רש"י/בבא מציעא/צב/ב

רש"י בבא מציעא צב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הרי זה אוכל ופטור. דכיון דעומדות לקצות לא נגמרה מלאכתן:

אני ובני. שאינו נשכר לבעל הבית:

או ע"מ שיאכל בני בשכרי. שקצצת לי:

הוא אוכל ופטור. שהתורה זיכתה לו כלקט שכחה ופאה שפטורין מן המעשר:

ובנו אוכל וחייב. במעשר דהוה ליה כלוקח מקח שלא נגמרה מלאכתו:

ואי אמרת משלו הוא אוכל. ושכרו הוא ואפילו הכי פטריה רחמנא מכנפשך דדרשינן ליה מה נפשך אוכל ופטור אף פועל אוכל ופטור:

בנו אמאי חייב. הא בשכר אביו הוא אוכל כאביו:

משום דמיחזי כי מקח. הואיל ואתני אבל אכילה דידיה דאינו בתנאי אע"ג דבשכר הוא לא דמיא למקח:

הרי אלו לא יאכלו. דבעי חומה דגמר קודש קודש ממעשר ובתחילה על מנת כן נשכרו לו:

ואם לא הודיען מתחילה. לעשות עמו בנטע רבעי פודה ומאכילן:

כמקח טעות. ואילמלי הודיען לא היו נשכרים לו:

נתפרסו עיגוליו. קציעות שדרסן בעיגולין ונגמרה מלאכתן למעשר ונפלו ונתפרסו וצריך לחזור ולדרסן:

נתפתחו חביותיו. שניטלו מגופותיהם ושכרו לסותמן:

הרי אלו לא יאכלו. דאין פועל אוכל בדבר שנגמרה מלאכתו למעשר כדתניא לעיל (דף פט.) יצא הבודל בתמרים וכו':

ואם לא הודיען. לקמן פריך גבי חביות מאי אודעינהו בעי:

בשלמא נתפרסו עגוליו איכא מקח טעות. שכשאומר להן תחילה השתכרו לי לדרוס בעיגולין סבורים היו שזו תחלת דריסתן ועדיין לא נגמרה מלאכתן:

מידע ידע דאיטביל למעשר. דמשירד לבור הוי יין למעשר:

שנפתחו חביותיו לבור. שנשפכו לבור וסבורין היו שלא הוציאוהו משם משירד מן הגת לתוכו:

והתניא יין משירד לבור. הוי גמרו למעשר והרי ירד:

משיקפה. משיקפאו החרצנים על פי הבור כשמתחיל להיות תוסס ונוטלין הזגין ומשליכן:

דאמרו ליה לא הוינא ידעין. דמקפי:

איבעי לכו לאסוקי כו'. משאמרתי לכם שאני שוכר אתכם למשכו מן הבור וכיון דלא אסוק אדעתייכו סבור וקבול:

הוא דנגיד. המושכו מן הבור:

משישלה בחביות. משנתן בחביות והוא תוסס ורתיחתו עולה ומקצת שמרין קופאין למעלה וקודם שיגופו אותן חביות שולין אותן רתיחות ומשליכן:

דמשלי. כבר נישולו רתיחותיו ממנו לחוץ:

דשריק. הסותמו במגופות:

קוצץ. ליטול מעות ולא יאכל:

על ידי עצמו. בשביל עצמו:

מפני שיש בהן דעת. וידעי וקא מחלי:

במעלה להן מזונות. ושכר פעולתן שלו:

אי אמרת משל שמים הוא אוכל משום הכי אינו קוצץ. ע"י עבדיו הקטנים דאין לפועל קטן זכות אלא כשנותן לתוך פיו:

אלא אי אמרת משלו הוא אוכל. דתוספת שכר הוא:

אמאי אינו קוצץ. כי היכי דאגרייהו דידיה אכילתן נמי דידיה:

שאין מעלה להן מזונות. ואף שכרן אינו שלו וקא סלקא דעתך אין הרב יכול לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך ופלוגתא היא במסכת גיטין (דף יב.) ובהמתו משום לאו דחסימה שאפילו הוא עצמו דש בה דישה שלו אינו רשאי לחסמה:

והתני רבי אושעיא קוצץ אדם על ידי עצמו ועל ידי אשתו אבל לא על ידי בהמתו. משום חסימה:

וקוצץ על ידי בניו הגדולים. אבל לא הקטנים:

וקוצץ על ידי שפחתו ועבדו וכו'. קשיא עבדים קטנים אעבדים קטנים דמתניתין:

אידי ואידי. מתניתין וברייתא:

דמר סבר. תנא דמתניתין:

משל שמים הוא אוכל. הלכך לית להו למרייהו זכייה באכילתן דאפילו שלהן אינה עד שיתננה לפיהן:

אי הכי. בנו ובתו נמי נקוץ להו:

במאי אוקימתא וכו'. ולעולם משלו הוא אוכל ומשום דאינו מעלה קאמר לא יקוץ:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---