רש"י/ביצה/ל/א

רש"י ביצה ל א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ומתחילין בערמת התבן. להסק ואע"פ שלא זמנה מבע"י ולא היה רגיל להסיק ממנה והשתא משמע דלית ליה מוקצה:

אבל לא בעצים שבמוקצה. רחבה שאחורי הבתים קרויה מוקצה על שם שהיא מוקצה לאחור ואין נכנסים ויוצאין בה תדיר ושם נותנין עצים וכל דבר שאין דעתו ליטול עד זמן מרובה ובגמרא פריך סיפא לרישא דהשתא משמע דאית ליה מוקצה:

גמ' ואם אי אפשר לשנות. כגון שזמן אורחים הרבה וצריך להביא הרבה ביחד מותר:

דדרו בדוחקא. משאוי שאדם יחיד נושא על כתפו בחול בטורח אם בא לשאת אותו בי"ט לצורך י"ט כגון חבית או שק מלא פירות ישאנו בי"ט ברגלא עתר שקורין פורק"א כדרכי נושאי מלח למכור מפני שצריך לשנות וכשהוא משנה ישנה להקל משאו ולא להרבות טורח בי"ט ועתר זה נוח הוא לשאת בו משא כבד וכשנושא בו חבית הנשאת בכתף משנה להקל הוא:

דדרו ברגלא. משוי חבית גדולה שרגילין לשאת אותה ברגלא:

לדרו באגרא. ישאוה בי"ט בשני בני אדם במוט על כתפיהם דהיינו נמי שנוי להקל:

דדרו באגרא. במוט על כתפיהם לדרו בי"ט לאותו משוי באכפא במוט בידיהם משום שנוי ואע"פ שאינו להקל מ"מ שנוי הוא ואינו מרבה טורח בשנויו:

נפרוס סודרא. קל הוא ואינו מכביד ושנוי הוא בעלמא ולהצנע:

ואם אי אפשר לשנות. שאין לו סודר לכסותו:

מליין מיא. שואבות מים מן הנהר:

תכסייה בנכתמא. כסוי של עץ העשוי לכדין:

זמנין דמפסיק. שצריך לקושרו שלא יפול בדרך וזמנין דמפסיק בהליכתו ואתי למקשריה וקשר העשוי להתקין אב מלאכה הוא:

דמטמיש במיא. שנשרה במים:

אין מטפחין. משום שיר או משום אבל:

מטפחין. ידיו זו לזו:

מספקין. כף על ירך:

מרקדין. ברגל וכולם נאסרו משום שבות גזרה שמא יתקן כלי שיר בפרק משילין (לקמן ביצה דף לו:):

אפומא דלחיא. לחי המתיר במבוי בשבת:

דלמא מגנדר ליה חפץ. ברה"ר חוץ ללחי:

ואתי לאתויי. מתוך שאינו במבוי מקורה להכיר שזה רה"ר וזה רה"י ומביאו: וקא מגנדר חצבייהו ומייתי להו לא גרסי':

ולא אמרינן להו ולא מידי. ואע"ג דעברן אדרבנן דאמור לא ליתיב ואינהו יתבן:

הנח להם. בדבר שהרגילו בו ולא יחזרו בהם:

מוטב שיעשו שוגגין ואל יעשו מזידין. לעבור כשידעו ולא יניחו בכך:

והני מילי. דהנח להם לישראל:

בדרבנן. היכא דארגילו למעבר אדרבנן כי הנך דמטפחין והנך דיתבן אפומא דלחיא:

תוספת יום הכפורים. שצריך להתחיל ולהתענות מבעוד יום דאורייתא היא דנפקא לן (יומא דף פא:) מועניתם את נפשותיכם בתשעה:

ואכלי ושתו עד שחשכה. גרס ולא גרס משחשכה:

באוצר. בדבר האצור שהיה מוקצה לאוצרו לזמן ארוך כהאי גוונא דסתמא אוצרין אותו לבהמה:

ארזי ואשוחי. אין אדם מסיק אותן דעומדין לבנין:

אשוחי. ארז נקבה:

דמוקצה מחמת חסרון כיס נינהו. שדמיה יקרין:

דמתני לה. לדרב כהנא:

תבנא סריא. נרקב ומסריח שאין ראוי למאכל בהמה וסתמיה לעצים ולא לאכילה והיינו לאוצר:

לטינא. לטיט ללבון לבנים:

דאית ביה קוצים. ואין יכול לגבלו בידיו וברגליו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף