ריטב"א/שבת/קנה/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
דיוני הלומדים על מפרשי הדף רש"י תוספות תוספות רי"ד רמב"ן רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' אגדות מהרש"א רש"ש |
והא דתנן אין אובסין את הגמל הקשה רשב"ם א"ל מהא דתני בעירובין פ' עושין פסין גמל שראשו ורובו בפנים אובסין אותו בפנים. ותירץ ז"ל דהתם לא דק ולמלעיטין קרי אובסים דילמא עד כאן לא קאמר ר' יוסי התם אלא קמח דבר (גדול) [גבול] הוא פי' שסתמו ללוש אותו ולעשות ממנו עישה וזהו גמר מלאכתו אבל מדרבנן מורסן דלאו בר גבול הוא שאין דרך לעשות ממנו עיסה ואפי' ר' יוסי בר יהודה מודה דנתינת מים לבד זהו גבולו. והדרי' לבעין לומר דמתני' מני דדילמא לא ר' מאיר ולא ר' יוסי בר יהודה, וליכא למימר דא"כ מתני' אמאי תרמייהי דאנן היינו מאי דבעי' לפרושי כמאן אזלא מתני' וזהו מה שהיה שואל אביי רמי רבא וקמיה רב יוסף א"ל לא ס"ד דתניא בהדיא אין נותנים מים למורסן דברי ר' ר' יוסי בר יהודה אומר נותנים מים למורסן אלמא לא מודה ר' יוסי בר יהודה במורסן (שהיא) [שיהא] נתינת מים חשוב גיבול ומשמע ודאי דאפי' לר' ליכא איסור תורה בנתינת מים למורסן מדלא קתני חיוב חטאת במורסן כדקתני גבי קמח והטעם דכיון דמורסן לאו בר גיבול הוא שאין עושים ממנו לעולם עיסה אין בגבולו חיוב חטאת ואלא איסורא דרבנן גזור אטו קמח. ור' דסבר דבנתינת מים בקמח איכא חיוב חטאת גזר במורסן אפי' בנתינת מים ור' יוסי בר יהודה סבר שגבי קמח ליכא חיוב חטאת עד שיגבל לא גזר הכא אלא בבולי וקמה מתני' כר' יוסי בר' יהודה דשרי נתינת מים למורסן ואסר גבולו וכיון דסתם מתני' כותיה הילכתא כותיה דסתם מתני' ומחלקת בבריתא הלכה כסתם מתני' והא דאמרי' הכא דבמורסן כיון דלאו בר גבול הוא הא קי"ל טפי דאפי' בגבולו ליכא חיוב חטאת לר' יוסי בר יהודה ואלו הכא אמרי' דדיו כיון דלאו בר גבול הוא הוי חמיר טפי ר' דמחייב בנתינת מים בלחוד. י"ל דחא דמי דאילו מורסן אין דרך העולם לשרותו אלא לגבולו וכיון דכן אין לחייב בו חיוב חטאת דהא לא דמי ללישה (דמי) [דהוי] במשכן דהיינו שרית סממנין פי' לישת לחם לא היתה מלאכת המשכן ואפ"ה בעי ר' יוסי בר יהודה גבול קמח ואע"ג דלא הואי בסממנין דמשכן הוא משום דבקמח היינו אורחיה אבל בדיו וסממנין אע"ג שאין דרכן דבני העולם לגבלו איכא בשרייתו חיוב חטאת כי היא מלאכה שהיתה במשכן. ומי' גבי אפר דקס"ד התם דפליגי (ר' יוסי ור') [ר' ור' יוסי] בר' יהודה כדפליגי גבי קמח משום דאע"ג דאפר לאו בר (טלטול) גיבול הוא לגמרי כעין קמח פעים שמגבלי' אותו לטוח בו לפי שעה. ופעמים ג"כ שאין מגבלי' אותה אלא ששורי' אותו במים לעשות בורית וכיוצא בו לכבוס הבגדים לפי[כך] דאמו אותו שם לשריית דיו וסממנים ואסק' אב(א)יי דבעפר הוא דפליגי דהוי בר (טלטול) גבול לעשות טיט דכיון דיומא דקמח[1] הוא אבל באפר לא פליגי וכל היכא דבעי ליה בורית מחייב עד שיגבל דכ"ע מחייב מנתינת מים וה"ה לדיו וסממנים והכא דבעי ליה לבנין דכ"ע בא לר' יוסי בר יהודה דומיא דקמח ועפר.
והא דאמר בפ' המביא וקטמה שרי אין פירושו כדפי' רש"י ז"ל א"נ כי רבי' ז"ל סובר דאמסקנא דאביי התם בעפר הוא דפליגי אבל באפר לבנין ליכא גבול וה"ל דומיא דמורסן דלית ביה איסור תורה לכ"ע כנ"ל. ואע"פ כן אינו מחוור דהא לא דמי למורסן כפי מה שפירשה דמורסן לאו אורחיה בשם גבול ואלו אפר אורחיה דגבול לפעמים לטוח בו תנורים וקדרות ע"ג כירה ומסתברא דהתם כדמסקנא דאביי קי"ל דאסק' למתני' דהתם כר' יוסי בר' יהודה דהא סתמ' דהכא לא קי"ל כר' יהודה וכר' יוסי, ובעי דלא תיקשו סתמא אסתמא כר' יהודה ומיהו לרב יוסף דמוקים סתמא דהתם כר' ומוקים סתמא דהכא כר' יוסי בר' יהודה הוו פליגי סתמא אסתמא (ומיהו לרב יוסף דמוקים סתמא דהתם כר' ומוקים סתמא דהכא כר' יוסי בר' יהודה הוו פליגי סתמא אסתמא) דהתם ראה ר' דבריו וסתם משנתו כמותו והכא ראה דברי ר' יוסי בר' יהודה וסתם כמותו ואפ"ה כסתמא דהכא קי"ל דהיא בתריתא דהא קי"ל שיש סדר למשנה בחדא מסכתא כנ"ל פי' שמועה זו ושמוע דפ"ק ושם כתבתי שיטת התוספות ושיטת רבי' ז"ל.
ת"ר אין גובלין את הקלי. וי"א (אין) גובלין את הקלי. פי' קלי הוא קמח של תבואה שנתייבשה כשהוא כרמל בתנור ואותו קמח הוא מתוק ונקרא קמחא דאבישונא במסכת פסחים ועושים ממנו שתות משמן ומים ומלח שמערבין הו ואין עושים ממנו עיסה שאין בן גבול לעשות ממנו ככרות ואין בגבולו אלא איסורא דרבנן דגזרי משום גיבול הקמח כדגזרי' במתני' כבי מורסן מ"ה ע"י שינוי מותר. והיינו דאמרי' מאן י"א ר' יוסי בר' יהודה היא דאמר דאף בקמח ליכא איסור תורה אלא בגיבול ולהכי שרית נתינת מים במידי דלאו בר גבול ושרי גבול ע"י שינוי דאלו לר' הא אסר בנתינת מים לחוד גזרה אטו נתינת מים דקמח ובנתינת מים לא שייך שינוי דכל מידי דיהיב מיא חדא אורחא הוא, וכיון דאסר נתינת מים גרידא כ"ש דאסר גיבול ואפי' בשינוי. הילכך ע"כ הא דשרי גיבול ר' יוסי בר' יהודה היא וה"מ הוא דמשני כלומר דבשינוי הוא דשרי ולא הוצרך התנא לפ' דבעי שינוי דהא פשיט דליכא למשרי בלאו הכי.