רמב"ן/עבודה זרה/נח/א

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
רמב"ן
רשב"א
ריטב"א

חי' הלכות מהרש"א
מהר"ם
רש"ש


שינון הדף בר"ת


רמב"ן TriangleArrow-Left.png עבודה זרה TriangleArrow-Left.png נח TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


והא דקתני בברייתא עכו"ם שקד' במינק' או שטע' מן הכוס והחזיר לחבית. פי' רש"י ז"ל דהחזירו עכו"ם קאמר ולא יתכן לומר והחזיר ישראל ותהוי תיובתי' הא דקאסר ליה לכולה חבית משום האי דאיעריב ביה דא"כ אמאי הויא תיובתיה לימא ליה אנא דאמרי כר"ש דאמר לקמן ימכר כולו חוץ מדמי יין נסך שבו דקי"ל הלכת' כוותי' ז"ל הרב ז"ל.

ואין דבריו ברורים דחזר' עכו"ם מאי מהני ליה למיסר את שבחבי' בהנא' והא לא נגע ביה כלל ודמי ליין שמזגו עכו"ם שאע"פ ששפך המים ביין אינו אסור אלא בשתי' ומשום לך לך אמרינן נזירא והאי טעמא ליתיה אלא לשתיה כמ"ש רש"י ז"ל ומדינא אפי' בשתיה שרי ואפי' למ"ד הניצוק חבור הכא שרי בהנאה דלאוגוף הנגיעה הוא וכי היכי דכי ליכא יין בחבית ואיהו מוריק בה יין מחבית אחרת אינו אסור בהנאה ה"נ כי אית בה יין לא מיתסר דהא תלמוד כי לית בה יין ושפך מקצת ומוסיף ושופך עליו אינו נאסר בהנאה ושמא הוא מעמידה כשהיתה ידו של עכו"ם נוגעת בקילוח היורד מן הכוס לחבית וניצוק חבור לחשבו כמגע ממש.

ואינו מחוור שאין דרך החזרה בכך לשנותה סתם ולא עוד אלא אפי' ניצוק ליכא כלל דמיקטף קטופי הוא שחזרתו לחבית כקיטוף היא ולא מיתסר אלא משום תערובת וכ"ש למ"ד ניצוק אינו חבור שע"כ לא נאסר בהנאה מתורת נגיעה אלא משום תערובת אלא ודאי משום טעימתו הוא שנעשה יין נסך וכשעירבו נאסר כולו בהנאה משום תערובת יין נסך לרבנן דפליגי עליה דר"ש ב"ג.

והא דהויא תיובתיה דרבא משום דמדרבנן נשמע לרשב"ג לאו מי אמרי רבנן טעימתו אוסרת בהנאה לרשב"ג דמי תערובת מותרין ודמי יין נסך אסורין הן וצריך לפרש חוץ מדמי יין נסך שבו מ"מ שמעינן מינה דמגעו של עכו"ם בכה"ג עושה יין נסך לאסור בהנאה אותו יין שהוא נוגע בו ותיובתא דרבא דשרי אפי' דמי דההוא חמרא דנגע ביה עכו"ם ובתוספתא תנ"ה קדח במינקת ונפלה ממנו טפה כל שהוא אסורה ואוסרת בכל שהוא אלמא משום תערובת נאסר והא מני רבנן היא אלא דמינייהו שמעינן לרשב"ג כדפרשי'.

ובירושלמי (ד,ח) מצאתי מהו שיעשה בפיו יין נסך ר' אדא בשם ר' זעירא אין העכו"ם עושה בפיו יין נסך ר' ירמיה בשם ר' אבהו העכו"ם עושה בפיו יין נסך ותני כן אגרדמיס שטעם מן הכוס או מן המינקת והחזיר לחבית אסור על דעתיה דר' אדא בשם ר' אלעזר והוא שהחזיר העכו"ם על דעתיה דר' ירמיה בשם ר' אבהו ואפי' החזיר ישראל ואין זה ראיה לדברי רש"י ז"ל דבני מערבא סברי שאין העכו"ם עושה יין נסך בפיו ואפי' לאוסרו בשתיה ובחזרת העכו"ם נאסר בשתיה אבל אנן דקי"ל עושה יין נסך בפיו אפי' כשהחזירו ישראל אסור הכל בהנאה וכדפרשינן.

הא דאמר רב נחמן וכי שכשוך עושה יין נסך. ומתרץ לה לבר מדמי דההוא חמרא ק"ל למה לי למעוטיה דין שכשוך אפי' סתם יינם נמי מותר לבר מדמי דההוא חמרא וי"ל דה"ק וכי עכו"ם המשכשך ביין שלנו כדמפור' לע"ז הוא דלאסרו עלינו קמכוין ולפי' משכשך בו שלא לצורך ורוצה להנות ע"ז שלו ביינינו אינו אלא חשש בסתם יינן ופחות מכאן.

והא דאמרי' מאן דאסר אסר אפי' בהנאה. ואוקימנא דמוריק אורוקי הוה לאו משום דכוחו אפי' בכונה אסר בהנאה אלא משום כיון דבלילה הוה ולא חזינן ליה ועוד דסברינן דישראל הוא ולא מעיינינן ביה איכ' למיחש דילמ' נגע כדי לנסכו ולאו אדעתיןאבל למ"ד סבר דשכרא הוא ליכא למיחש דלמאי (וכו') נגע עכו"ם בשכרא וכן פירש"י ז"ל וכן נמי הא דאמרי' לקמן עכו"ם אדנא וישראל אבובא חמרא אסור בשתיה קאמר ולא בהנאה ובפירש"י ז"ל כתוב בהנאה ולפי דבריו נראה כט"ס.

ויש מי שאוסר בכח עכו"ם בכוונה אפי' בהנאה דעיקר ניסוך האי הוא דשופכין יין לפני ע"ז בקרקע כענין ניסוך שע"ג המזבח וכדאמרי' בפ' כל שעה בהדיא ובודאי דהכי הוא אלא דלא היכא דלא שמעיני' דנסיך לא חיישינן אלא דאחמירו בהו רבנן משום בנותיהן ועיקר איסורא במגען וכחן גזירה בעלמא הילכך לענין הנאה לא גזרו כמו שהקלו בו שלא בכוונה.


< עמוד קודם · עמוד הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון