רש"י/ביצה/טו/א
< עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רשב"א שיטה מקובצת מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף חתם סופר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בקשין. בגדים קשין שאין מחממים מותר לישב עליהן:
נמטא. בגד שקורין פלטר"א בלע"ז:
גמדא. קשה כמו גמוד מסאני (פסחים דף קיא.) דבר שהוא כווץ נעשה קשה:
דנרש. מקום:
שריא. לישיבה שאינו מחמם:
ערדילין. ראיתי בתשו' הגאונים שרגילין ללבשן תחת מנעליהן (ותולים) עליהם עור של תישים מעובדין תחת קרקעיתן וכנגד העקב של רגל יש עושין אותן של צמר וקורין אותן נמטי:
אין בהם משום כלאים. דקשין הן:
צררי דפשיטי אין בהן משום כלאים. בגד כלאים שצרורין בו מעות מותר לתתן בחיקו שהמעות מקשין אותו ואינו מחמם:
דבזרני. שצרור בהם זרעים:
יש בהם משום כלאים. ואסור לתתן בתוך חיקו:
אסור לנעלו ביו"ט:
ומותר לטלטלו. דכלי הוא:
מעשה שהיה. במסכת שבת פרק במה אשה יוצאה (שבת דף ס.):
בסיכי. יתדות קטנות של עץ וי"א תופר שתי תפירות באמצעו ושתים בראשו ושתים בעקבו:
ביצת הגיר. גיר מין קרקע המשחיר:
ביצת. כל דבר הנלוש ונעשה עב קרוי ביצת מטונ"ש בלע"ז:
לצחצחו. להחליקו כדמפרש לקמיה שבמקומו היו הופכים מקום בשר מבחוץ ומקום שער מבפנים ודרך מקום בשר להיות בו מרטים וקליפות קליפות:
באתריה דר' יהודה בשרא לתחת. לפנים הלכך א"צ לצחצחו:
והאנן תנן כו'. ותפילין אין נאותין בהן ביו"ט כדאמר בערובין (דף צו.) יצאו שבתות וימים טובים שהן עצמן אות:
כל שנאותים בו בחול. שהוא מתוקן כל צרכו:
משלחין אותו ביום טוב. דאי ביום טוב דקתני מתני' לאו אנאותין דלקמיה קאי אלא אמשלחין דבתריה ולאתויי תפילין אתא דאי נמי מנח להו ביו"ט ליכא אסורא ומיהו סנדל המסומר לא דלא לימא מדשרו רבנן לשלחו ש"מ מותר לנעלו:
היה בא בדרך. בע"ש:
מניח ידו עליהם. שלא יראום וחכמים התירו לו להכניסם לעיר דרך מלבוש דהיא העברה כלאחר יד ומשום בזיון:
בבהמ"ד. בשדה היה ואינו משתמר:
לבית הסמוך לחומה. משנכנס לעיר יתנם בבית הראשון ולא יוליכם עד ביתו:
הא דמנטרא. באותו בית הסמוך לבהמ"ד אם נשמרים הם בו יתנם שם:
מאי איריא בראשו. שכבר היה מלובש בהן מבעוד יום דקא נקיט אביי:
אפי' מחתן בארעא נמי. אפילו לאחר שקדש היום מצאן מונחים בקרקע התירו לו חכמים להניחן בראשו ולהצניען:
המוצא. גרס ולא גרסינן המוציא:
המוצא תפילין. בשבת בשדה:
מכניסן. לעיר:
זוג זוג. נותן בראשו אחד ואחד בזרועו כדרך הנחתן בחול ומכניסן וחוזר והולך ולובש זוג אחר ומכניסן תפילין של ראש ושל זרוע קרי זוג זוג:
ולא מנטרא מחמת גנבי. ואשמעינן אביי דהואיל ולא מנטרא מחמת גנבי מאחר שהן בראשו יוליכם עד ביתו אבל אם מצאן שם במקום שהן נשמרין מן הכלבים לא יזיזם ממקומן:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |