ריטב"א/עירובין/פב/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות תוספות רי"ד מהדורה תליתאה ורביעאה רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א קרן אורה רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גופא א"ר יהושע כולי ומסתבר' דבהאי פלוגת' הלכת' כר' יוחנן אפי' לדברי ר"ת ז"ל שכתב במס' מגל' ובכמ' מקומו' דר' יוחנן ור' יהושע ב"ל הלכ' כר' יהושע ב"ל שאני הכא דשמואל ורב חסדא קיימי כר' יוחנן וה"ל ר' יהושע ב"ל יחיד לגבי רבי' ולענין פלוגת' דר' יהודה ורבנן הלכה כר' יהודה חדא דהלכה כדברי המקל בעירוב ועוד דהלכה כר' יהודה בעירובין הילכך קי"ל דאפילו בחצר של שני מבואות אין צריך להודיע דהא קי"ל כר"ש בחצר שבין שתי מבואות שאם ערבה עם שתיהן. וכיון דכן אף בזה זכות הוא לו ומערבין שלא מדעתו כשם שמערבן בחצר שבמבוי א' לר' יהודה וכדכתיבנ' לעיל וכן הסכימו בתוספת לענין פסק משנתנו אלא שהם פוסקים במחלוקת ר' יהושע ב"ל ור' יוחנן הלכה כר' יהושע ב"ל דאפי' בד"א אינו אלא לפר' ונפקא מינה לענין מילי דעלמ'. והתנן אלו הן הפסולין וכו' פירשתי במס' סוכה בס"ד. והלכתא דכל שיש לו אומנות אחרת כשר הוא לעדות דבכה"ג לאו אסמכתא כיון שהוא תולה בדעת אחרי' וכדכתיב' התם בס"ד:
פרק שמיני כיצד משתתפין
כיצד משתתפין בתחומין מניח את החבי' פי' בין של אוכל בין של משק' כדברירנ' בפ"ג. ואומר הרי זו לכל בני עירי. וקי"ל לעיל בפרק חלון דצריך לזכו' לכל מי שילך לבית האבל או לבי' המשתה פי' שהוא דבר מצוה דקסבר שאין מערבין אלא לדבר מצוה כדאית' בש"ס והקדים אבל לבית המשתה משו' דכתיב טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית המשתה: והא דאמרינן במכלתין לעיל אם באו עובדי כוכבים ומזלות למזרח עירובי למזרח מיירי שהולך שם לדבר מצוה לפקח על עסקי רבים או יחיד או כגון דאתי בהדיהו מותיב פרקי או מקריאת שמע או שום חכם שאין מערבין משתחשך פי' ואפילו בבין השמשות כדאית' בפרק במה מדליקין וכדאיתא וכדפריש' סתם ובשלטי פרק הדר לדעת ר"י ז"ל:
אמר רב יוסף וכו' פי' והא מדרבנן דאלו בדאורייתא לא שאני לן תדע דר' נחמן דאית ליה תחומין דחשיב ליה מקומו והרי הוא כעירו ככל שבעירו אפילו לדבר הרשות יכול לילך ולצאת אלא ודאי מדרבנן היא דאמור הכי משום כבוד שבת כנ"ל.
מאי קמ"ל תנינא הו' ולא אמרינן מאן דפליג עלה וההוא פלוגתא דרבנן ור' יהודה במערבין בבית הקברות שהוא בפרק בכל מערבין הא אסיקנא התם אליבא דרב יוסף דלכ"ע אין מערבין אלא לדבר מצוה ואפילו הוו פליגי בהא כדס"ד התם מעיקר' הלכה כסתם מתני' דהכא וא"כ מאי קמ"ל: מהו דתימא כו' פי' שאין דרכן של רוב בני אדם לערב עירובי תחומין אלא לדבר מצוה אבל ה"ה דשרי לדבר הרשות קמ"ל וכן הלכה:
כל שקבל עליו מבעוד יום מותר ושלא קבל עליו אסור ש"מ דאין ברירה. פי' דס"ד דה"ק שאע"פ ששמע חבירו שזה עירוב לכל מי שירצה אם לא קבל עליו אלא משתחשך לא קנה עירוב דאמרינן דילמא לא הוה ניחא ליה מבע"י אלמא אין ברירה אפי' בדרבנן דאי ס"ד יש ברירה נימ' מדהשת' ניח' ליה מבע"י נמי הוה ניחא ליה וקנה עירוב ומהדרינן דלעולם אימ' לך יש ברירה והודיעוהו פירש דבהא דקתני קבל עליו לא סוף דבר קבל עליו ממש אלא אפילו הודיעיהו מבעוד יום בהכי סגי ואע"פ שקבל משתחשך דאמרינן יש ברירה ומיהו על כרחך בעינן הודעה מבעוד יום לפי שאין מערבין ערובי תחומין אלא לדעת ולגבי מאי דלא ידע מבעוד יום ליכא למימ' ברירה עד שיהא הערוב לדעת מבעוד יום וזה ברור כן פרש"י ז"ל והוא הנכון וכן הלכה דהא קי"ל במס' י"ט דבדרבנן יש ברירה ועירובי תחומין דרבנן היא. והראב"ד ז"ל פי' בענין אחר דאנן הוה ס"ד דכי קתני כל שקבל עליו מבעוד יום אמערב קאי שאם לא קבל לזה מבע"י אפילו אע"פ שאמר סתם הריני מערב לכל מי שירצה אין עירוב קונה לזה דלא אמרי' הוברר הדבר שכיון לערב על זה ומהדרי' דלא קאי אלא על מי שערבו עליו דבעינן שיודיעוהו מבעוד יום וקבל עליו כדי שיהא ערוב לדעת ואם לא הודיעוהו וקבל עליו מבע"י הוי ערוב שלא לדעת ואין חבין לאדם שלא בפניו דעירובי תחומין חוב הוא ופרש"י ז"ל יותר נכון:
אמר רב אסי ה"ג ר"ל אמר כל שנעור משנתו ואינו קורא אימא. פירש שאינו קורא כן ואפילו פעם אחת ואז חשוב שאינו צריך לאמו. ופרכינן אימא גדול נמי הכי קרי פירש שאפילו הבן הגדול קורא פעם אחת אימא כשנעור משנתו והיאך יהא זה ראיה לדון בקטן שאין צריך לאמו כל מי שאינו קורא אימא אלא כל שנעור משנתו ואינו קורא אימא פירש דקטן הצריך לאמו כל שניער משנתו קורא הרבה פעמים אימא אימא עד שיהא באה לפניו. וכמה כלומר כמה חשוב שאינו צריך לאמו כבר ארבע וכבר חמש כלומר לכל חד וחד כפום חורפיה. מ"מ כל שהוא בן חמש אינו צריך לאמו כלל והיכי אמר רב אסי דקטן בן שש יוצא בעירוב אמו ואנן בעינן קטן הצריך לאמו. א"ר יהושע בריה דרב אידי הב"ע כגון שעירב עליו אביו לצפון ואימיה לדרום כלומר דלעולם אינו יוצא בעירוב אמו מן הסתם בשלא ערבה עליו בפי' אלא כל שהוא פחו' מבן ד' או מבן ה' והא דרב אסי בשערב' עליו בפי' והא קמ"ל דאע"ג דערב עליו אביו לרוח אחרת אינו נגרר כל שהוא בן שש שנים אלא אחר אמו דבצוותא דאמה ניחא ליה טפי ומשם ואילך נגרר אחר אביו:
מתיבי. פי' דלא מצינן לאוקמה להא בשערב עליו אביו ג"כ דהא בהא קתני עד בן שש כלומר מיום לידתו עד בן שש ואלו בן ד' לא בעי זכוי ופעמים אינו צריך וכו'. וא"ת והא לקמן דתרוצ' דמיירי דליתיה לאבוי במתא ומשם ואילך עד בן שש בדליתיה לאבוה במתא דוקא. י"ל דהא לא חשיב לצדדין כיון שלא חלקנו בגופו של עירוב דבכלהו שש שנים מיירי בשלא זיכתה עליו. כן פי' בתוספות.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |