רמב"ן/יומא/פב/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות תוספות ישנים תוספות רי"ד רמב"ן חי' הלכות מהרש"א תוספת יום הכיפורים פורת יוסף רש"ש |
[מתורת האדם] עוברה שהריחה מאכילין אותה עד שתשיב נפשה. תנו רבנן עוברה שהריחה בשר קודש או בשר חזיר. תוחבין לה כוש ברוטב. אם נתיישבה דעתה מוטב ואם לאו מאכילין אותה שומן עצמו. שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש. חוץ מעבודת אלילים וגילוי עריות ושפיכות דמים. ומסתברא דהני מילי עוברה שאין לנו אומד בישוב דעתה. פעמים מתיישב בטעם הרוטב ופעמים שצריכה שומן עצמו. אבל חולה שמאכילין אותו על פי בקיאים. מאכילין אותו בתחלתו דבר הצריך לו וכדי הצריך לו כמו שאמרו רופאים ואין מדקדקים עליו להאכילו הקל הקל.
וגרסינן בכריתות פרק אמרו לו (י"ג א') התירו לה לעוברה לאכול פחות פחות מכשיעור מפני הסכנה. ואקשינן מפני הסכנה אפילו טובא נמי ליתכל. אמר רב פפא הכי קתני התירו לה לעוברה לאכול פחות פחות מכשיעור. ואפי' טובא מפני הסכנה. כלומר אפילו צריכה לכשיעור מאכילין אותה פחות פחות כדי שלא יצטרף כזית בכדי אכילת פרס וכן פסק בעל ההלכות. ונראה שאף בחולה עושין כן כדי להקל עליו מאיסורי כרת ומכות לאסור בלחוד.
ואם תשאל אם כן למה אמרו מאכילין אותו הקל הקל. טבל ותרומה מאכילין אותו תרומה. והלא בשניהם אין בהם אלא איסור בעלמא אפילו הכי כיון דבשיעור' חמורין זה מזה לעונשין אף בפחו' מכשיעור חומרו של זה יותר מחומרו של זה אי נמי התם בשאמדוהו לכשיעור והוא צריך לו בכדי צירוף.
ובהלכו' גדולות נמי. אשה עוברה דידעינן דאי לא אכלה מתעקר ולדה. אף על גב דאמרינן ספק בן קיימא הוא ספק נפל. שפיר דמי למיתן לה. ורב יצחק בן גיאת אמר לאו בידיעה דידן תלי' מלתא אלא בידיעה דידה ובדעתה תליא מילתא. דמשהריחה נותנין לה וכחולה דמיא.
ומסתברא כבעל הלכו' שאם אמרה צריכה אני פשיטא דמאכילין אותה אלא אפילו דראו אותה מתאוה לאותו הריח ופניה מוריקות מאכילין אותה חוששין לעיקור ודקאמר נמי משום סכנת ולד שמע מינה אפי' ליכא למיחש מחללין. והיינו דגרסינן בשלהי פרק קמא דערכין (ז' א') אמר רב נחמן אמר שמואל האשה שישבה על המשבר ומתה בשבת מביאין סכין ומקרעין את כרסה ומוציאין את הולד. פשיטא מאי עביד מחתך בבשר הוא. אמר רבא לא נצרכה אלא להביא סכין דרך רשות הרבים. מאי קא משמע לן דספיקא מחללינן שבתא. תנינ' ספק חי ספק מת ספק עכומ"ז ספק ישראל מפקחינן. מהו דתימא התם הוא דהוה ליה חזקה דחיות' אבל הכא דלא הוי לי' חזקה דחיותא מעיקרא. אימא לא קא משמע לן.
ואע"ג דתנן אהלות פ"ז האש' המקש' לילד מביאין סכין ומחתכין אותו אבר אבר יצא ראשו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש. אלמא דמעיקרא דלית ביה משום הצלת נפשות ותנן נמי גבי תינוק בן יום אחד ההורגו חייב. ודוקא בן יום אחד אבל עובר לא. וקרא נמי כתיב דמשלם דמי ולדות. אפילו הכי לענין שמירת מצות מחללין עליה. אמרה תורה חלל עליו שבת אחת שמא ישמור שבתות הרבה. הילכך אפילו בהצלת עובר פחות מבן ארבעים יום שאין לו חיות כלל מחללין עליו כדעת בעל הלכות.
ואיכא דסבירא ליה שאין מחללין משום נפלים אלא עוברה שהריח' חששא דמיתה דידה היא. שכל המפלת בחזקת סכנה וטעמא דיושבת על המשבר שמתה. טעמא אחרינא הוא דכיון שמתה הרי הוא כילוד לאו ירך אמו הוא ולאו בדידה תליא. אלא חי הוא. ודלת ננעלת בפניו ליכא אלא דלא הוי ליה חזקה דחיותא וספק נפשות להקל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |