רמב"ן/גיטין/עח/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רמב"ן
רשב"א
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
מהר"ם שיף
פני יהושע
חתם סופר
רש"ש
תפארת יעקב
חידושי הרי"מ
גליוני הש"ס
אילת השחר

שינון הדף בר"ת


רמב"ן TriangleArrow-Left.png גיטין TriangleArrow-Left.png עח TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


מתני': אמר לה כנסי שטר חוב וכו'. פירוש לפי שכיון שלא אמר לעדים בתורת גירושין אני נותנו לה לא על מנת לגרש נתן אלא רצה לשחק בה ובטולי בטליה להך נתינה שתהא לה כשטר חוב. ומיהו גיטא גופיה לא מבטל דלא אמר כלום בגט אלא לדידה קאמר כנסי וישנה נמי לאו בת איתגרושי היא שאין לה יד לזכות בגט ולא דמיא לחרש' דהתם יודעת לשמור גיטה ויש לה יד.

והרמב"ם ז"ל בחיבורו כתב כלשון הזה ומנין שאינו נותנו לה אלא בתורת גירושין שנאמר ספר כריתות ונתן בידה שיתן אותה בתורת ספר כריתות אבל אם נותנו לה בתורת שטר חוב וכו'. וברייתא היא שנויה בספרי בלשון הזה ונתן בידה ושלחה מביתו. מכאן אמרו כתב גט לאשתו ואמר לה כנסי שטר חוב זה וכו'. וכן הוא מוכח בתוספתא (ו,ט).

וא"ת ותיפוק לי' משום דילמא בטוליה בטליה ל"ק דאי איתא דבטלי' לעדים הוא אמר להו בפירוש בינו לבינם דהאי דאמר הכי בפניה משום כסופא דידה הוא לעולם אינו בטל עד דמפרש ביטול.

ויש לומר דטעמא דרישא משום ביטול נתינה ומשום סיפא נקיט ליה קרא בספרי ושלחה ומתניתין תרתי קא משמע לן רישא דחוזר ומגרש בו וסיפא דאע"ג דערק ליה חרציה והוי נתינה כיון דלא אמר לה כלום אינו גט וצריך לפרש וכדתניא פרק קמא דקידושין (דף ו') נתן לה גיטה וקדושיה וכו'. והלכתא בכפות. פירוש דכי קאמר רבא ישן ומשמרתו בכפות שאינו יכול להלך. אבל ישן שאינו כפות לא משום שכיון שהוא מעצמו יעור משנתו וילך כיושב דמי וכל אלו מהלך לא קני אבל כפות אינו יכול לילך שהרי מחוסר היתר ודכוותה ניעור לא קנה אף על פי שהוא כפות דחצר המשתמרת שלא לדעתה ובפר' המביא תנין דאמרינן כתב לה גט ונתנו ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתו ומתגרשת בו ואוקימנא בכפות ולא מסיימין בה בישן משמע דלא בעי' ישן.

ובה"ג ז"ל כתב ובכפות נמי ה"מ דניים ויחבא היא וקא מנטרא ליה אבל היכא דתיר לא ולפי דבריו הא דלא מסיים התם בפרק המביא בישן דמאי דפרכינן חצר מהלכת מתרץ אבל משתמרת לדעתא שמעתא דרבא בהדיא היא דבעינן ישן וכן עיקר.

ויש מפרשים דה"ק: והלכתא דישן לא קני אלא בכפות קנה ואימא הכי כפות ומשמרתו הרי זה גט בין ניעור בין ישן אם אינו כפות אינו גט. וכן כתב הר"ם הספרדי ז"ל בחיבוריו וק"ל דהאי ודאי משתמרת לדעתא בעינן כדאמרינן לעיל וניעור אפילו כפות משתמרת לדעתו הוא דאטו אשה כפותה מי לא מגרשה בין בידה בין בחצרה שאינה משתמרת אלא משום שעומדת בצד חצרה ועוד דהא משום חצרה המשתמרת שלא לדעתה נסיב לה טעמא ולא משמע דסתיר לכולה שמעתא דרבא ומשבש לה לגמרי. ארבע אמות שלה זהו קרוב לה. איכא דקשה ליה והא ארבע אמות של אדם אינם קונות לו ברשות הרבים ולאו קושיא היא דהתם פלוגתא היא ודילמא סבר רב קונות לו בכל מקום ומ"ד התם לא קני מוקי לה למתניתין כר' יוחנן אי נמי מוקי לה בסימטא ואמאי קרי לה רשות הרבים מפני שאינה רשות היחיד כדמתרץ בכמה דוכתי' וטעמא דמתניתי' בין לרב בין לר' יוחנן משום דמאן דמקדש אדעתא דרבנן מקדש דהא ארבע אמות גופייהו בכל מקום דבר תורה אינן קונות ואין צריך לומר כל שיכולה לשמור דאינה קונה לה אלא מדבריהם ותקנת עגונות היתר להם וכדאמרי' לגיטין אמרו ולא לדבר אחר אלמא תקנתא דרבנן הוא בגיטין ומשום לית' דידהו חקינו בקידושין משום ויצאה והיתה ומ"ה קאמר ליה שמואל לרב יהודה דלא ליעבד עובדא משום דלא תקון לאפקועי קידושין אלא במקום יש לחוש לקלקל ושמא משנתנו הוראת שעה היתה או משום שעת הגזירה נשנית.

וכתב רבינו חננאל ז"ל, ואת לא תעבד עובדא ותורה ושתהא מגורשת לגמרי עד דמטא גיטא לידה לגמרי וכו' ואנו קבלנו מרבותינו שאפילו זרקו לה לחצרה לא משתריא ליה לעלמא עד דמטי גיטא לידה וכו' דגרסינן בירושלמי מחוור מכולם עד שיתנו לידה אלו דברי ר"ח ז"ל ודברי קבלה הן וראוין לחוש אבל ודאי רבא עבד עובדא בההוא גיטא דש"מ בריש פרקין דאי צריכה חליצה מה הועילו בתקנתם ושמא לפוסלה על האחין שיהו כופין אותו לחלוץ ולא דאיק ור"ה ז"ל כתב הלכות הללו ולמעשה כתבן. ואעפ"כ הוא מקפץ ומדלג בהם שלא לפרסם בהם קולא כמנהגו בכל מקום הראוי להחמיר.

הא דאמרינן והא א"א לצמצם. ק"ל דילמא דלא חזי' מאן קדים א"נ חזיון אפשר דלא קים לן בהו שאע"פ שא"א להם לצמצם אם באים כאחד אין אנו יכולין לכוין. וי"ל דאי לא ידעי ה"ל ספיקא דרבנן ומוקמינן איתתא אחזקתה. ולא אמרינן מגורשת ואינה מגורשת. ואם צרתה דערוה חולצת דגזרינן אם אתה אומר חולצת מתייבמת. ולפיכך אוקי בב' כיתי עדים דהויא להם ספק דאורייתא כדאיתא בפ' ד' אחים (דף כ"ח).

ולהך סברא דרב יוסף ההיא דתניא לעיל באידך פירקין ואי אינו יודע זו היא שאמרו מגורשת ואינה מגורשת ה"נ מתוקמא בב' כיתי עדים כנ"ל. וי"ל דמתני' קשיתיה דקתני מחצה על מחצה דה"ל למיתני ספק. זו היא שאמרו מגורשת.


< עמוד קודם · עמוד הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון