהן היה ורב דאמר כיש אומרים:

בניו יקראו על שבט הלוי. אבל הוא כהן:

וכי תימא לדורות הוא דכתיב. לאחר זמן נכתב כשהיו מייחסים את הכהונה ואת הלויה ולהכי נקט בניו יקראו דלא הוה ליה למימר משה יקרא על שבט הלוי שהרי לא קיים ואין לו לומר אלא על המתייחסים:

סטרו. הכהו על לחיו:

הסביר לו פנים. והיינו ונצבת לקראתו לפי גדולתו הכון לקראתו:

העיז בו פניך. היינו ונצבת לקראתו למלחמה ולדבר עזות:

ואילו לדידיה לא קאמר ליה. וירדת אלי והשתחוית לי לאמר וגו' ואע"ג דמסקנא הכי הוה דכתיב (שמות י״ב:ל״א) ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו וגו':

וירץ לפני אחאב. אחאב רוכב והוא רץ לפניו שהיה אחאב יחידי ולאו אורח ארעא:

מי אנכי. דוד אמרה:

שאני שאול דאפי' בגויה לא קמא. ומיהו הלום מלכות עולמית הוא וכשפסקו לו לשאול מלכות עולמית פסקו לו אבל הוא גרם לעצמו שתנטל הימנו:

כדרבי אלעזר. דאמר אם הגיס כו' ויגבהו ואם אסורים בזקים גבהות לבם גורם להם להיות אסורים בזקים ילכדו בחבלי עוני:

כל זכר. קמא במנחה כתיב בצו את אהרן:

אם לאכילה. להתירו לאכול מחלק חביריו אם יזמנוהו עמהם אבל הוא לא יחלוק:

לחלוקה. ליטול חלק כאחד הכשרים:

כל זכר. תניינא בחטאת כתיב והשלישי באשם וברייתות הללו בת"כ במדרש המקראות:

כלפי לייא. בעל מום עובר משמע להתירו טפי מבעל מום קבוע:

לא תיפוך. ואיצטריך קרא למידרשיה הכי מהו דתימא קרא קמא קבוע הוא דאכשר דרחמנא חס עליה משום דלית ליה היתירא למחר וליומא אחרינא אבל עובר דאית ליה היתירא למחרת:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף