ריטב"א/עירובין/פו/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מתני' בור שבין כו'. ה"ג בין מלמט' בין מתוך הוגנו פיר' בין מתוך שפתיו של בור ולאפוקי מחיצה שהוא על שפת הבור דליכא היכרא ודלא כר' יהודה דאמר לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניה' אמר רשב"ג אמר ר' יהודה ולית הלכתא כר' יהודה דבעירובין אמרו הלכ' כר' יהוד' ולא במחיצ' כדאי' בשלהי פרק חלון. אמר רב הונ' כו' פירש אדרשב"ג קאי דלמטה דקאמרי ב"ש למטה ממש בסוף הבור סמוך למים אלא דלא בעינן שתהא משוקעת במים כלל אבל אם אינ' סמוכה למים ממש לא מהניא לב"ש ולמעלה דקאמרי ב"ה למעל' ממש אפי' גבוה הרבה מן המים ובלבד שתהא תוך שפתו של בור ובין לב"ש ובין לב"ה לא חיישי למאי דמערבי מיא דבבור מחיצה בעלמא סגי לן ובהא פליגי דב"ש סברי דלא הוי היכרא אלא למטה. וב"ה סברי דאפי' למעלה איכא היכרא ולפום סברא דרב הונא לא פליגי רשב"א ות"ק אלא ה"ק דבר זה מחלוקת ב"ש וב"ה היא וב"ה בלחוד הוא דשרו מתוך הוגנו הלכה כמותם.
ורב יהודה אמר למטה למטה מן המים כו'. פרש"י ז"ל למטה דב"ש למטה מן המים שתה' נתונ' בקרקעיתו של בור כי היכי דלא ערבי מיא דידיה וחבריה ולמעלה למעלה מן המים כלומר סמוך לשפת המים דומיא דלמט' דקאמר רב הונא ופרכינן לרב יהודה מ"ש למטה ממש כדקאמר רב הונא דלא דעריבי מיא מלתחת למעל' מן המים נמי אכתי עריבי מלעיל ופרקינן לא שמיע לך כו' כלומר דלמ"ד למטה מן המים דחייש לערובי מיא צריך שתהא המחיצה תחובה מקרקעית של בור ועל' למעלה מן המי' טפח ולאו למימרא דאכתי לא עריבי מיא כלל דהא ודאי אפי' מחיצ' של ברזל אינה מצלת בכך כדאמרינן במתני' לעיל גבי חרם שבין שני תחומי שבת אלא דמ"מ עבדי' מאי דאיפשר להדיא שיהא נראה כאלו נחלקו המי' ואין אחד מהם דולה משל חבירו היינו טעמייהו דב"ש אבל ב"ה סבר כי די לנו במחיצה עשרה למעלה ושתהא משוקעת במי' טפח וכדפריש יעקב קדונאה ולדברי רב יהודה רשב"ג ות"ק פליגי דאלו לרשב"ג לא שרי בדברי ב"ה ות"ק שרי בשתהא מחיצה למעלה ממש מתוך סוגנו זו שטת רש"י ז"ל והקשו עליו דהיכי אפשר דלרב יהודה אליבא דב"ש דבעי למטה מן המים צריך מחיצה מקרקעיתו של בור עד למעלה מן המים טפח דא"כ אין למחיצה זו שיעור ידוע אליבא דב"ש והכל לפי עומק המים פעמים הוא פחות מעשרה ופעמים תהא יותר מעשרה ואלו במתני' משמע דלכ"ע במחיצה עשרה סגי ולא נחלקו אלא במקום המחיצה וי"ל לפי שטה זו דרשב"ג לאו אשיעור מחיצה קאי אלא אמקום מחיצה קאי וה"ק רשב"ג אומר ב"ש אומר למטה מן המים צריך לעשות מחיצה כפי מה שתהא וב"ה אומר למעלה כנ"ל. ומקצת רבותי פירשו וכן בתוספות דאפי' לרב יהודה דאמר למטה למטה מן המים היינו שישקענה בתוך המים בתחלתם ופרכינן מ"ש למטה ממש דלא כדקאמר רב הונא למעלה מן המים נמי ערובי מיא כלו' מה שתחת המחיצה א"ל האמר רב ומטו ביה משמיה דר' חייא צריך שיראו ראשי קינים למעלה מן המים טפח ולהאי פירושא קשה מאי פרקי' אכתו דנהי דעולים קנים טפח למעלה מן המים אכתי עריבי מיא מתחת המחיצה והקושיא במקומה עומדת. וי"ל דאנן הכי פרכינן למטה מן המים נמי עריבי מיא אשתכח שלא הועלנו כלום לענין תערובת המים וחלוק מים אין כאן והיכר מחיצה אין כאן ופרקינן דהא אמר רב יהודה צריך שיראו ראשי קנים טפח והא סגי לן להיכרא ואהני לן חלוק מחיצה למטה מן המים שלא יהא כלה משל חבירו להביא שהרי אין הכלי יורד למטה מן המחיצה ואע"פ שכל המים מעורבין הם מ"מ האי איכא היכרא לחלוק מים כנ"ל ולהאי שטתא בין לב"ש ובין לב"ה חיישינן דלעביד היכר מחיצה ודנעביד חלוק מים קצת שיהא נראה כאלו היה כלו משל חבירו להדיא אלא לב"ה בעירוב ההיכר למעל' סגי להו בטפח לחלוק המים וב"ה אמרי איפכא דבעי' חלוק המים במחיצ' טובא וסגי לן למעלה מן המים בהיכר טפח וגם לשטה זו רשב"ג ות"ק מפלג פליגי ודע' מקצ' רבותי בעלי התוספות שאותו טפח שצריך לעלות למטה מן המים לב"ש והטפח שצריך לפקע בתוך המים לב"ה הוא מלבד המחיצה עשרה ולכ"ע צריך מחיצה גבוה אחד עשר ולפי דבריה' לא מנה התנ' הטפח למעלה או המשוקע ולא נהיר מדקתני מחיצה עשרה ולא קתני מחיצה אחד עשר אלא ש"מ שהטפח ההוא ממנין העשרה וכן פי' הרי"ף ז"ל ושאר כל המפרשים: ויש לדקדק למה הוזכר בדברי רב הונא למטה ממש כי יותר היה הגון זה הלשון בדברי רב יהודה שמשפיל המחיצה למטה הרבה ואלו הקדים למעלה למעלה ממש היינו אומרים דאיידי דקאמר למעלה ממש נקט למטה ממש אבל עכשיו שהקדים למטה מה נאמר. וי"ל דכיון דדברי רב הונא נאמרו קודם דברי רב יהודה תפס למטה ממש ולמעלה ממש שלא נאמר למעלה היינו על הוגנו מלמעלה דכיון שנעשית לשם כן עדיפא מן הכתל שבחצר וא"כ למטה היינו למטה מהוגנו ולהכי קאמר למטה למטה ממה מחללו של בור סמוך למים ולמעלה למעלה בחללו של בור ממש ואפי' הוא רחוק הרבה מן המים שלא תאמר עכשיו כי למעלה היינו למימרא שאינה מגעת במים ובלבד שתהא סמוכה לו כדברי ההולך למעלה קמ"ל למעלה ממש אפי' בתוך הוגנו ממש כנ"ל ואקשי' לרב יהודה דאפי' לב"ה דאמר למעלה צריך לשקע המחיצה בחוך המים טפח אלא הא דאמר רב יהודה קורה ד' מתרת בחורבה ורב נחמן וכו' וקושיין לרב יהוד' מדרב' בר אבוה דקשיש מיניה ולא חייש לערובי מיא כלל:
וקים לה דרבה בר אבוה להכי נקטה סתם לומר דבין לת"ק בין לב"ה אליבא דרשב"ג קורה זו מתרת במים דאי לא מאי קושיא נימא דאיהו דאמר כת"ק דרשב"ג אלא ודאי כדאמרן כנ"ל גרש"י ז"ל תותי קורה מיהא עריבי מיא אלא קל הוא שהקלו חכמים ופירש הוא ז"ל אלא ודאי ליתא לדרב יהודה דהכא פליג עליה ורב הונ' קי"ל דלא חייש לערובי מיא כלל וקל הוא שהקלו חכמים במים דסגי בהיכר מחיצה או במחיצה גבוה עשרה למעלה ממש או בקורה רחבה ד' שתהא נתונה על שפתו של בור לרחבה דאמרינן פי תקרה יורד וסותם וכדבעא מינה ר' טבלא מרב מחיצה תלייה מהו שתתיר בחרבה א"ל אין מחיצ' תלויה מתרת אלא במים קל הוא שהקלו חכמים במים ובמים מתרת אפי' היא תלויה לגמרי שאינה נוגעת במים דקל הוא שהקלו חכמים ולפי זה נדחית מילת' דדב יהודה וקיימא לן כרב יהודה וכתבו בתוספות כי על זה סומכין העולם שיש להם בתי כסאות על המים ושופכין שם ושופכין בשבת ואע"פ דאמרינן לקמן גבי גזוזטרא שעשו לה מחיצה לא שנו אלא למלאת אבל לשפוך אסור כלישנא בתר' קי"ל דמחיר אפי' לשפוך דבשל סופרים הלך אחר המיקל והשתא להאי שטתא מתני' דגזוזטרא דלא בעי' מחיצה נוגעת במים אתיא אליבא דהלכתא אפי' כרשב"ג ואליבא דב"ה נמי דאנו לדברי רב יהודה לא אתיא אליבא דרשב"ג ולא פרכי' ליה מיניה לעיל משו' דמוקי' לה כתנא קמא דרשב"ג והגאונים ז"ל כלם פסקו כרב יהודה דסוגייא דשמעתא כוותיה דהא רב ורבי חייא ייעקב קדונא כוותיה קיימי ואי משום הא דא"ל רב לרבי טבלא ההיא מוקים לה רב יהודה במשוקע חיך המים בטפח ובזה הקלו בה במים דאי לא תימא הכי קשיא דרב אדרב דהא רב אמר לעיל בחד לישנא צריך שיראו ראשי קנים ואזיל בשטתא דרב יהודה והכא ה"ג קל הוא שהקלו חכמים במים ול"ג אלא ולא סתרי' לדרב יהודה כלל וה"פ דאנן פרכי' מעיקר' מדרבה בר אבוה דלא חייש לערובי מיא ופרקי' דהתם נמי כיון דאיכ' קורה נמי רחבה ד' נתונה על הבור הא כדשקיל לאו מחבריה שקיל' שאין דלי הולך יותר מד' טפחים וחלק המיוחד לבדו הוא מחודו החיצון של קורה שעל פי הבור דחודו פי יורד וסותם ופרכי' דסוף סוף מיא דתותי קורה עריבי והם משותפים בין שניהם וכ"א מהם דולה משם ופרקי' קל הוא שהקלו חכמים במים דמסתיין שאינו דולה להדיא מן החלק המיוחד לחבירו ואע"פ שדול' ממה שתחת הקור' שנרא' כמשותף לא חיישינן להכי כיון דאיכא היכר קורה שרחבה ד' שנראה כאלו שני חודיה יורדין וסותמין דהא איכא היתר מחיצה שאינו דולה להדיא משל חבירו ולפי הפסק הזה אין לנו להתיר אותן בתי כסאות שהן למעלה מן המים שאין המחיצות נוגעת במים אלא א"כ הניח קורה שעל צדי הנקב שתהא רחבה טפח דנימא חודיה יורדין וסותמין ויהא הכלי דולה מתותי תקרה וכסברא דרבה בר אבוה ומיהו קשה לספק בה שתהא ההיא דגזוזטרא דלא כרשב"ג וסוגיין כולה ריהטא כרשב"ג דהא עליה שקלי וטרו בכלה סוגיין וראינו לרמב"ם ז"ל שפסק הלכה כההיא דגזוזטרא שאם היתה יורדת כנגד המים רואין אותה כאלו נוגעת ויורדה עד המים ובמחיצות בור פסק כרב יהוד' דצריך לשקע ראשי הקנים במים טפח ומורי הרשב"א נראה לתרץ כי שמא נאמר שלא הוצרך רב יהודה שקוע אלא בבור וכיוצא בזה שמן המחיצה ולהלן לאחד ומן המחיצה ולצד האחד לאחר וכדי שלא ידלה משל חבירו ממש להדיא אבל גזוזטר' שעל הים שאפי' חוץ לגזוזטרא יש לבעל הגזוזטר' שותפות בי כיון דאיכא היכר מחיצ' שרי ואפילו לרב יהודה דה"ל כלים ואפילו מה שחוץ לגזוזטרא כמים שתחת הקורה דערבי מיא ואפ"ה כיון דמחד לחד מינייהו ויד שניהם שוה בהם הקלו בהם חכמים והתירו והכא נמי רבותא היא ולפי זה אף לשטת הגאונים ז"ל יש להתיר אותם בתי כסאות שעל המים ואע"פי שאינם מגיעות מחיצות עד המים ובלבד שיהו להם מחיצות גבוהות עשרה למטה מהם כנגד המים בין למעלה סמוך להם כנגד המים ובין למטה ממש סמוך למים כדברי רב הונא ע"כ לשון רבי' נר"ו ועוד י"ל דגבי בור שהוא משותף ממש ואויר. שביניהם שולטות בו ונרא' כחצר של שותפין החמירו להצריך משוקעת במים ואפילו בזה הקלו בקורה רחבה ע"פ הבור שנראה כאלו חודיה סותמין ועביד היכרא אבל במים דרבים שהם ככרמלית ואינם נראין כמשותפין כ"כ ועבדי' גזוזטרא של ארבע מחיצות דעבדא היכרא רבא לא גריע האי היכרא לשם מקורה רחבה ד' טפחים שעל שפת הבור כנ"ל וכן דנתי לפני מורינו הרב המובהק הר"ז הלוי ז"ל.
והא דאמר רב יהודה קורה ד' מתרת בחורבה. פרש"י ז"ל דרך חורבות הנופלים נשארים בהם קורות עומדות על שיורי כתלים ויש ברחבה ד' טפחים והיא מוטל' על רחבה מותר לטלטל תחתיה דאמרינן שני חוריה יורדין וסותמין וסבר לה כרבי ישמעאל בר' יוסי דאמר מחיצה תלויה מתרת בכל מקום ולית הלכתא כוותי' ולהכי נקט רחבה ד' טפחים דכי אמרינן חודיה יורדין וסותמין יהא בין חלל המחיצות ד' טפחים שכל מחיצה העשויה לפחות מחלל ד' אינה מחיצה ע"כ והקשו עליו בתו' דאתיא הא כרבי ישמעאל בר' יוסי ליתה דע"כ מאן דשרי הכא לא שרי מטעם מחיצה תלויה אלא מטעם פי תקרה יורד וסותם דהא הכא ליכא מחיצה וענין פי תקרה יורד וסותם לחוד וענין מחיצה תלויה לחוד ותדע במחיצה תלויה ליכא מאן דשרי אלא רבי ישמעאל ברבי יוסי ואלו בפי תקרה ליכא מאן דפליג והרי רב דאמר הכא אין מחיצה תלויה אלא במים ואיהו ס"ל לקמן גבי אכסדרה בבקעה שפי תקרה יורד וסותם כדאיתא בפרק כל גגות. גם מה שכתב רבינו ז"ל דלהכי נקט רחב' ד' כדי שתהא מחיצ' לחלל ד' א"כ כל שנשאר ברחבה חלל ד' בכתלים תו לא בעינן קורה ד' וליתה שהרי בבור אין קורה פחותה מד' מתר' והתם הא איכא מחיצות וכי תימא שהתם כדי שיהא דלי מהלך תותי קורה. והא לפי שטת רש"י ז"ל שכתבנו למעלה אדחי ליה ההוא טעמא ואין קורה באה אלא לעשות מחיצות בלבד ועוד א"כ דבכל קורה אמרינן פי תקרה יורד וסותם תהא קורה מתרת בכל מבוי ואע"פ שארכו כרחבו ואע"פ שאין בתים וחצרות פחותות לתוכו ותהא מתרת ג"כ בחצר לכך פירש בתוספו' דהא דרב יהודה אתיא לדברי הכל ואפילו למאן דסבר שאין מחיצה תלויה מתרת ברחבה ולהכי בעינן רחבה ד' דקים להו דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם אלא בשרחבה ד' טפחים דהויא לה תקרה חשובה ופי תקרה אמרינן פי תקרה לא אמרינן ואפילו לאביי דאמ' בפ"ק בחד מן לישני דקורה (משום דקורה) משום מחיצה וחודו יורד וסותם לאו מדאורייתא קאמר אלא שהקלו בה חכמים שתהא סותמת בקורה טפח כשם שסותמות מדאורייתא קורה רחבה ד' והכין מוכח בפרק כל גגות גבי ההיא דיתר על כן אמר רבי יהודה. א"ר יוחנן רבי יהודה בשטת רבי יוסי אמרה פי' כשם שהקל רבי יוסי להתי' מחיצה תלויסה ברחבה דחמירא ואיכא בקיעת גדיים הקל הוא להתיר מחיצה תלויה בבור אפילו מכחל שעליו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |