רמב"ן/בבא בתרא/קסז/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רשב"ם תוספות רמב"ן רשב"א שיטה מקובצת מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א בית מאיר רש"ש אילת השחר |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
כותבין שטר למוכר וללוה. כבר אוקמוה במציעא (י"ג א') בשטרי הקנאה ואי לא חיישי' שמא כתב ללוות בניסן ולא לוה עד תשרי וכו' כדאיתא התם ושמעינן מינה דהך נותני' בשלא העיד על עצמו שקבל המעו' מידו שלא כדברי הרב ר' יהוסף הלוי ז"ל והטעם שאין הפסד ללוקח ולמלוה בכתיבה זו שאין השטר ראיה בכך עד שיגיע לידם שהדין כבר ידוע שכותבין שטר למוכר וללוה ואם בא להוציא מהן דמי' צריך ראיה אומרין שמא מעצמך כתבו לך כדאמרי' לקמן (קע"ג א') בפירקין בשני יוסף בן שמעון הדרין בעיר אחת.
ומסתבר לי שאם העידו על עצמו שקבל דמים מן הלוקח וקנה בכסף או בחזקה בחליפין כותבין אפי' בלאו שטרי הקנאה שאין שטר זה אלא לראיה שאף המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדין ולקנוניא ליכא למיחש שהרי נכסים שלו מה שירצה עושה בהן מיום זה ואילך והיינו שטרי הודאות ולא שייך בהו קניין כלל.
והא דקתני אין כותבין ללוקח ומלוה כשבאו הם לבדם לכתוב ושלא לצורך נשנית שאם נכתב להם עדות שקר היא אלא אגב רישא קתני לה ויש לפרש דארישא קאי לומר דאם קנו מן המוכר שלא בפני לוקח ובא מוכר לכתוב כותבין לו בא לוקח לכתוב אין כותבין לו דלא אמרי' דסתם קנין לכתיב' עומד בשלא בפניו א"נ איפשיטי זייר ולא ניחא ליה דנמסור שטרא עד דשקיל לדמיה ומי' זכה זה במקחו מחמת הקנין לדעת ר"ש במציעא (יג,א), וכבר כתבנו שם.
ולוקח נותן שכר. תקנת חכמים היא, שכך בדין שמי שנשכר יתן השכר. ומיהו נעשה כאומר לו הא לך זוזי והקנה שטר למוכר, דספר מקנה בעינן כדמוכח בפרק המביא תניין והשתא דתקינו רבנן שהאשה תתן שכר הגט ה"נ אמרו שתהא כאומרת לו הא לך זוז והקנה הגט לבעל לפיכך אינו צריך להיות הקסת והדיו והקולמוס והקלף אלא של סופר והוא מוכר הכל באותו זוז, ופי' במסכת גיטין (כ,א).
אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם. פי' שטרי אירוסין אינון שטרי אירוסין ממש הרי את מקודשת לי וקמ"ל שאם כתבו שלא מדעתה אינה מקודש' ופלוגתא דאמוראי היא בקדושין (ט,ב), ולמאן דמפ' התם בשטרי פסיקאתא קמ"ל שאע"פ שראו שאמרה כמה אתה נותן לבנך כך וכך ולבתך כך וכך ועמדו וקדשו שהן הן דברים הנקנין באמירה אם רצה אחד מהם שיכתבו לו אין רשאי' לכתוב שלא מדעת שניהם משום דהשתא הוו כמלוה על פה ואי כתבו משוו ליה כמלוה בשטר דדברים הללו ניתנו לו ליכתב.
ולא כדברי הר' יהוסף הלוי ז"ל שהוא מפרש שאין כותבין אם לא הסכימו שניהם להזדווג משום דהוי עדות שקר דקשיא עליה הא דאתמר עלה התם וביבמות (י"ב ב') ולא מיתפרשא ליה כלל אלא הכי פירושא כדאמרן דאע"ג דחזו פסיקאתא לא כתבי ליה משום דדברים הללו ניתנו ליכתוב והוו להו כהודא' בפני שני' וצריך לו' כתובו כדמפ' בגמ' התם ונשואין נמי כי האי גונא הוא לומר שאין כותבין כתובה לאשה עיקר ותוס' ושעבוד נכסים כנגד השום אלא מדעת הבעל ודעת אשה נמי בעינן שאם קבל' עליה להכניס לו כלום ולשעבד עצמה בכלום לו וליורשיו אין רצונה שיהא להם עליה כמלוה בשטר.
והחתן נותן שכר. אי בשטרי פסיקאתא איהו הוא דקני מהשת' ומה שקנתה אשה קנה בעלה ולמאן דאמר שטר קדושין ממש הא קמ"ל דאפי' צורבא מרבנן נמי סלקא דעתך היא תתן השכר ונימא שהשכר כדי שיקנה הסופר השטר לבעל כדאמרי' השתא בגיטין קמ"ל אבל ודאי בעינן שיהא שטר הקדושין שלו ואפי' בצורבא מרבנן דאיתקש ליציאה.
שטרי אריסות וקבלנות. כיון שכתבו שטר אין אחד מהם יכול לחזור בו אלא כופין את המקבל לעבדה כראוי לה ואת בעל הבית ליתן לו שדהו ומה שקבל עליו בזריעה ועבודה השדה למחצה לשליש ולרביע לפיכך אע"פ שקבל עליו בפניהם לקבל שדה זו אין כותבין שהרי הם יכולין לחזור בהן עד שלא כתבו ומשכתבו קנו ואי קביל נמי לשלומי כלום וכתבו הוה ליה כמלוה בשטר.
ושטרי בירורין. למאן דאמר שטרי טענתא אין כותבין אע"פ ששמעו מהם טענות בבית דין שמא הוא רוצה לחזור ולטעון ומשכתבו על פיהן אינן יכולין לחזור ולטעון ואע"ג דקא יהיב אמתל' ואף ע"ג דלא אתו עדי' דמשעת כתיבה הוה ליה לברורי טענתיה ולמאן דאמר שטרי בירורין נמי חד טעמא הוא משום שאע"פ שבירר לו א' יכול לחזור בו עד שעת ישיבתן בדין שטענו בפניהם או עד לאחר גמר דין ומשכתבו אין יכולין לחזור בהן וכן פרש"י ז"ל במציע' כותבין שלא יוכלו לחזור בהן.
ומעש' ב"ד כגון. שטרי חליטתא ואדרכת' ודכוותהון שמשנכתבו קנו ואין א' מהם יכול לחזור ואחריות' נמי רמי עלייהו. וכן נראה לי לגבי בירורין של ב"ד שאמרתי שיכול להוסי' על שלש' עד שיכתובו כדאתמ' בספרי טרחכם מלמד שהיו טרחנין היה אחד מהם רוא' את בעל דינו נוצח בדין אומר יש לי עדים להביא יש לי ראיות להביא מוספני עליכם דיינים ואף ע"פ ששנינו דיני ממונות בשלשה לומר שכופין אותו לברור להן זה אחד וזה אחד הא אלו אמר לפני רבים אני רוצה לדון מוסיפין שנים שנים זה בורר אחד וזה בורר אחד והדבר צריך הכרע ומיהו ודאי שאם קנו מהם או כתבו בירורין אין להוסיף ואין לגרוע.
גמ': שם האיש בגט ושם האשה בשובר. תמיהא לי כיון דאסיקנא שם האיש בגט והוא הדין לשם האשה אמאי נקט שם האיש בגט ושם האשה כשובר. ואפשר דרבותא קמל"ן סלקא דעתך האי דאתא לקמן לא משקר בשמיה דידיה דלא חציף כולי האי מימר אמר איכא אינשי הכא דמשתמודעי לי, קמ"ל.
מדלא חיישי' לשני יוסף בן שמעון דעלמא שלא היו דרין בעיר אחת דילמא כתב גיטא וממטי ליה לאיתתיה דהאיך שמעי' מינה דצריך לכתוב שם עירו בגט הילכך ליכא תו למיחש, כך כתב הרב אב בית דין ז"ל.
ותמיהא לי בשטרי הלואו' נמי ליחוש דילמא כתיב שעיר בשמא דידיה דהוא יוסף בן שמעון ואזיל למתא אחריתי דאית בה יוסף בן שמעון ויהיב למלוה שבשטר ועבדי קנוניא עלי' דהאי שאין כאן שם עירו וי"ל אי אתיא למיחש לכי הך קנוניא אין לדבר סוף אפי' תאמר שאין כותבין שטר ללוה אלא א"כ מלוה עמו שמא שניהם עושין קנוניא על יוסף בן שמעון שבעיר אחרת, אלא לכולי האי לא חיישינן.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |