רמב"ן/חולין/צב/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבנו גרשום
רש"י
תוספות
רמב"ן
רשב"א
מאירי
ריטב"א
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
רש"ש

שינון הדף בר"ת


רמב"ן TriangleArrow-Left.png חולין TriangleArrow-Left.png צב TriangleArrow-Left.png ב

הא דבעי ר' ירמיה בתר דידיה אזלינן או בתר מיניה אזלינן. איכא דק"ל מהא דתנו רבנן בתפלין אטר מניח בימינו שהוא שמאלו אלמא בתר דידיה אזלינן וניחא ליה התם שאני דאמר רחמנא ידכה יד כהה וגזירת הכתוב הוא.
ואחרים אומרים הכא שאני דאיכא למיזל בתר מיניה מפני שעל מעשה נאסרה מה יעקב ומינו שיש להם כף ועגול אף כל שהוא מינו יש להם כף ועגול.
ומן הטעם הזה נחלקו רבים מחכמי הצרפתים לענין חליצה דגמרי רגל רגל ממצורע מה להלן ימין אף כאן ימין ואם יבם אטר י"א חולץ בשמאלו שהוא ימינו דבתר דידיה אזלינן כתפלין וי"א תפלין שאני משום דכתיב בה ידכה אבל בעלמא ספקא הוי אי יש לו ימין ואינו חולץ כלל מיבעיא דר' ירמיה דמספקא ליה וא"כ יחלוץ בשתיהן.
ואעפי"כ יש לחוש מדאמרינן במס' בכורות (מה, ב) בענין מומי כהן אטר בין ביד בין ברגל פסול ופירש"י ז"ל משום דבעי ימין וזה אין לו ימין והתם טעמא משום דגמר ממצורע והכא נמי לענין חליצה גמרינן רגל רגל ממצורע כדאמרינן בזבחים יד יד לקמיצה רגל רגל לחליצה וזה אין לו ימין.
ויש דוחים דאטר משום מום הוא נפסל כדאמרי' בשולט בב' ידיו דפליגי התם מ"ס בריותא הוא וכשר ומ"ס חלישותא הוא אבל באטר דכ"ע חלישותא הוא ופסול משום מום וזו אינה תורה דא"כ ליתני במתני' גבי אלו מומין כדתני שולט בב' ידיו אלא ש"מ דלאו משום מום נפסל אלא מפני שאין לו ימין הלכך גבי חליצה נמי לא חליץ. (כשר) [כך שמעתי] וצ"ע. בעי ר' ירמיה בתר דידיה אזלינן או בתר מיניה אזלינן. איכא דק"ל מהא דתנו רבנן בתפלין אטר מניח בימינו שהוא שמאלו אלמא בתר דידיה אזלינן וניחא ליה התם שאני דאמר רחמנא ידכה יד כהה וגזירת הכתוב הוא.
ואחרים אומרים הכא שאני דאיכא למיזל בתר מיניה מפני שעל מעשה נאסרה מה יעקב ומינו שיש להם כף ועגול אף כל שהוא מינו יש להם כף ועגול.
ומן הטעם הזה נחלקו רבים מחכמי הצרפתים לענין חליצה דגמרי רגל רגל ממצורע מה להלן ימין אף כאן ימין ואם יבם אטר י"א חולץ בשמאלו שהוא ימינו דבתר דידיה אזלינן כתפלין וי"א תפלין שאני משום דכתיב בה ידכה אבל בעלמא ספקא הוי אי יש לו ימין ואינו חולץ כלל מיבעיא דר' ירמיה דמספקא ליה וא"כ יחלוץ בשתיהן.
ואעפי"כ יש לחוש מדאמרינן במס' בכורות (מה, ב) בענין מומי כהן אטר בין ביד בין ברגל פסול ופירש"י ז"ל משום דבעי ימין וזה אין לו ימין והתם טעמא משום דגמר ממצורע והכא נמי לענין חליצה גמרינן רגל רגל ממצורע כדאמרינן בזבחים יד יד לקמיצה רגל רגל לחליצה וזה אין לו ימין.
ויש דוחים דאטר משום מום הוא נפסל כדאמרי' בשולט בב' ידיו דפליגי התם מ"ס בריותא הוא וכשר ומ"ס חלישותא הוא אבל באטר דכ"ע חלישותא הוא ופסול משום מום וזו אינה תורה דא"כ ליתני במתני' גבי אלו מומין כדתני שולט בב' ידיו אלא ש"מ דלאו משום מום נפסל אלא מפני שאין לו ימין הלכך גבי חליצה נמי לא חליץ. (כשר) [כך שמעתי] וצ"ע.

אילימא חלבו דשליל והא מפלג פליגי דתניא וכו' וא"ר אלעזר א"ר אושעיא. איכא למידק ל"ל לאתויי הא דאר"א אר"א ממתני' גופה קשיא וא"ל אי ממתני' הו"א הכי קתני ונוהג אסור גיד בשליל וחלבו של גיד בילוד אסור ור' יהודה מתיר ובהא פליגי מ"ס איסור גיד אוירא גריס שכ"ז שהוא במעי אמו כבשר הוא ואינו נק' גיד אבל בחלב ודאי הכל מודים שהוא מותר דמיעטיה רחמנא מחלב ושתי כליות האמורים באשם אבל דר' אושעיא קשיא דאמר שהלך ר"מ לשיטתו ור' יהודה לשיטתו דליכא למימר דר' אושעיא אגיד בלחוד קאי שהוא לפרש ברייתא זו בא וטעמא דכולה פלוגתא פריש ולא אגיד קאי מדלא אמרה אמתני' שנחלקו בשליל ועוד דקים להו בגמרא דר' אושעיא אכולה מתני' אמרה.
א"נ י"ל דאי לאו דר' אושעיא הו"א ברייתא הכי קתני גיד נוהג בכל שליל וחלבו אסור בבן ט' כדברי ר"מ ור"י סבר אינו נוהג בשום שליל וחלבו מותר לעולם ומאי דלא פריש בברייתא פריש במתני' דחלבו של בן ח' מותר לדברי הכל השתא דא"ר אושעיא דבגיד נמי דוקא בבן ט' נמי פליגי ומתני' בבן ט' נמי הא קשיא ומדמקשי' מהא דא"ר אושעי' ולא דחינן נמי דשמואל פליגא שמעינן מינה שהלכה פסוקה היא וליכא מאן דפליג עלה ובר"פ בהמה המקשה שם נמי אמרי' לר"י איסור יוצא איכא איסור חלב ליכא והא בבן ט' שמוליד והיינו כר' אלעזר א"ר אושעיא.
והא דא"ר יוחנן שם בפ' בהמה המקשה חלבו כחלב בהמה חדשים גרמי בשלא שחט את אמו כדאיתמר בגמ' כגון שהושיט ידו למעי בהמה ותלש חלב מבן ט' חי אבל שחטה מותר שריבה אותו הכתוב מכל בבהמה תאכלו שהרי גיד ודאי חדשים גרמו ליה איסורו שאם הושיט ידו למעי בהמה בחייה ותלש ממנה גיד ואכלו אסור ולוקין עליו ואלו שחטה גיד שליל שבה מותר משום דכתיב בבהמה כדאמרינן לק' בהדיא ה"א בטהורה דרחמנא אמר בבהמה כל מה שבבהמה תאכלו, אבל בטמאה נוהג.
והיינו דאמרי' התם לר' יוחנן כגון שנטרפה עם יציאת רובה דאיסור אבר ואיסור טרפה בהדי הדדי אתי אלמא אין איסור חלב עד שיצא לאויר העוצם מפני שאינו נוהג בשליל ואפי' בבן ט' ואע"פ שא"ר יוחנן חדשים גרמי כיון שאם שחט את אמו אינו חל עליו דלאו למתלש מניה ומיכל בלא שחיטת אמו קאי.
וכן הדין נמי באברים שאם הושיט ידו למעי בהמה ותלש מן העובר אבר ואכלו חייב משום אמ"ה כדמוכח בפ' בהמה המקשה ואפ"ה לא אמרי' דחייל איסור אבר אלא עם יציאת רובא דמההיא שעתא קיימא לאברים אבל במעי אמו כיון שאם שחטה איברי עובר שבה מותרין ליכא עלה איסור אמ"ה.
והא דאמרי' בריש פרקין (צט, ב) וקסבר נוהג בשליל וקסבר ולדות קדשים ממעי אמן הם קדושים דאיסור גיד ואיסור קדשים בהדי הדדי אתו לא אתיא כר' אושעיא דלדידיה איסור קדשים משעת יצירה ואיסור גיד אינו חל עד ששלמו לו חדשיו.
ובדין דהו"ל למפרך עלה איני והא"ר אושעיא אלא דמתניתן עדיפא ליה לאקשויי תדע מדמקשינן והא מדקתני סיפא נוהג בשליל מכלל דרישא לאו בשליל עסיקי' ולא מוקים סיפא בשליל שנשחטה אמו ורישא בשלא נשחטה אלמא כל שאלו נשחטה מותר בשליל שבה לא חיל איסורי' עם יצירת לידתו כדפי'.
ומיהו הא דא"ר אושעיא הלכה פסוקה היא וקי"ל כר' יהודה בשליל דשחי' אמו מטהרתו אפי' בן ט' חי וממילא חלבו וגידו מותרין שהלך ר' יהודה לשיטתו וזהו דעת רבינו הגדול רש"י ז"ל ודעת הראשונים כגון בעל הלכות ז"ל ותו לא מידי.

הא דתניאג"ה מחטט אחריו בכל מקום שהוא. פי' ס"ל להני רבנן כמ"ד אין בגידין בנ"ט דהכי איפסיק' הלכתא לק' ומשו"ה פליגי כיון שאין בעיקר הגידין בנ"ט ודאי לא אסרה תורה עץ אלא קנוקנות שבו נאסרו שיש בהן שמנונית וטעם כבשר ועולא סבר עץ הוא והתורה חייבה עליו.
והא דאמרינן (צט, ב) מתני' דלא כהאי תנא דתניא ר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר אין בגידין בנ"ט (אלא) [ולא] אוקימנא משום קנוקנות שבו י"ל דאליבא דעולא איתמר דסבר גיד אמר רחמנא ולא קנוקנות דקנוקנות מותרין דהא אמר אביי כוותי' דעולא מסתברא ומיהו חזינא לרב אחא משבחא דאמר אע"ג דמסתברא כוותיה דעולא מדרבנן מיסר אסרי ולפי דבריו הא דאוקימנא למתני' דלא כר' ישמעאל משום דקתני גיד הנשה משמע דבגיד עצמו משערין כלו' בכולו. וכן עיקר כדברי הגאון ז"ל.


< עמוד קודם · עמוד הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.