רש"י/בבא מציעא/ל/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
לא יהיה בך אביון. לא תביא עצמך לידי עניות:
הכישה. זה שאינו לפי כבודו אם הכישה הכאה אחת להשיבה נתחייב בה לאהדורה הואיל והתחיל[1]:
קלא. מרט"א בלע"ז:
דרכו להחזיר בשדה. שאין שם רואים כל כך ואינו בוש:
ואין דרכו בעיר. שהוא בוש משכיניו והוא מצא בשדה:
מהו. שיתחייב להשיבה:
לא מיחייב. להתחיל בהשבתה בשדה:
וכיון דאיחייב. שהזיזה ממקומה חייב אף בעיר:
פורק וטוען. פורק משא מן החמור וטוען עליו דכתיב עזוב תעזוב הקם תקים:
פתכא דאופי. משאוי של עצים:
וקא מיתפח. עומד לפוש:
דלי לי. הטעינני:
הדר זכה בהו. חזר האיש ההוא והחזיק בהן מן ההפקר:
הפקר לעניים הוי הפקר. אע"ג שלא הפקירו אלא לעניים הוי הפקר למפטר מן המעשר:
זה בית חייהם. ללמוד להם אומנות להתפרנס בו חוקות ותורות כתיבי ברישיה דקרא:
דיני דמגיזתא לידיינו. בתמיה:
דמגיזתא. גוזאי הדנין ביסורים ובחזקה וחבירו בבבא קמא (דף קיד.) דדייני בגזתיא:
מתני' איזו היא אבידה. בגמרא מפרש:
איזו זו אבידה. ואינו חייב להחזיר שמדעת הניחוה שם:
רצה בין הכרמים. דמסתקבא:
לא יאמר לו תן לי סלע. שבטלתי ממלאכתי שיאמר לו אם עשית מלאכתך היית מרבה טורח עכשיו לפי מה שטרחת טול:
כפועל. בגמרא מפרש:
אם יש שם בית דין. אם נוח לו לטרוח יותר כדי להרבות שכר ואינו חפץ ליבטל ממלאכתו מה יעשה אם יש שם שלשה בני אדם יתנה בפניהם ויאמר ראו שאני משתכר כך וכך ואי איפשי ליבטל ליטול שכר מועט אני אשיב אם תאמרו שאטול שכר משלם:
גמ' כלל. סתם אבידה שמוכחת שהיא שם שלא מדעת בעלים:
ולעולם. בתמיה וכי אף אם ימצאנה שם לעולם נאמר מדעת היא וכי דרך שלא להכניס:
בקדמותא. לפני עלות השחר:
חשכתא. שחשכה ערבית:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ עי' ברכת שמואל (סי' כ"ה אות ב') בשם רבו הגר"ח, וז"ל: ואמר מו"ר זיע"א דיש שני דיני השבה בהאבידה, דין קודם נטילה דהוא מצות טורח לחוד, ודין השבה שלאחר הנטילה דאז חלין עליו דיני ממונות דנשתעבד להחפץ מגזרה"כ דוהיה עמך עד דרוש אחיך אותו, ועי"ז נעשה גם שומר על האבידה, ולפי"ז י"ל דסוברים רש"י והרמב"ם דמה שפטרה התורה לזקן ואינה לפי כבודו, הוא דוקא מדין דלא תוכל להתעלם וכתבה התורה פעמים שאתה מתעלם, אבל אם נטלה דאז נעשו דיני ממונות עליו על האבידה לא מצות טורח אקרקפתא דגברא, גם בזקן ואינה לפי כבודו מחויב בהאבידה ע"י הנטילה וכו', עיי"ש.