רמב"ן/סנהדרין/מח/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף יד רמ"ה רמב"ן מהרש"ל מהר"ם ערוך לנר רש"ש |
[מספר תורת האדם: היו אביו ואמו מזרקין בו כלים מצוה על אחרים להצילן. אמר רשב"ג במה דברים אמורים שלא נגעו במטה. אבל נגעו במטה אסורין. ודוקא במטה הנקברת עמו ומשום דמחלפי בתכריכי המת.
ותניא (באבל רבתי פי"ג) מזרקים כלים על המת. וקולטין ומצילין עד שלא יזכה בהם המת. שכל הכלים שהמת זוכה בהן אסורים בהנאה. חוץ מן הסל והמגריפה והמריצה המיוחדין לקבורה. היו אביו ואמו וכו'. ותניו אידך באבל (פ"ט) כל המציל כלים מן המת הרי זה גוזל את המתים. ויש שמצילין ויש שאין מצילין. עד שלא הגיעו לארון מצילין. משהגיע לארון אין מצילין. אבל מלמדין שלא יהא חבלן. מפני שאמרו כל המרבה כלים על המת הרי זה עובר משום בל תשחית דברי ר' מאיר. ר' אלעזר בר' צדוק אומר מנוול. ורשב"ג אומר מרבה עליו את הרמה. ר' נתן אומר כסות היורדת עם האדם וכו'.
ומסתבר כגון אלו הכלים שאסורין בהנאה בשבילו נקברין עם המת. ולא עם המת ממש. שאין כבודו בכך. אלא עמו בתפיסתו. וכדתניא (ירושלמי נזיר ז,א) קבור תקברנו מצות עשה מנין אתה מרבה הסייף שנהרג בו. והעץ שנתלה בו והסודרים שנחנק בהן שכלם טעונים קבורה. ת"ל כי קבר תקברנו. הא כיצד קבורה לו קבורה לעצו קבורה לאבנו. הא כיצד מעמיד שלשה טפחים כדי שלא תעצם המחרישה.
ושורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי. שנאמר ובמשרפות אבותיך המלכים הראשונים אשר היו לפניך כן ישרפו לך (ע"ז דף י"א ע"א). וכשם ששורפין על המלכים כך שורפין על הנשיאים. ומה הן שורפין עליהם מטתן וכלי תשמישן. ומעשה שמת ר"ג הזקן ושרף עליו אונקלוס הגר את מטתו וכלי תשמישו בשבעים מנה צורי. עוקרין סוס שרכב עליו. ואיזהו עיקור מנשר את פרסותי' מן הארכובה ולמטה. בתוספתא בסנהדרין כשם ששורפין על המלכים כך שורפין על הנשיאים אבל לא על הדיוטו' הלכך אם בא לשרוף על הדיוטות מעכבין על ידו דאיכ' יוהר' והשחתה.]
[מספר תורת האדם: בשקלים (פ"ב מ"ה) מותר המת למתים. מותר המת ליורשיו. כיצד גבו למת סתם זהו מותר המת למתים. גבו למת זהו מותר המת ליורשיו. ר"מ אומר לא יגע בהן עד שיבא אליהו. ר' נתן אומר יעשו דימוס על קברו. או זילוף לפני מטתו . והלכתא כת"ק. ולא משום דקני מיתה דהזמנה לאו מלתא היא אלא משום דזילותא הוי ליה בגווי' דמלתא. ואחולי אחיל זילתי' ליורשים. הלכך אפי' גבו מעות. נמי ליורשיו הוו].
[מספר תורת האדם: תניא אידך קבר שבנאו לשם חי מותר בהנאה. הוסיף בו דימוס אחד לשום מת אסור בהנאה. ואוקימנא דרמא בו מת. ואע"ג דפניה למת משם אסור ואע"ג דקברי' על מנת לפנויי. משום דדימוס מיהא לשום מת איתעביד. הא לא הוסיף בו אע"ג דרמא ביה מת על דעת לפנותו מותר. דקי"ל צר ביה ולא אזמניה שרי. אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא אם היה מכירו לאותו דימוס חולצו ומותר. ואם קבר לקבר עולם אע"פ שלא הוסיף אסור כל הקבר. וקבר חדש מותר בהנאה הטיל בו נפל אסור בהנאה. והא נמי בקבר בנין ואע"ג דפנייה לנפל אסור דיש לנפלים תפוסת הקבר כשאר כל המתים.
והחוצב קבר לאביו והלך וקברו במקום אחר. הרי זה לא יקבר בו עולמית. רשב"ג אומר אף החוצב אבנים לאביו והלך וקברו במקום אחר ה"ז לא יקבר בהן עולמית ומסתברא לן דאפילו בקבר קרקע אסור משום כבוד אביו ואע"ג דבגמרא מקשו ומוקמינן לה בקבר בנין. ההיא לדעתיה דאביי איתוקמא הכי מקמי דתיקום לן מסקנא. דקס"ד מדאמור בברייתא. הזמנה מילתא היא אבל לרבא דסבר הזמנה לאו מילתא היא. אפילו בקבר בנין נמי מותר אלא משום כבוד אביו. הילכך אפילו בקבר קרקע איכא כבוד אביו. ומאי לא יקבור בהן עולמית בנו דחייב בכבודו. אבל אם בא אחר לקבור שם מתו אין ממחין בידו וחכמי הצרפתים ז"ל אומרים קרקע עולם כיון שבשאר אנשים אפילו נקבר שם המת אינו נאסר. ליכא כבוד אביו דמידע ידעי דקרקע עולם אינה נאסרת.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |