ריטב"א/עירובין/עז/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תנן אלו עולין מכאן כו'. ופרקי' ה"ק יש בו ד' עולין אין מעלין לא. והקשו בתוספו' דקארי לה מאי קארי לה וכי לא ס"ל דהפרשא איכ' בין רחב ד' לשאינו רחב ד' וא"כ אמאי נקט במתני' רחב ד' דהא אי משו' רישא ה"ה שאינו רחב ד': ועוד דהא לרב מפליג בין רחב ד' לשאין רחב ד' ואמאי לא מותבינן ממתני' לרב כדמותבינן לר' יוחנן ותרצו דאנן ס"ל דטעמ' דר' יוחנן דאמ' שאין אויר שתי רשויו' שולט' בו היינו משום דגבוה עשרה לא ניחא תשמישתיה לשלוט בו אויר שתי רשויות ולהכי פרכינן דאי מהאי טעמא מה לי רחב ד' או שאין רחב ד' ופרקינן דטעמא דר' יוחנן אינו אלא משום דאזדא לטעמיה דהתם דכל שאין בו רחב ד' אפילו הוא גובה עשרה ה"ל מקום פטור ובטיל הכא ובטיל התם דא"ר יוחנן מקום כו' פי' והוא שגבוה שלשה דאי לא ה"ל כרשות הרבים וכדאיתא בפ"ק וכדפרש"י ז"ל ופרכי' ורב לית ליה ההיא דר' יוחנן פרש"י ז"ל והא מתנייתא היא בפ"ק דשבת אדם עומד על האסקופה נוטל מבעל הבית ונותן לו מן העני ונותן לו ואוקימנא באסקופה מקום פטור ופרקי' אי ברשויות דאורייתא ה"נ פירש דהתם ודאי מזהר זהירי דלא חיישי' לחלופי אבל הכא ברשויות דרבנן פירש דלא זהירי בהו כולי האי וחיישי' דאתי לאפוקי מחצר לחצר ולפי' עשו חכמים חזוק לדבריהם יותר משל תורה והקשו בתוס' דהא בפ"ק אמר רב תוך הפתח צריך לחי אחר להתירו ואע"פ שאין בו ד' ופרישנא טעמא דפתוח לכרמלית דרבנן וחכמים עשו חזוק לדבריהם יותר משל תורה ותירצו דליכא למימר דאתו לזלזולי אלא בששתיהן רשויות דרבנן כגון הכא דשתי חצרות רשות אחת מן התורה דהא שתיהן רשו' היחיד אבל התם דחד מינייהו רשות היחיד גמור' ואידך הוי כרמלי' שדומה לרשות הרבים אינם צריכים חזוק ולהכי איצטריך טעמא דמצא מין את מינו וניעור:
כותל שבין שתי חצרו' גבוה עשרה. פי' ולר' יוחנן מיירי בשהוא רחב ד' דאי לא אפי' לשניהם מותר להשתמש בו כדאיתא לעיל. וצדו אחד שוה לארץ פרש"י ז"ל דלאו שוה לארץ ממש אלא שהוא גבוה מן הצד האחד עשרה ונמוך מן הצד השני וכל כמה לא גבוה עשרה קרי ליה שוה לארץ וכן פי' בתוס' דאי שוה לארץ ממש מאי כתל שבין שתי חצרות דקאמר. בא למעטו פי' כותל שהוא גבוה עשרה ורחבה ד' ובא למעט גבהו כדי שיוכל להשתמש בו אם יש במיעוטו ד' על ד' דהוי דבר חשוב ומותר להם להשתמש בו שניהם ומערבין אחד:
מה נפשך אי אהני מיעוטא. פירש דקס"ד דמיירי שמיעטו בקרקע הבית שעשה תל עפר למטה בקרקע סמוך לכותל או בנה אצטבא. ולהכי פרכי' מה נפשך אי אהני מיעוט דאע"ג דלית ביה ד' על ד' חשיב כפתחא או בסולם אפילו בכלו כותל נמי לישתריה אי לא אהני מיעוטא דתל שהוא פחות מד' לא חשיב פתחא אפילו כנגד המיעוט אסור דהא לא בטיל ליה. ומהדרי' אמר רבי בשעקר חוליא מראשו דהשתא אע"ג דלית ביה במיעוט ד' מ"מ הרי הוא יכול לעמוד בקרקעתו ולהשתמש בו. ומיהו בשאר הכותל אסור דכל דלא הוו ביה ד' לא חשיב כפתחא להתיר כל הכתל. ויש מקשים והשתא נמי היאך מותר באותו מיעוט שהרי הוא פרוץ במלואו לשאר הכתל שהוא מקום האסור לו כיון דגבוה עשרה ורחב ד'. וי"ל דכל כה"ג ששאר הכתל הוא חלוק מעצמו וגבוה עשרה מרשות חברו ואותו המעוט אין נח חשמישו לא חיישי' למה שפרוץ במלואו וכן פי' הרמב"ם ז"ל: אמר רב נחמן כפל ספל פיר' סמוך לכותל ואינו ממנו עד ראש הכתל עשרה ממעט ומיירי בשיש בו ד' על ד' ואוקימנא בדחבריה בארעא בענין שצריך מרה וחצינא דהשת' ודאי אינו ניטל בשבת דס"ל כחופר ולא חיישינן שמת יחפור בשבת ויטלנו שלא נחשדו ישראל לחלל שבתות והא קמ"ל דאע"ג דכפל איני ממעט לפי שאין ממעטינן בכלי' ואפילו ייחדם לכך דכי חבריה ממעט ולא גזרי' חבריה אטו לא חבריה ומיהו נראה בירושלמי דדוקא בכלים אין ממעטין אע"פ שייחדם לכך אבל בשאר דברים שאינם כלים ממעטין כיון שייחדם לכך דגרסינן התם תנא בכל ממעטין באבנים ובלבנים ובסולם מצרי שקבעו ור' אבא בשם ר' יהודה אמר אפילו לא קבעו והא תני והוא שקבעו אמר רבא והוא שייחדו לכן הורה ר' אילא והוא שקבעו ע"כ ומשמע דהלכה כר' אבא דהלכה כדברי המקל בעירוב והא דבעינן קביעות בסולם או בייחוד אסולם מצרי קאי דסליק מיניה דאלו בצורי כובדו קובעו כדאמרינן בש"ס דילן והא דאמרי' לעיל גבי סולם קבוע להתירו י"ל דלמיוחד קרי קבוע ובסולם המצרי איירי א"נ דה"ק סולם שהוא קבוע מאליו כסולם הצורי דכובדו קובעו או סולם המצרי שייחדו לכך ועשאו קבוע והא דאמרינן והמצרי אינו מתמעט וכשלא ייחדו לכך כן פיר' רבותי ומסתברא לפום הש"ס דילן דסולם המצרי כיון שדרכו לינטל ממקו' למקום דינו ככלים ואינו ממעט אע"פ שייחדו לכך עד שיקבענו שם ממש וח"א דהוא סדין לאבנים ולבנים דקביעות גמור בעינן וכסברא דר' אילא ברישא וסכין רהטא ש"ס דילן בכלה שמעתין דכל דבר שניטל בשבת אינו ממעט אלא בשהוא קבוע ממש או בשכבדו קובעו ועשאו קבוע לא צריכא דתבריה בארע' וקס"ד דבעי לומר שנתן עליו סביבו עפר וברגבי אדמה כדי לקובעו שם ולהכי פרכינן דאכתי ניטל בשב' דכיון שנשאר בו שום מגולה נוטלו משם והעפר והרגבים נופלים דטלטול מן הצד לצורך שבת לא שמיה טלטול דהא תנן פגה שטמנה כו' פירשתיה במקומה במסכת שבת בס"ד:
ופרקי' הכא במ"ע בספל שיש לו אוגנים. פי' שהאוגנים הם נכנסים והוקבע וטמונים שם וקס"ד דבכי הא אסור ליטלו משום דה"ל כחופר ולהכי פרכינן מדתנן הטומן לפת וצנונות תחת הגפן דכיון דמקצת עליו מגולין ליטלו ניטלין בשב' ואע"פ שטמונין בקרקע ופרקינן דלא צריכא אלא דצריכא מרה וחצינא פי' דס"ל חבור גמור וכשנוטלו משם ה"ל חופר גמור וי"א דאפילו בהא ליכא בנטילתו אלא איסורא דרבנן דהא כשחופרו לצורך הספל מלאכה שאינה צריכה לגופה הוא ומקצת רבותי פי' דמלאכה דאורייתא היא דכיון דארעא דיניה הוא וכי שקיל ליה ס"ל מתקן קרקע הבי' כנוטל גבשושית ס"ל שאין מתכוין כמתכוין ונכון הוא.
והא מתני' דהטומן לפת ה"ג בכל הספרים שלנו אם מקצת עליו מגולין פרש"י ז"ל דמשום שבת נקיט לה דאלו משם כלאים ושביעית ומעשר אפי' אינם מגולין כלל. ועל כרחין לענין שבת מיירי בשלא השרישו ס"ל תלוש (שאינה) מלאכה גמורה אבל לענין כלאים מיהת דהא קי"ל זרוע מעיקרו בהשרשה וי"ל דהא כבר פירשנוה בירו' דמיירי בשטמנו אגודה שאין דרך זריעה בכך ואינו נכון לאוקומי מתני' דצדדין והנכון בשלא השרישו ואף על פי ששבתו מחמת לחלוחית הקרקע עד שהוסיפו אחד ממאתים או יותר ואעפ"כ אינו חושש אף משום כלאים דאע"ג דקי"ל דזרוע ובא בתוספת אע"פ שלא השריש שם וכדקי"ל במעביר עציץ נקוב בכרם שאני הכא שטמנו אגודה כדברי הירושל' שאין דרך זריעה בכך אבל בשמעתין חופש ואין הגרסא הזאת בשום ספר אלא שרבינו האיי גורס כן. והא כתיבנא לה בפרק במה טומנין:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |