רש"י/בבא קמא/נא/ב

רש"י בבא קמא נא ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לימא הא. דקתני חייבין רבי היא דאמר לעיל גבי חופר בור תשעה הואיל ועבד בו שיעור נזקין דהוי שותף בנזקין והכא דעבדי קמאי שיעור מיתה הוו כולם שותפין בתשלומי מיתה:

והא. דקתני אחרון חייב וראשון פטור:

רבנן. דדייקי איש אחד ולא שנים:

אפילו רבנן מודו. דכי כתיב מיעוטא אחופר בור ט' כתיב דליכא לחיוביה מן והמת יהיה לו דהא מסקנא דמילתא מן והמת יהיה לו נפקא לן דההוא דעבד שיעור מיתה מחייב ומיהו כולה מילתא לא מצינו למילף מינה דעיקר קרא לכדרבא אתא:

רבנן. דדייקי איש אחד ולא שנים:

שלא היה בה הבל למיתה. שהיתה רחבה הרבה מש"ה פטור אף בנזקין כדאמרינן איש אחד ולא שנים דהוה ליה כחופר בור ט' ובא אחר והשלימה לעשרה:

הא והא רבי. דאילו רבנן כי היכי דפטרי חופר ט' מנזקין פטרי נמי הכא לקמאי:

כגון שלא היה בו הבל לא למיתה ולא לנזקין. הלכך ראשון פטור אף בנזקין ואליבא דרב דאמר להבלו ולא לחבטו ואליבא דרבי אצטריך לשנויי שלא היה בו הבל אפי' לנזקין דאילו היה בו הבל לנזקין הוי ראשון שותף לנזקין ולשמואל דאמר אף על החבטה חייבה תורה מוקי לה במלא ספוגות בקרקעותיו דאין כאן חבט:

באנו למחלוקת רבי ורבנן. לרבנן אחרון חייב בין לנזקין בין למיתה לרבי אחר אחרון למיתה אחר שניהן לנזקין:

פשיטא. מה לי הוסיף למטה מה לי הוסיף למעלה:

מהו דתימא. בין לרבי בין לרבנן אחרון פטור דלאו הבלא דידיה קטליה:

טם טפח. החופר בור ט' ואחר השלימו לעשרה וחזר אחרון וסתם ומילא עפר אותו טפח שהוסיף:

טם. סתם בלשון ארמי [סתמום] טמונין פלשתאי (בראשית כו):

מאי דעבד שקליה. וראשון חייב בנזקין:

קמה ליה ברשותיה. והוה ליה השתא בור תשעה דאחרון וחייב מיהא בנזקין:

מיא. מוסיף הבלא:

הרחיבה. אחד חופר בור י' ובא חבירו והרחיב פיו:

הרי מיעט הבלא. ותבא לו ברכה:

הרי קירב הזיקא. שמיעט מקום מעמד רגלים ושמא לא היה הולך השור עד מקום פי הבור שבתחילה:

הרי קירב הזיקא. שמיעט מקום מעמד רגלים ושמא לא היה הולך השור עד מקום פי הבור שבתחילה:

וראשון מאימת מיפטר. דניטעון על השני היתה השמירה דפשיטא לן דהני עבר דקתני מתני' נשתמש קאמר דאי כדקתני מתני' שעברו עליו שניהן זה אחר זה אמאי ראשון פטור הרי גם הוא פשע:

דליו. כסוי הבור לכסותו שהראשון פתחו ודלה ובא שני ומצאו ומסר לו ראשון את כיסוי הבור:

והאי מדידיה קממלא. ולא הוי ליה שני שואל על חלקו של ראשון שיהא כולו מוטל עליו לשומרו הלכך אם הזיק שניהם חייבין אבל מסר לו את הדלי נעשה זה שומר שקיבל עליו לכסותו:

לחצר. של שניהן:

לתוך שלו. כל היכא דעייל יכול לומר זה חלקי שאני בורר ומהני ליה ברירה:

ליקנייה בחזקה. משנשתמש בו שהרי קרקע נקנית בכסף בשטר ובחזקה:

לעולם בחזקה. לבד מסירת דליו בעי לאחזוקי ביה ומיהו להכי מהני מסירה דאי בחזקה לחודה בעי למימר ליה לך חזק וקני כו':

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---