רמב"ן/בבא מציעא/מד/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמרא: כילדותיה מסתברא מדקתני הנחשת קונה את הכסף וכו' השתא לגבי דהבא דחשיבי מיניה וכו'. קשיא לי והא מתני' גופא קשיא דקתני סיפא מטלטלין קונין את המטבע והא תו למה לי השתא לגבי דהבא דחשיב מיניה אמרת טיבעא הוי לגבי מטלטלין דאיהו טביע וחריף ואינהו לא טביטי כלל מיבעי, ופירוקא דהאי מטבע דקתני לאו מטבע כסף בלמוד הוא אלא אפילו של נחשת ואפילו של זהב דאע"ג דלגבי שאר טבעי הוו פירא לגבי מטלטלין טבעא הוו ולשון מטבע הוא כל שטבוע ובכללו זהב ונחשת והכי גמי אמרי' בפרק שבועת הדיינין דפרוטה בכלל מטבע איתיה והכי אסכימו ר"ת ורבינו יצחק אלפסי ז"ל דדהבא לגבי מטלטלי ופירי טבעא הוי.
ובתוספתא (ג, ז) תנא כותיהו דקתני כללו של דבר כל שנקנה קונה פירש כל שהוא נקנה ואינו דמי' כגון המטלטלים שהן הנקנין קונה במשיכתן הדמים ולא הדמים שהם הקונים קונים אותו במשיכתן וזהו כלל לכל מטבע שבעולם כנגד המטלטלים בין של זהב בין של נחשת.
ועוד ראיתי בירושלמי (ה"א) זה הכלל כל הירוד מחברו קונה את חברו אמר רב אשי מאן תניתה ר"ש ברבי וכו' פי' דס"ל דכסף קונה את הזהב ולמדנו שהמטלטלים קונין את הזהב ואת הכסף ואין הזהב והכסף קונה אותם ואפילו הנחושת קונה הזהב והכסף ואין א' מהם קונה אותו. וא"ת א"כ ליתני הנחשת קונה את הזהב ואין הזהב קונה את הנחשת וכ"ש כסף דחריף דהוי טיבעא איכא למימר אי תנא הכי ה"א נחשת קנה זהב משום דעדיף טובא מיני' ואע"ג דפריטי חריפי כיון דזהב עדיף כמה כפלי כפלים ה"ל זהב טיבעא וגבי כסף דעדיף אע"ג דלא עדיף כזהב ה"ל זהב פירא כיון דכסף חריף אבל נחשת לגבי כסף כיון דנחשת חריף וכסף לא עדיף מיניה כולי האי אימא לך נחשת טיבעא להכי תנא נחושת קונה את הכסף וכ"ש הנחשת [והנחושת והכסף] והזהב כולן אין קונין את המטלטלין מדלא קתני [הזהב] קונה את המטלטלין וכ"ש כסף ונחשת ראיה לדבר כסף בילדותיה דר' שהוא פירא וקני זהב ואעפ"כ אינו קונה את המטלטלים שא"כ מצינו מעות קונות במטלטלים ומתני' קתני נתן לי מעות יכול לחזור בו אף הזהב בזקנותו דר' אע"פ שהוא פירא לגבי כספא טיבעא הוא לגבי מטלטלים וכ"ת לא דמי כסף לזהב כדאמרי' לקמן בסמוך וחד אמר אף בפירות על דינרין מחלקת ולא אמרי' מידי דהוה אכסף לב"ה לאו מינתא היא דכיון דמתני' קתני בילדותיה הכסף קונה את הזהב ובזקנותיה הזהב קונה את הכסף שמעי' ממילא דכי הדדי נינהו דבחד לישנא תנהו וחד דינא אית להו, ועוד דר' יוחנן הוא דאמר מחללין פירות על דינרין וגמרינן מכסף לב"ה דאלמא דהבא לענין פירא טיבעא הוי כמו שכתוב בהלכות רבינו ז"ל.
ועוד הביא רבינו ראיה מדתניא לקמן ר"ש אומר טלית קונה דינר זהב ומה שדחו דר"ש ס"ל כילדותי' דר' ליתא דא"ה דמהדרי' בתר דיוקי' לאשכוחי תנא דס"ל כילדותיה לימא ר"ש דאמר הכי מפורש ועוד דהא לא פליגי רבנן עליה כלל ולאו הא מילתא אתא לאשמועינן כי היכי דנימא פלוגתא היא אלא משום אבל אמרו נקט לה ואיהו אמר מ"מ כך הלכה אלמא מילתא פשיטא הוא וליכא מאן דפליג עלה.
ותנ"ה בתוספתא הזהב קונה את הכסף וכו' עד טלית קונה דינר זהב ואין דינר זהב קונה טלית ר"ש אומר כשאמרו טלית קונה דינר זהב מ"מ וכו' וא"ת א"ה תיקשי למ"ד אף בפירות על דינרין מחלקת דאלמא פירא מיקרי לדידיה אפילו לגבי פירי איכא למימר טעמיה דמ"ד הכי משום דלא מחללינן אלא אטבעא גמור דומי' דוצרת הכסף והיינו דקס"ד לאותובי מפריטי ופריק שאני פריטי דחריפי ודמו לכסף ועוד הרי נחשת שהוא קונה כסף ואינו קונה מטלטלים דדמים נינהו וכדאמרי' לקמן נתנה לספר מעל ואקשי' והא בעי ממשך תספורת וכו' אף הזהב אף ע"פ שהוא קונה כסף אינו בדין שיקנה מטלטלין וכל זה ראיה שאין דינר זהב קונה טלית ופירות כמו שהסכימו רבינו יצחק אלפסי ור"ח ז"ל ואין כאן בית מיחוש.
אלא שהגאון רבינו האיי חלוק בדבר ואומר שדינר זהב קונה טלית ונקנה בחליפין ותמהני פה קדוש היאך יאמר דבר זה שיהא נקנה בחליפין ואפי' כשת"ל פירא הוי לענין דמים במקח וממכר לענין חליפין לא מקני דדעתיה אצורתא וכ"ש שאינו נעשה הליפין תדע דאמרי' לקמן תנן הזהב קונה את הכסף מאי לאו בחליפין פי' וש"מ מטבע נעשה חליפין ואי ס"ד לענין חליפין נמי פירא הוי היכא שמעת מינה דמטבע נעשה חליפין הא זהב פירא הוי לתנא דידן ונהי נמי דמטבע נקנה בחליפין ש"מ נעשה חליפין לא שמעת מינה ומאי האי דאקשי' תרויהו ליקנו אהדדי דילמא זהב קונה את הכסף משום דפירא הוא ומטבע נקנה בחליפין כםף אינו קונה את הזהב משום דטיבעא הוא ואינו נעשה חליפין אלא ודאי אפילו לגבי למאי דהוי פירא ה"מ לענין דמים במקח וממכר אבל לענין חליפין לא דהא דעתיה אצורתא.
ובקשתי לי חבר ומצאתי כתוב בשם רבינו ברוך ז"ל ליכא למיחש לגאון דאמר מטבע זהב נקנה בחליפין דדעתיה אצורתא ואע"ג דלענין מיקנא כפירא הוי ונראה שרבינו הגדול סבור שמפני כך חשבו זהב כמטבע לענין חליפין אפילו לגבי כסף משום דכיון דטיבעא לענין פירי ומטלטלי חשיבא צורחת ודעתיה אצורתא אבל אם היה פירא לכל מילי בדמים הוה פירא נמי לענין חליפין דהא לאו מטבע הוא כלל וצורתא דאית ביה כמאן דליתא דמי ועביד חליפין כדברי הגאון ונמצא מסתייע אף מזה לומר שהוא טיבעא לענין פירי ולפיכך דעתיה אצורתא ולא עביד חליפין אפילו לגבי כספא וכן עיקר.
ומסתברא שאין דינר זהב קונה דינר זהב דתנן כל המטלטלין קונין זה את זה וארשב"ל ואפילו כיס מלא מעות ואוקימנא בדינרא ניאקא ואניגרא ואלו דינר זהב בדינר זהב לא דלאו פירא הוא אלא לגבי כספא ולא מצינו מטבע קונה מטבע כמותו וזהו שאמרו טלית קונה דינר זהב אבל דינר זהב לחבירו לא.
ואי קשיא לך הא דאמרי' בגמרא אי אמרת בשלמא טבעא הוי שפיר אלא אי אמרת פירא הוי הוה ליה סאה בסאה ואסור, ואמאי דילמא לעולם פירא הוי לגבי כספא ימיהו לגביה נפשיה טיבעא הוא ושרי לא קשיא שאינו מותר לעולם בהלואה אלא א"כ הוא טבעא לכל דבר כדאמרינן לקמן בשמעתין ואההיא מסקנא סמכינן תדע דאי לאו הכי הוה ליה למימר לעולם אימא לך פירא הוי לגבי כספא ומיהו כיון דלענין פירי וה"ה לנפשיה טבעא הוי מותר דהכי קס"ד למימר קמן אלא ש"מ אמסקנא דהכי סמכינן:
אלא אי אמרת פירא הוי משפר תנא במדי דיקיר וזול. ואע"ג דקא משער בכספא וקסבר פירא הוא כי קא משער ביה נחשא הוא דמשער ביה ונחשא לגבי כספא פירי הוי לכ"ע כדתנן הנחשת קונה את הכםף ונפקא מינה דכל היכא דקאי כספא בהדי דהבא בשיעוריה ולגבי נחשא יקיר וזיל תלינן בנחשא ובעינן לשעורי קדושין בכסף זה, אבל כספא אי ס"ד טבעא הוא לגבי דהבא היכי משער כספא דאיהו טבעא בדהבא דאיהו פירא לגביה:
דב"ה סברי כספא פירא ודהבא טבעא. פי' למאי דקס"ד השתא ה"ה דהוה ליה למיתני לא יעשה אדם דינרי זהב סלעים דברי ב"ה וב"ש מתירין אלא רבותא קמ"ל דאפילו למיחל סלעים על דינרין שרו ב"ה דטבעא הוי לגמרי וכח דהתירא עדיף ליה.
וחד אמר אף בפירות על דינרין מחלוקת פי' דכיון שא"א שלא נחלל עוד הזהב הזה בכסף שאין אדם מוציא ליקח צרכיו בזהב וגבי כסף איהו הוי פירא לא מחללינן ביה דרחמנא אמר וצרת הכסף ונתת הכםף מידי דלא מיתזל ולא מפסיד ביה מעשר ומשום הכי חשיב כפירא לגביה נפשיה מפני ששמין אותו בכסף ואזלי' ביה בתר בסוף אבל כסף לב"ה אין שמין אותו בזהב משום חורפיה שאינו צריך לפרטו בזהב לעולם ומעיקרא טיבעא והשתא טיבעא והיינו טעמא דפריטי לקמן, כנ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |