רש"י/בבא מציעא/מג/ב

רש"י בבא מציעא מג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אלא פשיטא כשעת הוצאה מבית בעלים. כשעת הגזילה וביתר פליגי דקאמרי ב"ש אם הוקרה ילקה לשלם כשעת הוצאה מן העולם ובית הלל אמרי כשעת הוצאה מבית הבעלים:

כי פליגי בחסר. וקאמרי ב"ה כשעת הוצאה מן העולם ודקא קשיא לך כל הגזלנין משלמים כשעת הגזילה אי בגזילה ממש דגזלה מעיקרא ה"נ אבל הכא דבהיתרא אתא לידי' ומשום שליחות יד קמחייבת ליה בהא פליגי:

ב"ש סברי שליחות יד אינה צריכה חסרון. ומששלח בה יד אע"פ שלא חסרה הויא גזילה וקמה ברשותיה וכשהוזלה ברשותו הוזלה ואם היתה בעין אומר לו הרי שלך לפניך עכשיו שהוציאה משלם כשעת שליחות יד:

אלא הא דאמר רבא. לעיל בשמעתין (דף מא:):

שליחות יד אינה צריכה חסרון. דקאמר שלא תאמר שליחות יד כו':

הא דאמר רבא. בהמוכר את הספינה (ב"ב דף פח.):

שואל שלא מדעת לרבנן גזלן הוא. גבי שולח את בנו אצל חנוני דפליגי רבנן ור' יהודה ואוקי רבא פלוגתייהו בשואל שלא מדעת ואמר דלרבנן גזלן הוי ומדאוקי רבא לרבנן בהכי סבירא ליה לדידיה גזלן הוי ואהדר לאוקמי מילתיה כרבנן דהלכתא כרבים:

לימא כב"ש. אמרה:

אלא הכא בשבח גזילה פליגי. והאי חסר ויתר דמתני' לאו ביוקרא וזולא אלא במאי דחסרה דהיינו גיזות ובמאי שהותירה כגון אם נתעברה אצלו דב"ש סברי הכל ישלם כר"מ דברייתא וב"ה כרבי יהוד' כשעת הוצאה מבית הבעלים:

דיקא נמי. דבגיזות וולדות פליגי דקתני לשון חסר ויתר ולא קתני לשון זול ויוקר:

ומודה ר"ע במקום שיש עדים. כמה היתה שוה ביום שגזלה וראו שגזלה הימנו דמשלם כשעת הגזילה:

מאי טעמא דרבי עקיבא. דאמר כשעת התביעה:

דאמר קרא ביום אשמתו. בדמים של אותו יום שהוא מתחייב לו והיכא דתבעו והודה דעל פיו הוא מתחייב העמדתו בדין והודאתו הוא יום אשמתו אבל אם יש עדים משעה שראוהו שגזלה הוא אשם לו:

להתם. לארץ ישראל:

אקיף. הרבה את הדרך וסבב דרך ארוכה על דבר זה ללכת דרך מעלת של הר צור מקום שר' יעקב שם ובעי מינה מה שמע מר' יוחנן רבו על כך כל מהלך דרך ארוכה במקום שיש קצרה מקיף הוא:

אי נמי דהדרה לדוכתה. להכי אשמועינן לעולם לומר שאם החזירה למקומה לאחר ששלח בה יד ונשברה באונס אף בזו הלכה כר"ע דאמר לעיל גבי גנב טלה מן העדר צריך דעת בעלי':

ורבא אמר הלכה כב"ה. כשעת גזילה ואנן כרבא עבדינן דהוה ליה בתראה:

מתני' החושב לשלוח יד. אמר בפני עדים אטול פקדונו של פלוני לעצמי:

חייב. באונסים מהיום והלאה אם נאנס חייב באחריות:

הטה את החבית. מלתא באנפי נפשה היא:

ונשברה. לאחר זמן:

אינו משלם אלא רביעית. דשליחות יד אינו מתחייב באונסין עד שיסמוך או יגביה דהוי קנייה:

הגביהה ונטל. דהוי קנייה בהגבהתה וחסרון מנטילת רביעית חייב באונסיה:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---