רמב"ן/סנהדרין/מז/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף יד רמ"ה רמב"ן מהרש"ל מהר"ם ערוך לנר רש"ש |
[מספר תורת האדם: האורג בגד למת אביי אמר אסור רבא אמר מותר. אביי אמר אסור הזמנ' מלתא היא רבא אמר מותר. ואפי' מת קודם לכן וארגו הבגד לשם המת הזמנה לאו מלתא היא. והילכתא כרבא.
בפרק אלמנה לכ"ג (יבמות דף ס"ו ע"ב) ההיא איתתא דעילא לי' לגברא אצטלא דמלתא בכתובתה שכב שקלוה יתמי פרסוה אמיתנא אמר רבא קניה מיתנא. א"ל נאני בריה דרב יוסף בריה דרבא לרב כהנא. והאמר רבא אמר רב נחמן הלכה כרב יהודה. דאמר הדין עמה לומר כלי אני נוטלת. אמר ליה מי לא מודה ר"י דמחוסר גוביאנא. (אלו מיגנב יורשין חייבין לשלומי) כיון דאלו מיגניב יורשין חייבין לשלומי ברשותייהו קאים. רבא לטעמיה דאמר הקדש חמץ ושיחרור מפקיעיןמידי שיעבוד. ושמעינן מינה שאין אדם אוסר במת דבר שאינו שלו.
ומת גופי' אסור בהנאה. דהתם אמרינן לענין תקרובת ע"א. ויאכלו זבחי מתים מה מת אסור בהנאה. אף זבח אסור בהנאה ומת גופי' מנ"ל דגמר מעגלה ערופה בגזירה שוה.
וגרסינן בסוף פרק ראשון דערכין (ז,א) האשה שנהרגה נהנין בשערה. בהמה שנהרגה אסורה בהנאה. והוינן בה אמאי נהנין בשערה איסורי הנאה נינהו. אמר רב באומרת תנו שערי לבתי. אלו אמרה תנו ידי לבתי מי יהבינן לה. אמר רב בפאה נכרית. טעמא דאמרה תנו. הא לא אמרה תנו גופה היא ומיתסר. קשיא ליה לרב נחמן בר יצחק והא דומיא דבהמה קתני. מה התם גופה. אף הכא נמי גופה. אלא אמר רב נחמן בר יצחק זו מיתה אוסרתה וזו גמר דינה אוסרתה. תני לוי כוותי' דרב. ותניא כוותי' דרב נחמן בר יצחק. תני לוי כוותי' דרב האשה היוצאת ליהרג ואמרה תנו שערי לבתי מתה אין נותנין מפני שנויי המת אסורין בהנאה. תניא כוותי' דרב נחמן בר יצחק האשה היוצאת ליהרג ניהנין בשערה. בהמה היוצאת ליהרג אסורה בהנאה. ומה הפרש בין זה לזה זו מיתה אוסרתה וזו גמר דינה אוסרתה.
ואע"ג דמתניתין כרנב"י דיקא. דינא דרב קושטא הוא בפאה נכרית. תו ליכא דפליג עליה. הילכך האשה שאמרה תנו פאה נכרית שלי לבתי. וכן בכל נויי הגוף שלה המחוברין בגופה ומתה או שנהרגה נותנין לא אמרה הוה לי' כגופה ואסורין בהנאה. ושער ראשה אע"פ שאמרה תנו אסור בהנאה דכידה דמי. נגמר דינה נהנין בשערה מחיים שאין גמר דין אוסרה. אלא מיתה אוסרתה. וכן הלכתא].
[מספר תורת האדם: תני' נמצא' אומר שלשה קברות הן קבר הנמצ' וקבר הידוע וקבר המזיק את הרבים. קבר הנמצא שמצאו בעל השדה בשלו ושלא ברשות מותר לפנותו. פינהו מקומו טהור ומותר בהנאה. קבר הידוע אסור לפנותו פינה מקומו טמא ואסור בהנאה. ואוקימנא בקבר בנין אבל קרקע לעולם אינה נאסרת. והוינן עלה וקבר הנמצא מותר לפנותו. ליחוש דלמא מת מצוה הוא ומת מצוה קונה מקומו. ופרקינן שאני מת מצוה דקלא אית ליה.]
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |