ריטב"א/ראש השנה/ו/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אמר רבא כיון שעברו עליו ג' רגלים בכל יום וכו'. וכן הדין בצדקה כל היכי דקיימי עניים אפי' לאלתר כל שעה עובר עליו וכן בנשבע סתם לפרוע או לתת לחבירו ולא קבע לו זמן כיון שספק בידו לעשות ולא עשה עובר בכל שעה לאו דלא תאחר דבכל נדרים ושבועות איתיה ואפי' בנדרי איסר כדאיתא פ"ק דנדרים ומיהו כשקבע זמן לפרוע או לתת עד יום פ' מסתברא דאע"ג דקאמר עד יום פ' דלהכי קבע דהוא זימנא כדי שיהא פטור לגמרי עד אותו זמן:
מיתיבי אחד בכור וכו' עד ואידך כו'. כלומר רבא וכן תלמודא דאמר מאי תיובתא לאקבועי בלאו כלומר לרבות (לו אין) [לאוין] הלוקין מהדר למימני אלאוי יתירה כלומר לאו אחד הנכפל פעמים רבות לא מהדרי והלכתא כרבא:
גופא א' בכור וכו'. י"מ דכיון דלא נקט אלא בכור וקדשים דדוקא בקדשים הוא שעובר עליהם בשנה בלי רגלים משום דאתקוש לבכור דכתיב ביה שנה כדכתיב לפני ה' אלהיך תאכלנו והיכן אתקוש דכתיב ואכלת לפני ה' אלהיך וכו' ובכורות בקרך וכו' וכל נדריך אבל מעשרות ושאר דברים אין לנו עליהם אלא בל תאחר דרגלים אלא שבמעשרות עובר עליהן בשנה ג'. וא"ת דהא בההוא קרא דואכלת שם כתיב ביה מעשר דגנך וכו' ומקשינן להו לעיל מה מעשר אינו נפסל משנה לחבירתה וכו' וי"ל דאפי' הכי סברא היא שלא הקיש הכתוב לענין שנה שנאמרה בבכור אלא קדשי מזבח דרמי ליה טפי אבל לא מעשרות שהרי תלאן הכתוב עד שנה שלישית תדע דהא לעיל דהוה מקשינן בכור למעשר ואפ"ה ה"א דדוקא בכור (דבר הרצאה) [דלאו בר הרצאה] אבל קדשים (דלאו בני הרצאה) [דבני הרצאה] ואע"ג דכתיבא בקרא אמרינן דהיקישא לבכור בלחוד הוא דאתא כ"ש הכא דאיכא למימר דהיקישא דבכור לנדרים ונדבות דקדשים נינהו אבל לא למעשר שקבע לו הכתוב זמן בשנה שלישית ומיהו אפשר דעירכין וחרמין וכל קדשי בדק הבית בכלל כל הקדשים נינהו דכולהו איקרו קדש וכולהו איתנוהו בכלל נדרים ונדבות דאתקישו לבכור ואין לך יוצא מן הכלל אלא מעשרות שזמנן קבוע לשנה שלישית או כל דבר שאינו בא בנדר ונדבה או שאינו קדשי מזבח א"נ קדשי מזבח דלאו בני אכילה נינהו כבכור דכתיב ביה לפני [ה'] אלהיך תאכלנו כנ"ל שיטה זו והיא שיטת מורי הרב נרו והיא הנכונה בעיני:
בשלמא רגלים וכו' הניחא וכו'. מהכא משמע דב' חצאי רגל הרי הם כרגל כגון שנדר תוך הפסח ועבר עליו חצי הפסח הנשאר ועצרת וסוכות וחצי פסח הבא חשיבי ג' רגלים דאי לא הא משכחת לה שנה בלא רגלים בכה"ג דאמרן וזה ברור וקשי' להו לרבנן ז"ל מאי האי דאמרינן דלמאן דאית ליה כסדרן ניחא דהא ודאי מתני' לא אתיא כוותיה דאלו במתני' קתני שהוא עובר בשנה בלא רגלים ואלו לר"ש אינו עובר בשנה בלא רגלים דהא אמר רגלים פעמים ד' פעמים ה' שאינו עובר עד ה' רגלים ורש"י ז"ל נשמר מזה שכתב וס"ל כר"ש בחדא ופליג עליה בחדא ואחרים פי' דר"ש לא איירי אלא לבל תאחר וכי אמרינן הכא שעובר בשנה בלי רגלים היינו בעשה דלפני ה' [אלהיך] תאכלנו (והוא) [והא] דנקט תנא בל תאחר לישנא בעלמא נקט כלומר שמאחר עשה שלו ומשום דגבי רגלים שייך בל תאחר ממש נקט הכא בל תאחר וכן פי' הרב בעל המאור ז"ל וקשי' ליה הא דאמרינן לעיל דתנא לאקבועי בלאוי קמהדר אלמא אפילו בשנה בלא רגלים עובר בלאו והוא ז"ל תירץ דה"נ (האיכא) [הא איכא] לאו הבא מכלל עשה שנה בשנה תאכלנו ולא תאחרנו ואין זה נכון דכה"ג לא חשיב לאו כיון שהוא מקיים העשה ג"כ אח"כ שאין זה לאו הבא מכלל עשה אלא (בשהכירו) [בשעבר] כענין בעולה לכה"ג וכגון כל צפור טהורה תאכלו ולא טמאה לנכרי תשיך ולא לישראל וה"נ אלו היה בכור שעברה שנתו פסול היינו יכולין לומר דלאחר שנתו הוא לאו הבא מכלל עשה שנה בשנה תאכלנו ולא אח"כ אבל הכא שאפי' לאחר שנה יאכלנו בהכשר אלא שאיחרו ובטל העשה דהקדמתו לא השיב לאו הכא מכלל עשה שאל"כ כל מ"ע שבתורה אנו (נוכלין) [נכלול] אותן בלאו הכא מכלל עשה והנכון לפי שיטה זו דהא דאמרינן אלאוי קמהדר לאו דוקא אלא לומר אאיסורי קמהדר ולא דק אלא דנקיט ליה אגב מאי דאמר דאלאוי יתירא לא מהדר ומיהו אכתי ק"ל להאי פי' כיון דאאיסורי דקמהדר היינו עשה מאי איריא שנה בלא רגלים אפי' בכל רגל ורגל עובר בעשה וכ"ת דאה"נ אלא דההוא בכלל רגלים כיילי ולא אתא אלא למימר דאפי' בקדשים דעלמא איכא חיובא דשנה דכתיב בבכור דילפי קדשים מינה משום דאתקוש א"כ אדדייקי' עלה שנה בלא רגלים היכי משכחת לה תקשי לן שנה בלא רגל א' או ב' היכי משכחת לה ותקשי לן בין למאן דבעי רגלים כסדרן ובין למאן דלא בעי כסדרן שאפי' ברגל א' עובר בעשה וי"מ דמאי דאמרינן לעיל רגלים פעמים ד' פעמים ה' לאו למימרא שאינו עובר עד ה' אלא מלתא בעלמא קאמר דזמנין דלא משכחת כסדרן בפחות מה'. ואחרים פי' דהתם לא מיירי אלא בדין רגלים בלחוד למילי דלית בהו משום שנה כגון מעשרות ולקט שכחה ופיאה דאלו בבכור וקדשים (בד') [בלי] רגלים עובר לעולם משום שנה ואפי' בל תאחר ממש דאכולהו עשה דכתיבי בהו כתב בהו רחמנא לא תאחר ומיהו קשיא כיון דגבי שנה דבכור ליכא אלא עשה מנלן דאית ביה בל תאחר לאלתר (ומא"ש) ול"ל מובאת שמה והבאתם שמה דהא מתניתא לאו ר"מ הוא דאמר כיון דאמר רחמנא אייתי ולא אייתי ממילא קם ליה בבל תאחר דלדידיה ודאי ליכא שנה בלא רגלים וכ"ת דמשכחת לה לר"מ כגון שהי' חולה ברגלים א"כ לרבנן נמי ולר' נפרש הכי אלא ודאי מתניתא לאו ר"מ וי"ל דקים להו דרגל א' לא אתי אלא לעשה אבל שנה כרגלים חשיב לבל תאחר דלהכי קפיד ביה קרא בפרט לומר לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה לעכב שלא יאחרנו יותר כנ"ל. ובעיקר קושייתנו נ"ל דאנן לא ניחא לן לאוקמי מתניתא כמאן דאית ליה כסדרן דא"כ מאי מהדרינן תו לאשכוחה למאן דלית ליה כסדרן וכי עכ"פ אתיא לכ"ע מסתיין דאתיא כסתם מתני' וכר"ש דהלכתא כותיה. ותו לא אפשר לן לאוקמי כר"מ וכראב"י כדאמרן אלא שבזו היה אפשר לומר דלאו בדרך קושי' אמרינן לה אלא בעיא ושקלא וטריא אי משכחת לה כותיהו או לאו וכדהוה אורחא דתלמודא בכמה דוכתי. ומיהו אין אנו צריכין לכך אלא לומר דהכא ה"ק הניחא למאן דאית ליה כסדרן משכחת אלו אפשר דאתיא מתניתא כותיה ומיהו הא לא אפשר וא"כ למאן דאית ליה שלא כסדרן דמתניתא ודאי רהטא כותיהו ולדידהו היא היכי משכחת לה ושקלי' וטרי' עד דפרישנא לה שפיר והוה הא כעין מאי דאמרינן בעלמא הא מני. ומיהו לאו דההיא ממש דההיא דהכא ידעינן ודאי דמתני' כמאן דלא בעי כסדרן אלא דבעינן לברורי היכי משכחת לה לרבנן דאלו לר' הא משכחינן לה שפיר (דנ"ל) [זנ"ל] שהוא ברור:
בשלמא לר' וכו' שס"ה וכו'. פי' שהיא יתירה על ימות הלבנה י"א ימים ולהכי נקט תמימה ובין בפשוטה בין מעוברת כך הוא נידון ואלו אמר שנה סתם אינו אלא י"ב חודש ואפי' במעורבת הילכך משכחת לה שנה בלא רגלים כגון דאקדשה בתר חג המצות. פרש"י בתוך הרגל. והוצרך לפרש כן דאי לאחר הרגל ממש הא אמרי' דכי מטי שלהי דאדר בתראה שנה מליא דהא ליכא שס"ה ימים ויפה דקדק ומיהו תמי' מלתא אמאי נקט תלמודא האי לישנא ואפשר הי' לומר דלימים ראשונים של פסח קרי חג המצות ולפי זה שמעינן מאי דכתיבנא לעיל דחצי רגל אינו כרגל דהא אמרי' דרגלים לא מלו ואפשר הי' לי לומר בתר חג המצות ממש. והא דאמרינן דבשלהי אדר שנה מליא שנה פשוטה של שנות הלבנה שהם י"ב חדש דהא לר' כל היכי דלא אמרי' שנה תמימה לא משמע אלא שנה פשוטה משנות הלבנה והא דאמרי' לכי מטי שלהי דאדר בתראה לאו כוליה אדר ממש אלא לימים אחרונים של אדר כדי שתפחות מהם מה שנטלו מחודש ניסן של אחר המצות א"נ שלאחר חג המצות בעינן למימר ר"ח אייר ומשום דלא מסיימי' ליה נקטי' באידך שלהי אדר אלא דקשי' לי אם איתא דשנה האמורה בבכור שנה פשוטה מנינן ולא גמר משנה האמורה לענין בתי ערי חומה הא לרבנן נמי משכחת לה שנה בלא רגלים בשנה מעוברת דלגבי בכור כיון דלא כתיב ביה שנה תמימה אין חדש העבור בכלל ואין לו אלא למנות י"ב חדש הילכך כיון דאקדשה בתר חג המצות כי מטי שלהי אדר בתראה שנה מליא רגלים לא מלו אלא ודאי ש"מ דהכא כשנה האמורה בבתי ערי חומה דיינינן לה בין לר' בין לרבנן וזה הכריחו לרש"י ז"ל לפרש כן לפי דעתי. ועכ"ז אפשר לי לפרש לשון התלמוד כפשוטו בתר חג המצות כדכתיבנא וההיא דרבנן לא קשי' דלרבנן כיון דאזלי בתר שנות הלבנה אף לגבי בכור אם נתעברה השנה נתעברה לו דלישנא שנה בשנה הכי משמע כמות שהיא אבל לר' כיון דגבי בתי ערי חומה לא דריש הכי ה"נ לא דריש הכי אלא שמנה י"ב חדש בלבד כנ"ל:
אלא לרבנן וכו'. פי' פעמים שהוא בה' לסיון פעמים בו' פעמים בז' בו:
הא כיצד שניהם מלאים. פי' ניסן ואייר ה' לפי שאנו מונין מיום שני של פסח עד עצרת חמשים יום ט"ו מניסן שהוא מלא ושלשים של אייר נשארו ה' בסיון:
שניהם חסרין ז' א' מלא וא' חסר ו'. פי' משכחת לה כגון שהי' עצרת שנה זו בה' בסיון ונדר לאחר עצרת בו' ולשנה הבאה חל עצרת (בו') [בז'] בסיון וכי מטי ערב עצרת שנה מליא ורגלים לא מלו:
ומאן תנא וכו' אחרים היא. פי' דס"ל שכל החדשים סדר א' להם א' מלא וא' חסר ולעולם לא הוה ניסן ואייר מלא (וא') [או] חסר ועצרת לעולם ו':
כדתני' וכו'. פי' כשתחשוב י"ב חדש א' מלא וא' חסר ותעשה מהם שבועות ישארו ד' ימים וזה כי מן הו' חדשים המלאים יותר על השבועות ב' ימים לכל חדש שהכ"ח ד' שבועות ומן הששה החסרים יום א' לכל חדש הרי ימים העודפים י"ח שהן ב' שבועות וד' ימים ואם היתה שנה מעוברת ה' פי' כי חדש העבור לעולם חסר ונשאר לנו ממנו יום א' עודף על הכ"ח ימים:
בעי ר' זירא יורש וכו'. י"מ דלאו דוקא משום בל תאחר לשלמו דההוא ודאי ליתיה אלא לנודר ממש כדכתיב כי תדור נדר אלא משום קרא דוהבאתם שמה קמבעיא ליה (אלא) שאין לו לאחרו מי אמרינן דההוא נמי לא קאי אלא אנודר דכתיב ביה בל תאחר או לא. ואינו מחוור אלא מימרא כפשטא לבל תאחר דוקא וקמבעיא ליה מי אמרינן כי תדור נדר דוקא הוא או דילמא ובאת שמה והבאתם שמה כתיב והא מיחייב בעשה זה וכל דמחייב בהאי מחייב בבל תאחר לשלמו וכי תדור נדר לאו דוקא הוא והיינו דאמרינן ת"ש (דא' רב חנינא) [דתני רבי חייא] מעמך פרט ליורש פי' שאינו בבל תאחר ממש דהא דהאי מעמך גבי בל תאחר כתיב ולעולם בעשה דוהבאתם שמה איתיה כנ"ל:
והאי מעמך מבעי ליה וכו' [קרי ביה עמך]. פי' דהוה לעני דכתיב ביה את העני עמך פי' למדרש לקט שכחה ופיאה וקרי ביה מעמך פרט ליורש וכן הלכה:
בעי (רבא) [ר' זירא] אשה וכו'. פי' בבל תאחר דרגלים וכדמוכח בעיא בהדיא דתליא משום דלא מחייבא בראיה ומחייבא בשמחה אבל בצדקה דלא שייכי ברגלים דהא קיימי ענים כדכתיבנא לעיל הא ודאי מחייבא לד"ה וכופין אותה לקיים מוצא שפתיה לבל תאחר ולאידך פי' נמי כופין אותה משום עשה דאית בה כנ"ל:
א"ל אביי כו'. פי' ושייכי ברגלים משום חיוב שלמי שמחה כדכתיב ושמחת אתה וביתך ופרכינן ומי אמר אביי הכי והאמר אביי (שמחה) [אשה] בעלה משמחה פרש"י בבבל בבגדי צבעונין ובא"י בכלי פשתן המגוהצים כלומר והרי אין לה לעלות לרגלים ואפי' משום שמחה והקשה עליו ר"ת ז"ל דהאמרינן לה פ' ערבי פסחים דה"מ בזמן שאין בהמ"ק קיים אבל בזמן שבהמ"ק קיים אין שמחה אלא בבשר שלמים כדכתיב וזבחת שלמים ואכלת שם לפני ה' אלהיך. ולפי פי' ר"ת אשה בעלה משמחה שאין החיוב עליה אלא על בעלה שהוא חייב להעלותה עמו כדי שישמח עמה ותשמח עמו וכיון שאין עליה החיוב מעצמה ואלו לא רצה בעלה אינו עולה לא חשיבא דאיתא ברגלים ומיהו קשה לי דהאמרי' פ"ק דחגיגה אמתני' דאיזהו קטן כל שאינו יכול (לעלות שלמים ולעלות) [לאחוז בידו של אביו] לעלות מירושלם להר הבית דאמרינן עלה מתקיף לה ר' זירא ועד האידנא מאן אתייה אמר אביי עד [הכא] דהוה אימיה מיחייבה בשמחה איהי איתיתיה וי"ל דלדבריו דר' זירא קאמר כדאמר הכא. ואחרים פי' דהתם ה"ק כיון דהוה אימיה מיחייבה בשמחה שהרי בעלה חייב לשמחה בבשר לא סגיא דלא סלקא מן הסתם הילכך איהי איתיתיה ומיחייבא לאו דוקא:
אבעיא להו בכור כו' להרצאה. פי' מיום הח' והלאה כדכתיב ירצה:
ולא פליגי כו'. פי' בתם מונין משעה שנראה להרצאה ובבעל מום משעה שנולד דלאו בר הרצאה ותם ולבסוף הומם נראה מדברי רש"י שדינו כתם שכתב כן בעל מום שנולד במומו ונראה טעם דבריו דכיון שהתחלנו למנות לו משעה שנראה להרצאה אין משנין מנינם ואפי' הומם תוך ח' מ"מ לא התחלנו למנות לו משנולד וכן נראה מדבריו ז"ל ואפשר שאם הומם תוך ח' משעה שנולד מונין לו ופרכינן ובעל מום מי מצי אכיל ליה פי' תוך ח' כדי שנמנה לו משעה שנולד והא ספק נופל הוא ופרקינן כגון דקי"ל בגויה שכלו לו חדשיו הילכך אי לא קים לן בגויה אין מונין לו אלא מח' ואילך וק"ל א"כ אמאי לא אמרינן הא והא בבעל מום ולא קשיא הא דקי"ל בגויה הא דלא קי"ל בגויה וי"ל דלישנא דמשעה שנראה להרצאה לא משמע אלא בתם כנ"ל ומ"מ נראה דתם דאמרינן דומיא דבעל מום דאע"ג דקי"ל בגויה שכלו לו חדשיו אין מונין לו אלא משעה שנראה להרצאה ותדע עוד דאי לא לוקי תרויהו בתם והא דקי"ל בגויה הא דלא קי"ל מכאן ראיה לר"ת ז"ל שכתב דאע"ג דקי"ל בגויה שכלו לו חדשיו אינו ראוי להרצאה דגזרת הכתוב הוא בהקרבה ולא משום ספק נפל דא"כ למה לי קרא מי איכא מידי דלהדיוט (שרי) [אסור] ולגבוה (אסור) [שרי] ורבותי' בעלי התוס' מביאין ראי' מהכא דהא הכא כשאנו מונין לו שנה כבר יצא מספק נפל לאחר ח' מונין לו ואיגלאי מלתא למפרע דיצא מספק נפל ואפ"ה אמרינן משעת הרצאה ואיני מבין ראי' זו שהרי שני הכא דאע"ג דאיגלאי מלתא למפרע אינו מעלה ומוריד כלום לעלות לו במנינו דמ"מ הרי מחמת ספק לא הי' נראה להרצאה והאיך מונין לו משם דאי לא תימא הכי אמאי אצטריכנן למימר גבי בעל מום דקי"ל בגויה שכלו לו חדשיו תיפוך לי' דמח' ואילך יצא מספק נפל ואיגלאי מלתא דחזי לאכילה ונמנה לו מיום שנולד והיכי מתמה תלמודא מעיקרא בעל מום מי מצי אכיל ליה אלא ודאי כדאמרן אבל הראיה שכתבתי נ"ל נכונה. וכתבו רבותי' בעלי התוס' דכי היכי דגבי קרבן אע"פ שכלו לו חדשיו לא חזי להרצאה [כן גבי אדם עד שלשים יום לא חזי לפדיון] מדתנן כל שלא שהא שלשים יום באדם ושמנה ימים בבהמה הרי זה נפל אלמא דשלשים יום באדם דומיא דשמנה ימים בבהמה ודינם אמת וכההיא דאפליגו בבכורות גבי פודה את בנו בתוך שלשים יום ונתאכלו המעות אם הוא פדוי לאחר שלשים יום ואיכא מ"ד דאינו פדוי דההיא שעתא לא חזי לפדיון ומ"ד שהוא פדוי מידי דהוה לאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום כדאיתא התם אבל מדברי רש"י ז"ל שכתב בפ"ק דב"ק וכן בבכורות גבי בכור שנטרף בתוך שלשים יום נראה שסובר דכל היכא דקי"ל בגויה שכלו לו חדשיו ראוי הוא לפדותו תוך שלשים יום:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |