ריטב"א/עירובין/צד/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ושמואל אמר זה כו'. פי' אפילו כלים דבתים דאמרינן שבת הואיל והותרה והרי החצ' הזו שערבה לעצמה מותרת כבתחלה להכניס ולהוציא מן הבתים לחצר ואלו כלים דחצר אפילו לחצר אחרת מותר ואליבא דר"ש דאמר כלם רשו' אחת הם ואפי' ערבו לסברא דשמואל כדאי' לעיל והלכתא כשמואל אפילו בזו מטעמא דכתיבנא לעיל דאידך אמוראי דלעיל קיימי כוותיה והקשו בתוס' דהא רבה ס"ל בהא דשמואל לעיל לקולא כדאי' לעיל ואלו התם בפרק במה מדליקין אמרי' דכל מילי עביד כרב בר מהנהו תלת זימני סתם דעביד כשמואל וכי תימא דשניא הא דאיכא אמוראי כשמואל ואפ"ה הוצרכנו להוציאה מן הכלל. ותרצו בתוספות דהלכות עירוב שאני דכיון דקי"ל דהלכה כדברי המקל בעירוב ליתא משום כללא בהלכותיהם וכדאי' לעיל במכלתין וכן ליתיה לההיא כללא באבלות כיון דקי"ל דהלכה כדברי המקל בערוב ואבל ויפה כיוונו במנהגם:
אדרינהו רב לאפיה. פרש"י ז"ל דקסבר אסור לטלטל הסדין עד לשם וכטעמיה דאמר שאין מטלטלין בו אלא בד' אמות ולפי זה לא הוליכו דסדין בדרך מלבוש והוצרך לפרש כן ולא פרשו דאיסורא משום עשיית אהל דסבר מר"ן ז"ל שאין משום עשיית אהל עראי במחיצות אלא בגג וכבר ביררנו במסכ' שבת וגם במכלתין לעיל בס"ד שיש משום עשיית אהל אף במחיצות ושם פרכינן דכל מחיצה שהיא עושה הכשר בדב' האיסו' אע"פ שהיא מחיצה שלישית או רביעית חשובה כעושה אהל עראי לכתחלה ומחיצה זו אליבא דרב עושה הכשר ומ"ה אהדרינהו לאפיה דלפום טעמים עושין היו אהל עראי לכתחלה בשבת שהוא אסור מה שאין כן לשמואל דלדידיה בלא מחיצה מותר לטלטל בה דשבת הואיל והותרה הותרה ופרכינן והיכי עביד שמואל הכי כלומר למה ליה למעבד הכי ומה היה צריך לכך ולא דק תלמודא בלישנא אי נמי דהכי פרכינן דאי שמואל להחמיר על עצמו עושה שחושש לדברי רב שמצריך שם מחיצה א"כ היאך הוא עושה אותה בשב' דהא חשיבא עשיית אהל. ופרקינן דשמואל לצניעותא בעלמא עבד וכה"ג חשוב תוספת אהל עראי דשרי לרבנן דפליגי עליה דרבי אליעזר בפקק החלון אתרא דשמואל הוה פי' ושמעינן מינה דבאתרא דגברא רבה לא תבעי ליה לאיניש לאורויי מעשה ואפילו להחמי' כיון שאינו גדול ממנו ואין איסור אלא בדבר התלוי בשקול הדעת שאלו בדבר משנה אין לו לשתוק כלל ולא יניחו לעשות מעשה ואפילו הוא רבו. הא דתנן וחכמים אומרים המכניס מתוכה לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכה פטור מפני שהוא כרמלית. הקשו בתוס' אמאי לא קתני המכניס מתוכה לרשות היחיד ומר"הי לתוכה פטו' כדקאמ' רבי אליעז' ותירצו דאי אמר הכי הוה אמינא דלרבנן רשות היחיד גמורה היא מן התורה והזורק לתוכה מרשות הרבים או לרשות הרבים מתוכה חייב אלא שלהחמי' עשאוה חכמים כרמלית לאוסרה עם רשות היחיד קמ"ל דכרמלית גמורה היא אף מן התורה והזורק לתוכה מרשות הרבים או מתוכה לרשות הרבים פטו':
ולרבי אליעז' אטו כו'. פי' והא אינה שלהם וכל שאין הדרך מסור לרבים אפילו הוא מסלה גמורה אין לה דין רשות הרבים וכדאיתא בפ"ק והראיה דהיינו קושיין מן התשובה שהשיבו דרבי אליעזר לטעמיה דאמ' רבים שביררו דרך לעצמן מה שאין כן ביחיד וכדכתיבנא בדוכתה בס"ד. וכי תימא דהכא נמי בשאבדה להם דרך פרש"י ז"ל שהם מחולקין עם בעל החצ' במקום המחיצה הראשונה שאינה נכרת עכשיו ובעל החצ' אמר שהן מהלכין לפנים ממחיצתם כלומ' דכיון שאין לבעל החצ' ראיה ויש להם בו דרך (שהחזיקו) קנו הואיל ורבים נינהו והאמ' רבי חנינא כו' כלומ' עד מקום מחיצה מחלוקת רבי אליעז' ורבנן דמשמע דבכל החצ' עד מקום מחיצה פליגי ולאפוקי חוץ למחיצה דמודו רבנן והא ודאי לא אבדה להם דרך בכל החצ' גזלני נינהו ולא קנו וק"ל אפילו תימא שיקנו אותה והיא שלהם כיון דתוך מחיצות קיימא היאך הויא רשות הרבים ואמאי עדיפא מקרן זוית הסמוכה לרשות הרבים דהויא כרמלית כדאי' בפ"ק. וי"ל דלמאי דקס"ד השתא ההיא דלא כר"א ולא אמרינן לה סתם משום דאיכא לאוקמי דרבי אליעזר כאוקמתא דלקמן א"נ דהכא במאי עסקינן כשהרבי' היו נושאין ונותנין שם תדיר כמו בסרטיא ולא דמיא לקרן זוית דלא משתמשי בה אלא הנכנסין שם אבל הכא דמשתמשי בה תדיר הויא כחור רשות הרבים דכרשות הרבים דמי היכא דניחא תשמשתי' ורבנן פליגי עליה כי היכי דפליגי בההיא דרבים שבררו דרך לעצמן כנ"ל:
אי אימא בצדי רשות הרבים פליגי. פירש דלית כאן גזל כלל אלא בצידי רשות הרבים פליגי וק"ל א"כ היכי אמר רבי חנינא עד מקום מחיצה מחלוקת או על מקום מחיצה מחלוקת: וי"ל דהכא במאי עסקינן שהרבי' מהלכין לפעמים במקום שהיתה שם המחיצה שהחזיקו בה ברשות נפקא לן מצד שהחזיקו בו רבים ברשות אסור לקלקלו ומקום המחיצה הוא עכשיו צדי רשות הרבים ואימא על מקום המחיצה מחלוק' כדשניין לעיל כנ"ל:
ה"ג וכן הגרסא בנסחי דוקני אי פליגי בצדי רשות הרבים דעלמא היא עד כאן לא פליגי רבנן עליה דר"א אלא היכא דאיכא חפופי אבל הכא דליכא חפופי לא קמ"ל. פירש קמ"ל דאף בדליכא חפופי פליגי והיינו לסברא דרב פפא דפ"ק דשבת אבל לרב אחא בר יעקב דאמ' התם דלא פליג רבי אליעז' אלא היכא וכו' ה"פ קמ"ל דאדרבה בדליכא חפופי בלחוד פליגי ויש גורסין ע"ב לא פליג רבי אליעז' אלא היכא דליכא חפופי אבל הכא דאיכא חפופי לא קמ"ל: ואין רגלים לגרסא זו דהא בהא דהכא ליכא חפופי לפי שנפרצה הכתל דאלו בעלמא דאיכא כתלים איכא חפופי ולשון חפופי פרש"י ז"ל יתדות תקועות בארץ שלא יקרבו לכתלים: ורבותי פירשו כי כל מקום שיש שם כתל בני אדם מתרחקים מהם שלא יתחברו ויתחפפו שם וכדפריש במסכת שבת בס"ד:
מי לא מודית הקשו בתוספות דהכא אמרי' דחצ' זו שנפרצה בכתל רביעית לרשות הרבים אע"פ שעדיין יש לה ג' מחיצו' הויא כרמלי' מתוכה לדברי הכל ואלו בפ"ק אמרי' דג' מחיצו' דאוריית' ואפילו לב"ש נמי אמרינן דלזרוק ב"ג הוא דמחייב ומדאורייתא מבוי שרי בלא לחי וקורה ולחי וקורה מדרבנן בעלמא ויש מי שתירץ דהת' במבוי הפתוח לכרמלית אבל הפתוח לרשות הרבים בחצ' הזאת ג' מחיצות לאו דאורייתא. ויש מקשים על זה דא"כ מבוי הפתוח לרשות הרבים אין הכשרו בקורה דהא קי"ל קורה משום היכרא ובעי' לחי דק"ל כאביי דאמ' משום מחיצה או צורת פתח או תקרה רחבה ד' טפחים לומר פי תקרה יורד וסותם וכי תימא ה"נ א"כ היכי פסיק ותני התם בפ"ק דהכשר מבוי לב"ה בלחי או קורה דהא כמה מבואות שפתוחי' לרשות הרבים ואין הכשרם בקורה וגם לא בלחי לרב' דאמ' לחי משום היכר' וי"ל דאפילו פתוח לרשות הרבים נמי כיון דמדאורייתא דינו ככרמלית ומן התורה מותר לטלטל בכלו ומות' הוא עם החצרות והבתים ואין אסורו אלא מדבריהם תו לא פליג רבנן והכשירוהו בלחי או קורה. ובתוספות אמר דודאי אפי' במבוי הפתוח לרשות הרבים ג' מחיצות דאורייתא דסתמא אמרינן לה בכל דוכתא ורבי יהודה דאמ' שתי מחיצות דאורייתא אפילו היכא דבקעי לה רבים קאמ' לה וכדאיתא לקמן בפרקין והכא ה"ק תלמודא מי לא מודית דמתוכה דחצ' כלו שהוא רחוק הרבה מרשות הרבים שאינו חשוב רשות הרבים ואפילו לא נשארו שם מחיצות כלל דומיא דמחיצה זו שנפרצה ופרקינן דהתם לא דרסי לה רבים בהדייא אבל הכא דרסי לה רבים להדיא וזה יותר נכון:
במאי עסקינן אי לימא בעשר. פירש ונשארו גפופי מכאן ומכאן כסתם פרצה מ"ש מרוח אחת. דאמרינן פתחא הוא משני רוחות נמי לימא פתחא הוא ואלא ביותר מעשר ברוח אחת נמי אמר רב לעולם בעשר וכגון שנפרץ בקרן זוית והיינו משתי רוחות דקתני כלומ' פרצה אחת שנראת בשתי רוחות וכיות' מעש' דמי או כנפרץ במלואו דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי והקשו בתו' למה ליה לרב לאוקומה הכי לוקמה כפשוטה שנפרצ' בשתי רוחות ממש ולעולם בעשר אלא שהיה הפרוץ מרובה על העומד הילכך מרוח אחת מות' בגפופי דהא ג' מחיצות דאורייתא ורביעי' נתרה בפס ד' או בלחי משהו מכחן ולחי משהו מכאן וכדאי' בפ"ק דמכלתין אבל משתי רוחות אסורה דהא ליכא אלא שתי מחיצות ואנן בעינן ג' מחיצות וצריך לרוח אחת לכל הפחות ג"פ דאפילו לת"ק דחנניא דמקל במבואות המפולשין לרשות הרבים לחי או קורה מכאן וצ"פ מכאן בעי וכן לכ"ע במפולשין לכרמלית וכדאיתא בפ"ק. ותרצו דהא דלא משני הכי משום דאיירי רבי יהודה במתני דס"ל שתי מחיצות דאורייתא כדאיתא בסוף פרקין ולדידיה אפילו מבוי מפולש משתרי בלחי מכאן ומכאן או קורה מכאן ומכאן וה"ה דחצ' לדידיה משתריא בגפופי ואפי' הפרוץ בשתי רוחות מרובה על העומד וא"ת אי לרבי יהודה פרכינן ומתרצינן מאי האי דנקטינן עשר ויות' מעש' דהא לרבי יהודה עד י"ג אמה ושליש הוי פתחא. וי"ל דהכא נקטינן שיעו' פתח אליבא דר' יוסי וכהלכתא ועשר ויות' מעש'. אלא פתח ויות' מפתחא קאמרי וה"פ במאי עסקינן אי לימא בפרצ' שהוא כשיעור פתח כגון עשר אמות לרבי יוסי וי"ג אמה ושליש לרבי יהודה מ"ש מרוח אחת דאמרינן פתחא הוא משתי רוחות נמי נימא פתחא הוא בר' יוסי בעומד מרובה על הפרוץ ולרבי יהודה אפילו בפרוץ מרובה על העומד אלא ביות' מעש' לרבי יוסי או ביות' מי"ג אמה ושליש לרבי יהודה דלאו פתחא הוא ולא משתרי בגפופי כלל וכנפרץ במלואו חשיב אפילו מרוח אחת נמי. אמר רב לעולם בעש' וכגון שנפרץ בקרן אזוית הילכך אפי' לרבי יהודה דשרי אפילו בשתי מחיצות דלא עריבן כל היכא דאיכא לחי מכאן ולחי מכאן הכא לא שרי אע"ג דאיכא שתי מחיצות דעריבן מ"ט דפתח בקרן זוית לא עבדי אינשי הילכך אפילו בעש' לא חשיב פתחא אלא פרצה וכיון דפרצה היא אין שום לחי וקורה מתיר את הפרצה לא לרבי יהודה ולא לרבנן ה"ל כמבוי שהוא רחב יותר מי"ג אמה ושליש שאינו נכש' בקורה ולא בלחיים כלל ואפילו לר' יהודה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |