ריטב"א/חולין/צב/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רמב"ן רשב"א מאירי ריטב"א מהר"ם חי' הלכות מהרש"א רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מאי דבעינן אית לי' לעוף ועגיל או לבהמה ולא עגיל דבתר דידיה אזלינן או בתר מיניה אזלינן וסלקא בתיקו קשיא ליה לרבנן ז"ל דהא גבי תפילין אמרינן דבתר דידי' אזלינן דאמרינן אטר מניח בשמאלו שהוא ימין כל אדם ותירצו דשאני התם דכתיב ידכה ודרשי' יד כהה שלו ולא תליא מילחא בימין או בשמאל. וע"ז הדרך אמרו גבי חליצה דבעי רגל ימין מן התורה דילפינן רגל רגל ממצורע שאם הוא אטר אין לומר שיחלוץ בימינו שהוא שמאל של כל אדם וניזל בתר דידיה כדאמר גבי תפילין דשאני תפילין דכתיב ידכה יד כהה. אבל עדיין נחלקו בו בתוספת דאיכא מאן דאמר שיחלוץ בשתיהם ועולה לו חליצה ממה נפשך. איכא מאן דאמר דדילמא אטר אין לו רגל ימין כלל והביאו ראיה מדברי רש"י ז"ל במסכת בכורות דאמרי' לענין מומי כהן אטר בין ביד בין ברגל פסול פי' רש"י ז"ל דפסול לפי שאין לו ימין: וי"א דכהן אטר שהוא פסול לאו משום דבעינן עבודה בימין האי לית ליה ימין אלא משום מום וכדתנן התם בבכורות השולט בשתי ידיו ר' פוסל וחכמי' מכשירין ואמרינן עלה דרבנן סברי בריותא הוא ור"מ סובר חלישותא הוא וקשיא ליה לרבינו הרמב"ן ז"ל על דחי זו דא"ר בהא מתניתין דבכורות ליתנהו לאטר גבי מומין ולימא אטר ופסול לדברי הכל אלא ודאי אינו נפסל אלא מפני שאין לו ימין כדברי רש"י ז"ל ומעתה לא יחלוץ כלל ומיהו מייבמה ולא אמרינן בהא כל שאינה עולה לחליצה אינה עולה לייבום. מידי דהוה אאלם ונקטעה רגלו שאף על פי שאין חולצין מייבמין:
אמר שמואל חלבו מותר לדברי הכל פי' דהא דקתני במתני' חלבו מותר דברי הכל היא ולאו לר"י בלחוד. ואמרינן חלב דמאי אילימא חלבו לשליל והא מפלג פליגי דתניא וכו'. ואם תאמר והא בלא"ה נמי תקשה לן דאמאי מודה בחלבו של שליל טפי מגידיו דאיפלגו בה במתניתין דאי בהמה מעליא חשיב תרווייהו לאסורי ואי לאו תרווייהו שרי. וי"ל דשאני חלב דלאו חלב הוא משום דאימעט מקרבן כדאמרינן בפרק המקשה לילד מה חלב ושתי כליות מוציא מכלל שליל אף כל מוציא מכלל שליל.
ואמר ר' אושעיא אמר רבי אליעזר מחלוקת בבן ט' חי והלך ר"מ לשיטתו ור"י לשיטתו. וא"ת ולמאי איצטרך למינקט הא דר' אושעיא אי משום דהוה אמרינן דחלבו דמתניתין היינו חלבו דגיד הנשה השתא נמי נימא הכי וי"ל דאי אגיד דשליל בלחוד אמרה ר' אושעיא לימרא אמתניתין אמאי אמרה אברייתא אלא ודאי לאשמועינן דבחלבו דשליל נמי פליגי. ומדאקשי על שמואל מהא דר' אושעיא אמר ר"א שמעינן דהילכתא הוא הוא וליכא דפליגי עליה והכי משמע בפ' בהמה המקש' וכיון שכן קיי"ל כר"י דחלבו וגידו מותרין כשיטתו לענין שאינו טעון שחיטה דהילכתא כוותי' כדסתם לן תנא בפ' המקשה ורבא אמר התם ארבע סימנין אכשר בי' רחמנא ורב ?אסי נמי אמר בשליל טריפה דמותר בשחיטה והיינו כר"י דאי לר"מ אפי' בשחיטה כשרה אינו מותר בשחיטת האם: ואלו חלבו דגיד כלו' שמנו והא מפלג פליגי דתנן ג"ה מחטט אחריו בכ"מ שהוא וחותך שמנו מעיקרא דברי ר"מ ר"י אומר גוממו עם השופי ז"ל החלב הגבוה וגיד שעל השיפוי חות' ומשליכו מפני מראית עין שלא יראה כאוכל גיד אבל שרשיו ועקרו של גיד ושל שומן מותרין עם השופי בשוה לשופי יחתכנו ע"כ. ולפ"ז אף לר"י יש איסור בשומן דרבנן כנגד הגיד שאסור מן התורה. ומאי דאמר מרן ז"ל משליכי מפני מראית עין אשומן בלחוד קאי דאלו גיד שעל השיפוי מדארייתא היא. והא דאמרי' בסמוך גבי הא דתניא שמנו מותר וישראל קדושים הן נהגו בו איסור מאי לאו ר"מ היא דאמר מותר מן התורה ואסור מדרבנן וכפירש"י ז"ל דאי לר"י אפילו מנהגא ליכא כך פירושו דנהגו בו הוי משמע בכולו. ולהכי אמרי' דאי לר"י אפילו מנהגא ליכא בכולו ומהדרינן ודילמא ר"י הוא כלומר ומאי נהוג נהגו במקצתו ודחוק קצת לכך פי' בתוספת דלר"י ליכא שום איסורא בשמנו כלל והא דקא גוממו עם השיפוי לגופא דגיד לחוד קאי והיינו דאמרי' מאי לאו ר"מ היא. ומהדרינן דדילמא ר"י היא וי"ל שאף השומן גוממו עם השופי ואמרי' לא ס"ד וכו' ומיהו קשה דבעובדא דבר פיולי' אמרינן אמר רב מאי דשקל בר פיולי' דאורייתא לר"י ומאי שייר שייר דרבנן ואם איתא מאי שיורא דרבנן איכא לר"י דאי בגופו שעל גיד שעל השופי הא ודאי דאורייתא הוא לר"י דהא בהדיא אמרינן התר דר"י לית לי' דשמואל דאמר לא אסרה תורה אלא על הכף בלבד אלא ודאי משום שמנו קאמר וי"ל דהא דרב ששת בטעות' שוי אמרי לה דס"ד דלר"י איכא איסורא דרבנן בשמנו וכדס"ד הכא כדפרכי' ודילמא ר"י הוא והא פרכי עלה ואמרי אלא דאורי ליה כמאן אורי ליה לא כר"י ולא כר"מ ודחינן לה להא סברא ולא קיימא במסקנא. ויש גורסים שם מכלל דמאי דשייר שייר דרבנן לר"י כלו' ובאתמהא פרכינן לה לומר דהא לר"י ליכא שום איסורא לרבנן ותדא מן הקושיא הוא דא"כ דאורי ליה למאן אורי ליה:
מודה שמואל שאסור מדרבנן, פי' והא דאמרינן חלבו מותר לדברי הכל מותר מן התורה קאמרי וק"ל היכי פסק ואמר מותר במידי דאסור מדרבנן וי"ל דמשום איסורא לא היה בתחלתו מגזיר' דרבנן אלא ממנהג קדושים פסק ואמר הכי:
מאן שמעת ליה דאית ליה חטיטה ר"מ וקתני שמנו מותר כלו' מותר התורה: והא הסכמה תלת מתניתא כדר"מ כדאיתא בסוגין כולהו איצטריך ליה דבהא בתרייתא אשמעי' דשמנו מותר מן התורה ומשום דלא תימא דמותר לגמרי קתני מציעתא דישראל קדושים הם נהגו בו איסור ומשום דלא תימא היכא דלא נהוג לא מיתסר קתני קמייתא וחותך שמנו מעיקרא לומר דרבנן אסרו זו בכל מקום מפני מנהגם. ונראה דלר"מ חטיטת גיד מן התורה ושלש מחלוקת בדבר זה דר"מ סבר כל הגיד מן התורה ור"י סבר עם השופי בלבד ותנא דמתניתין אית ליה דשמואל דלא אסרה תורה אלא שעל הכף בלבד ומיהו מודה שמואל דבעי חטיטה בגידו ושמנו מדרבנן כדמוכח מעובדא דבר פיולי': וקי"ל דבעי חטיטה כר"מ מההיא עובדא ומסוגיא דר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן גבי חזרו לומר אין נאמנין ומאי דאמרי' בעובדא דבר פיולי' מאי דשקל בר פיולי' דאורייתא לר"מ ומאי דשייר שייר דרבנן לר"מ דאורייתא היינו גיד כוליה ודרבנן שמנו מאן דאורי ליה אורי ליה בשמנו כר"י לפירש"י ז"ל.
אמר רבי יצחק בר שמואל בר מרתא אמר רב לא אסרה תורה אלא קנוקנות שבו וכו' עיקר הפי' דתרווייהו ס"ל כדקיי"ל אליבא דהילכתא דאין בגידים בנותן טעם ולהכי אמר רב יצחק משמיה דרב דכיון דכן סברא הוא דלא אסרה תורה אלא קנוקנות שבו שיש בהם טעם כי למה יאסור עץ. ועולא אמר עץ הוא ותורה חייבה עליו וגזירת הכתוב הוא ואביי אמר דכוותי' דעולא מסתברא וכן הילכתא:
גיד אמר רחמנא ולא קנוקנות. מדאורייתא אבל מדרבנן אסירי וכדאמר רב אשי גבי חוטין וב"ב רבה האי פקקלות' שרי' וישראל קדושים נהגו בו איסור. והא דדייק רב אשי חלב אמר רחמנא ולא חוטין איכא דקשיא ליה תיפוק ליה מהא דשמואל דלקמן החלב ולא שבתוך הכסלים ובתוס' אמרו שמקצת החוטין האלו מגולין בתחילתן ולהכי לא אתיא מדשמואל וה"ט דגזרו בהו רבנן לא אסרו חלב שהבשר חופפו:
לובן כוליא אינו הבשר הלבן שבתוך הכוליא דההוא בשר גמור הוא וא"צ לסלקו אלא לובן זה הוא החלב האריך שבתוך החוט שהכוליא תלוי בו והחוט מתפצל ונכנס בתוך הכוליא להרבה הפיצולין ועל זה נחלק ואיכא מאן דאסרי' ליה מדאורייתא ודרך התלמוד לקרוא לחלב בשם לובן כדאמרי' לקמן חיוורא דתיתי מתני.
רבא ממרטט ליה: כלומר שנטלו כולו יפה ורב אסי גאים ליה שלא היה מדקדק לחטוט אחריו ותרווייהו ס"ל כמאן דשרי לית מדאורייתא ומדרבנן הוא דעבדי הכי ואמר אביי כוותי' דרב אסי מסתברא דכיון שעל הכליות אמר רחמנא ולא בתוך הכליות ומפורש התירו מן המקרא מסתגי דנגום ביה ורבא ור' יוחנן למדת חסידות ממרטי ליה ולאו דפליגי אדר' אסי' בעיקר הדין וזה דעת הרי"ף ז"ל שפסק כר' אסי: אבל יש שפסקו כרבא וכר"י דס"ל מפליג פליגי ואינו מחוור דהא אכרח אביי לדר' אסי מדשמואל ובההיא ליכא מאן דפליג ור' יוחנן נמי אמר לה אנא לאו טבחא אנא וכו' כדאיתא בסמוך וכי תימא דרבא ור"י סברו דלא דמי דרשא דעל הכסלים דשמואל להא דעל הכליות א"כ היכי שתיק תלמודא ולא דחי ליה לדאביי א"ו דברי הרי"ף עיקר וכ"פ הרמב"ם ז"ל.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |