רמב"ן/בבא בתרא/פז/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רשב"ם תוספות רמב"ן רשב"א שיטה מקובצת מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ורמינהי הרכינה ומיצת הרי היא של תרומה. תמהני מה ענין תרומה לכאן והתם איסור הוא לחולין ועל כרחין דתרומה הוא ומיהו מתני' גופא תמיהא בלא מצוי נמי הכלי אסור לחולין ואע"פ שנטף מאה טפין ויש סוברין לפרש' בקורא שם למדה כגון שאמר שתי מדות שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה שאין שם תרומה חל אלא שעור המדה ומכיון שהטיף שלש טפין כבר יצא ידי מדה והשאר חולין אלא שאם הרכינה הרי היא של תרומה ומ"ה מקשי להדי' היא של מוכר.
וזה הפי' ממי שלא עיין במשנה, דהתם (תרומות יא,ו) קתני מגורה שפנה ממנה חטי תרומה אין מחייבין אותו להיות יושב ומלקט אחת אחת אלא מכבד כדרכו ונותן לתוכה חולין וכן חבית של שמן שנשפכה וכו' המערה מכד לכד ונטף שלש טפין נותן לתוכה חולין הרכינה ומיצת וכו' למדנומענין המשנה שמאחר שיעור' החבית ונטף שלש טפין השאר בטל הוא בדפני החבית לענין זה שמותר להרבות עליו חולין והא בטל בהן ואינו מדמע קל הוא שהקילו חכמים בדבר מפני שאי אפשר להטריח על הצבור יותר מדי.
ומצאתי בירושלמי שם (תרומות יא,ה) תני רבי חלפתא בר שאול קדרה שבשל בה תרומה מגעילה בחמין ג"פ ודיו א"ר בא אין למדין ממנה לענין נבלה א"ר יוסי קשית' קומי ר' בא תרומה בעון מיתה נבלה בלא תעשה ותימר הכין כמן דמר מאיליהן קבלו עליהן את המעשרות ר"י בר שולם בעא קומי ר' מנא תמן איתמר ונטף שלש טיפין נותן לתוכה חולין והכא אתמר הכין א"ל כאן ע"י האור הוא נגעל למדנו מכאן שכל בצונן משנטף השאר מותר לבטלו ברוב ואפילו בתרומה דאורייתא דמתניתין ודאי בתרומה דאוריית' קתני ומזה ודאי אין למדין ממנו לנבלה וליין נסך דהתם בעינן הכשר גמור לכלי אבל בבישול קדירה ליכא לבטולי כלו' דטוב' בלע וטוב' פליט הילכך בתרומה דאורייתא התורה העידה על כלי חרש שאינו יוצא מידי דפנו ובדרבנן מגעילה שלשה פעמים ואומר אני אין למדין ממנו אפילו לשאר איסורין דרבנן ואין צריך לומר לסתם יינם שהוא חמור יותר מאיסורי תורה בשיעורין, ובמסכת זבחים (צו,ב)נמי מוכח בקדרה שבשל בה תרומה דהכשירה בשאר איסורין למריקה ושטיפה ולשכירה דחרס.
בשלמא באיסר שמן. לאו אבדה מדעת היא, דכיון דשמן של חנוני הוא לא קנאו בעל הבית שהרי לא משך ואין משיכת התינוק כלום דלאודועיה שדריה ואע"ג דאבדה מדעת היא לגבי איסר לגבי שמן מיהא דין הוא שיתחייב באיסר ושמן, אלא צלוחית כיון דאבוה מסרה ליד התינוק הוה לה אבדה מדעת, ואע"פ שנטלם חנוני לא נתתייב בה אלא להחזירה למקום שנטלה בין משתמר בין אינו משתמר דמאי עבד.
הכא בבעל הבית מוכר צלוחיות עסקינן וכגון שנטלה חנוני על מנת לבקרה. אית דמפרשי מיד התינוק וכן נראין הדברים מדקתני סיפא ומודים חכמים לר' יהודה בזמן שהצלוחית ביד תינוק ומדד חנוני לתוכה שהוא פטור כלומר שלא נטלה מידו כלל ואי נמי נטלה שלא לבקרה הרי היא כאלו ברשותו של תינוק וכן פי' הרב רבי שמואל ז"ל והיינו דאמרינן וכדשמואל וכו' פי' דתנא קמא סבר לה כשמואל וכיון דנעשית שעה אחת ברשותו של לוקח וכשלו דמיא אינו יוצא ידי השבה במחזיר לתינוק אע"פ שהחזיר למקום שנטל דדמיא להא דאמרינן במסקנא דאי גזלן הוי צריך השבה ליד בעלים ור' יהודה לית ליה דשמואל דמחייב ליה באונסין ומשוי ליה כלוקח גמור אלא שומר שכר הוי ומיפט' במחזירה למקום שנטל דהא אפי' שואל פטר נפשיה בהכי כדאמרינן נמי במסקנא ומר סבר שואל הוי.
ואיכא דמפרשי לה שנטלה מיד בעל הבית, וסיפא הכי קתני ובזמן שתינוק הביאה אצלו ולא היתה ביד חנוני פטור, ואע"ג דאקשינן לקמן אי הכי סיפא דקתני וכו'. ולא אוקימנא בשהביאה התינוק משום דלההוא פירוקא לאו בצלוחית דבעל הבית עסקינן אלא בשל חנוני ורישא וסיפא בתרי גוני לא מוקמינן והא פי' לא ידענא ליה דאי מיד בעל הבית נטלה בלא שמואל נמי חייב לרבנן דהא אפילו שומר חנם חיובי מחייב בהכי דיד תינוק פשיעה גמורה היא ואבדה מדעת היא ועוד דאי יד תינוק בכלל תורה היא כלל לא הוה אית' לשמואל בכי הא דקיימא לן בהליכה חייב בחזרה פטור מאונסין וחייב בדין שומר' שכר כדאיתא במציעא אלא חזרת תינוק לאו חזרה היא וכל עיקר לא איתו הא דשמואל אלא משום דלא נפטריה במחזיר למקום שנטל כשאר שומרין ובנוטל מיד תינוק כדפרישית.
ואמרינן לימא דשמואל תנאי היא. וקשיא ליה לרב יוסף הלוי ז"ל הא טעמיה דר' יהודה משום דקסבר לשדורי ליה שדריה וא"כ אפילו אית ליה דשמואל חנוני פטור דאי לא ניחא ליה לשדרה דהא לשדוריה ליה שדריה ולא עדיפא משמן דהוה דידיה ומיפטר ביה וניחא ליה נמי דשדריה לשדורי ליה כי לא נטלה חנוני לבקרה מכי נטלה לבקרה ונתחייב בה לא דא"ל צלוחית דידך היא ובצלוחית דידך לא שדרית לשדורי לי שמן ומיהו סבר בעל הבית שמן מיהא משדר לי בצלוחית דידיה באחריותיה כדי למכרו לשמן שלו הילכך גבי שמן מדעתו של בעל הבית שדריה ולא צלוחית אי נמי כיון שעל מנת לבקר' שלחו לא היה סבור שיחזירנו כדי שנאמר כן.
ולי נראה שנטלה חנוני שלא מדעת בעלים על מנת לבקרה ובודאי בעל הבית מינח ניחא ליה והוי לוקח כדשמואל וכיון דעבד בה מעשה שלא מדעת בעלי' בטלה לה כונת בעלים לשדורי ליה כדאמרינן במסקנא מר סבר שואל הוי ויוצ' בחזרה דמקום שנטל הא אלו הוה ליה גזלן לא מיפט' משום טעמ' דלשדוריה ליה שדריה דהא מעידנא דגזלה לא ידע בה ב"ה ולא א"ל לשדוריה ליה וכולה סוגיא מדעת עצמו עביד חנוני משום הכי כי נטלה ע"מ לבקרה מדעת עצמו והוי לוקח אפילו שעה אחת נפקא ליה מרשות בעלים וצריך חזרה גמורה דומיא דגזלן כדפרישית לעיל.
הכא במאי עסקינן וכו' הכישה נתחייב בה. פי' דאלמא לא סגי ליה במחזר למקום שנטל ולא תיקשי לך א"כ דרבה נמי תנאי הי' דכיון דלשדוריה ליה שדריה פטור הוא דהכא לאו ע"מ לבקרה וללוקחה נטלה וחזרה לדעת הבעלים הוא פטור.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |