ריטב"א/עירובין/נב/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
רב' בר בר חנין הוה אתי מארטוני' לפומבדית' והוה יושב ע"ש ואומר שביתתי בביזתא. ע"כ פי' לפירושו דליכא למימר כי באותו ע"ש היה הולך מארטוניא לפומבדית' ובעודו בדרך אמר שביתתי בביזתא דכיון שעיקר יציאתו לא היתה לקנות שביתה אלא שחשכה לו בדרך אין זה עשיר והיכי דיינינן ליה כעשיר אלא ודאי כדאמרן. האי להקל להחמי' הוא פי' שהוא מפסיד ד' אמות. וא"ת ותקשי לשמואל דאמר לקמן בשילהי פ' מערבין שאם שבת בעיר חרבה מהלך את כלה וחוצה לה אלפים אמה ואם עירב שם בפת אין לו מקום עירובו אלא אלפים אמה וא"כ נותן את עירובו להחמיר הוא וכן לכ"ע בנותן את עירובו בתל או נקט עד בית סאתי' אמרי' בשילהי פ' מערבין שאם שבת שם מהלך את כלה וחוצה לה אלפים אמה ואם נתן את עירובו אין לו אלא אלפים אמה ממקום ערובו נמי שאינו ראוי לדידה. וי"ל דההיא לא קשיא ומילתא דדחיקא היא ודלא שכיחא כלו האי ולא חששו לאותה חומרא ומשום הא לא מיפרך כללין שיש להקל בכל נותני עירוב שלא יטרחו ללכת שם אבל אם איתא דבכל נותני עירוב אין להם ד' אמו' הא הוה ס"ד דחשיבא חומר' ואפי' בהא פרקי' דאפ"ה ניחא ליה דלפסיד ד' אמות ולא ליטרח וליפוק
מתני' מי שיצא לילך לעיר שמערבין בה והחזירו חבירו הוא מותר וכל בני עירו אסורין דברי רבי יהודה ר' מאיר אומר כל שיכול לערב ולא עירב הרי זה חמר גמל. פי' מי שיצא מעירו מע"ש כדי לילך לעיר אחרת שהיא קרובה לעירו שכל אדם יכול לילך שם אפי' בשבת ע"י עירוב ומ"מ לא היה דעתו של זה אלא להגיע שם בע"ש. ואחר שהחזיק בדרך החזירו חבירו לעיר מפני שאמר לו שלא ילך שם היום כי עת חמה היא ועת צנה היא. הרי הוא מותר לילך שם בשבת שלא ע"י עירוב אבל כל בני עירו אסורין לילך שם ומפרש הש"ס טעמא דאיהו ה"ל עני והרי הוא קונה שביתה מעירו על התחום ואע"פ שלא החשיך שם וכל בני עירו עשירי' נינהו וכיון שלא החשיכו על התחום לקנות שם שביתה אינם קונים שם שביתה ממקומם ואע"פ שאמרו שביתתנו במקום פלו' והא דקתני שהוא מותר לילך שם למחר פרש"י ז"ל בלשון הראשון. דעל כרחין מיירי אפי' לא אמר בע"ש שביתתי במקום פלוני דכיון דאנן סהדי דבעי למיזל התם כמ"ד דמי. חדא דקתני מתני' סתמא מותר ולא קתני ואמר שביתתי במקום פלו'. ועוד מדפליג עלה ר' מאיר לומר הרי זה אמר גמל ואי ס"ד דאמר שביתתי במקום פלו' היאך היה רבי מאיר אומר כן דהא מודה רבי מאיר בעני כדאיתא לעיל וכי תימא דרבי מאיר חשיב ליה עשיר מכיון שחזר לעיר. מ"מ למה יהיה חמר גמל דהא בעירו אין לו שביתה כלל בין שקנה שביתה על התחו' ובין שלא קנה שהרי כבר עקר שביתתו מן העיר כשאמר בפי' שביתתי במקום כלו'. וכיון שאינו יכול לילך שם מפני שהוא עשיר. א"כ דינו שלא יזוז ממקומו ואפי' תימא דמספקא ליה אם ידונו כעשיר או כעני מ"מ ליכא למימר חמר גמל כיון דודאי אין לו שביתה בעיר שאין דין זה נאמר אלא במי שהוא מסופק אם קנה שביתה בכאן או בכאן. ועוד דהא בש"ס אוקימנא כגון שיש לו שני בתים בשתי עיירות אלו ולמה לי למימר שיש לו בית בעיר אחרת אלא לאשמעינן ודאי דכיון שיש לו שם בית אנן סהדי שדעתו לילך שם למח' ואע"פ שלא אמר שביתתי כמקום פלוני כמי שאמר דמי. ומיהו אהניא ליה שתיקתו שלא נעקרה שביתתו מעירו בחנם. וכשת"ל שלא קנה שם שבית' על התחום דינו כבני עירו ולר"מ מספק' לי' משו' דלא אמר אם קונה בשבית' או לא קונה והרי הוא כבני עירו. ומפני זה לעשה חמר גמל ואתי' מתני' כפשט' מילת' פסיקת' דלר' יהודה הוא מותר לילך ואע"פ שלא אמר משום דה"ל עני וגלויי דעתא איכא דחשיב כאמירה. וכל בני עירו אסורין ואע"פ שאמר משום דהוו להו עשירים ע"כ תורף הפי' הראשון שפי' ר"ש ז"ל וסוגיית הגמ' אינה מתפרשת יפה לפי פי' זה כדבעי' למימר קמן גם אין הענין נוח בעצמו דהא כל שמערב שלא במקומו שאין כאן לא פת ולא רגל עירוב קל הוא אלא שחכמים הקלו על העני בכך ודיינו לומר כן באומ' שביתת במקום פלו' אבל היאך יקנה שביתה בלא אמירה בשום גלויי דעתא כל כה"ג הבו דלא לוסיף עלה הוא ואע"ג דאמרי' הכי בגמ' לרבי יוסי בר' יהודא אליבא דרב יוסף התם מפני שפי' ואמר יתר על כן אבל מן הסתם אין לנו לומר כן והא דלא קתני במתני' ואמר שביתתי במקום פלו' לא הוצרך לפ' דהא פשיטא וסמיך ארישא דמתני' דקתני הכי גבי מי שבא בדרך והיה מכיר אילן או גדר והא דאוקמה בש"ס שיש לו שני בתים אפי' בשאמר שביתתי במקום פלו' אצטריך דאל"כ כיון שחזר לעירו והרי הוא בביתו שורת הדין שיהא דינו כעשיר אבל כשיש לו בית בעיר אחרת ונעקר משם בע"ש כדי לילך שם אנו חושבין אותו באלו הוא מן העיר האחרת לענין זה ושדינו כדין מי שהוא חוץ לעירו וחשכה לו בדרך דחשיב אע"פ שיש לו פת בסלו ור' מאיר דאמר שהוא חמר גמל י"ל משום דמספקא ליה אם דינו כעני או כעשיר ואת"ל שדינו כעשיר ולא קנה שביתה על התחום הרי הוא כבני עירו שאין אדם מאבד שביתת עירו בקל כדפרישנא לעיל וכדמוכח במתני' דנתגלגל חוץ לתחום דאם לא קנה עירוב חזר כבני עירו וכשהוא ספק נעשה חמר גמל כדקתני התם לר' מאיר ור' יהודה. הילכך הפי' הנכון כפי' השני שכתב ר"ש ז"ל בשם הראשונים נוחי נפש דמתני' מיירי בשאמר שביתתי במקום פלו' וכן פי' כל הגאונים ז"ל וכל המפרשיים ז"ל והא דקתני סיפא ר' מאיר אומר כל שיכול לערב ולא עירב נעשה חמר גמל ק"ל למה לי למתני האי כללא מכדי דליתיה להאי דינא אלא בזה לבדו שיצא לדרך והחזירו חבירו ומספקא לן אם הוא עני או עשיר וכיון דכן הכי ה"ל למתני ר מאיר אומר הרי זה תמר גמל ורש"י ז"ל דקדק מן הלשון הזה פי' השני בשם הראשונים ז"ל דהא לרבי מאיר כעשיר הוא כיון שחזר לעירו דקסבר ר' מאיר דכל עשיר שהוא בביתו ויכול לערב ולא עירב אלא באמירה הפסיד באמירתו מזכות עירו אלפים אמה שהיו לו לערב הלז מביתו ובמקום שביתתו לא קנה כלום דכיון דעשיר הוא צריך היה להחשיך ומשום הכי כייל ואמר דכל שיכול לערב ולא עירב הרי זה חמר גמל ולרבי מאיר אין הפרש בזה בין זה לשאר בני העיר וכלן עושין חמר גמל אם אמרו שביתתי במקום פלו' ואין פי' זה נכון חדא כי מי סילק לנו שביתת עירו לומר דבאמירה דאמר שביתתי במקום פלו' הפסיד הזכות שהיה לו בעבר הלז. ולא הפסיד זכות שהיה לו כלפי מקו' עירובו. וכי תימא כן היה בדעתו מפני שהוא לא היה צריך לילך אלא למקו' עירובו. וכי בדעתו הדבר תלוי לקנו' חצי שבית' ועו' דבכל כה"ג ה"ל למתני בהדי' מושה הוא ובני עירו חמר גמל והנכון דרבי מאיר ספוקי מספקא ליה אם דינו של זה העני או עשיר. וכדפרישית לעיל וכדי ליתן את האמור של זה טעם לספקו אמר דכל כיוצא בזה שהיה יכול לערב כשחז' לעירו ולא עירוב אולי הוא כעשיר. ודינו להיות על הספק חמר גמל. וכל בני עירו אסורין כדקאמר רבי יהודה דאינהו עשירים נינהו.
גמרא מ"ש הוא ומ"ש אינהו. פי' דהא כיון שחזר לעיר אין טעם זה לחלק בינו ובין בני העיר אמר רב הונא כגון שיש לו שני בתים זביניהם שני תחומי שבת כבר פירשנו דעל כרחך אצטריך לומר שהיו לו שני בתים כי מפני כן דן אותו רבי יהודה כעני והא דאמרי' איהו כיון דנפק באורחא ה"ל עני ואידך עשירים נינהו לאו דתליא מילת' במפיק לאורח' בלחוד אלא הפי' איהו שיש לו שני בתים כיון דנפק לאורחא ס"ל עני בכך אפי' נפק לאורחא (ואידך) הוו להו שירים וזה ברור. והא דקאמר וביניהן שני תחומין שבת פי' בין שני הבתים יש שני תחומי שבת דהיינו ד' אלפים אמה שאלו היה בין העיירות שני תחומין היאך היה זה יכול לילך לביתו דהא כל מקום שכלתה המדה שוב לא יזוז ממקומו ואפי' כלתה בחצי העיר דכתיב לעיל וכדכתיב לקמן למודד שאמרו וכלתה מדתו בחצי מערה אין לו אלא חצי מערה אלא ודאי כדאמרן. תניא נמי הכי וכו' יתר על כן וכו' בסמוך נפרש מאי יתר על כן בס"ד:
אמר רבה לומר דכ"ע לא פליגי וכו'. לפי הפי' הנכון השני שכתבנו במשנתינו אתיא כלה סוגיא כפשוטה דמשום הא מתנייתא שאמר שביתתי במקום פלו' בה רבה ואמר כלומר שביתתי במקום פלו' כ"ע לא פליגי שהוא צריך ולא הזכירו כן התנאים האלו משום דהוי דבר פשוט כי פליגי להחזיק כלומר אם צריך לצאת ולהחזיק בדרך דר' יהוד' סבר דדוק' שיצא והחזיק בדרך זה והחזירו חבירו אבל אם מצאו חבירו בביתו שהיה רוצה לילך וא"ל אל תלך שם הלילה כי עת חמה היא הרי דינו כבני העיר ולא קנה שביתה. ור' יוסי בר' יהודה סבר שאפי' מצאו חבירו בבית וקודם שיצא נאמר לו לין פה וכו' דינו כעני וקנה שביתה על התחום כמ"ש.
ורב יוסף אמר להחזיק כ"ע לא פליגי דאפי' לר' יוסי בר' יהודה דוקא שהחזיק בדרך והא דקאמר שמצא חבירו וא"ל לין פה היינו שמצאו בדרך ולין פה בעיר קאמר ליה כי פליגי באומר שביתתי במקו' פלו' דר' יהודה סבר צ"ל כן דר' יהודה אמתני' קאי דקתני התם ברישא ואמר שביתתי במקום פלו' ור' יוסי בר' יהודה אמר יתר על כן דכיון שמצאו חבירו והחזירו. משכים והולך ואע"פ שלא אמר כלום דגלויי דעתא איכא. ולפי הפי' הראשון שכתבנו במשנה א"א לפרש כמו שפירשנו כאן דהא הכא בין לרבה בין לרב יוסף צ"ל שביתתי במקו' פלו' לר' יהודה מיהת אבל הראשוני' פירשו לפי הפי' ההוא דהאי לומר דאמרי' בשמעתין היינו אם צריך שיחזירו חבירו בטענה שיאמר לו לין פה או אם אינו צריך אלא שחזר הוא מעצמו מפני שהיתה עת חמה ועת צנה דרבה סבר יש לומ' כן כ"ע לא פליגי שהו' צריך ואם חזר מעצמו דינו כעשיר דאמרי' נמלך הוא ורב יוסף סבר דבהא הוא דפליגי דר' יהודה סבר דאפי' חזר מעצמו מפני החמה או מפני הצנה דינו כעני. ורבי יוסי סבר דדוקא שהחזירו חבירו ואמר לו לין פה. (והא דקאמר דלהחזיק כ"ע לא פליגי משום דאפילו) והקשה להם ז"ל דא"כ מאי יתר על כן דקתני רבי יוסי דסא מחמיר הוא ותירצו כי אע"פ שמחמיר באמירה זו מקל הוא בחזקת הדרך דלרבי יהוד' דוק' שיצא והחזיק בדרך טובא ולר' יוסי סגי ליה שיחזיק בדרך פורתא והיינו דקתני יתר על כן א"ר יוסי בר' יהודה שאפי' מצאו מיד שיצא מביתו וא"ל לין פה. והא דקאמ' דלהחזיק כ"ע לא פליגי משום דאפי' ר' יוסי בר' יהודה בעי שיצא מביתו והחזיק בדרך כל שהוא. ואין פי' זה נכון שהרי התלמוד אומ' דלהחזיק כ"ע לא פליגי דמשמע לא פליגי בי' כלל וכי פליגי באומר ואתה אומר דבלהחזיק פליגי וכי עיקר מאי דקתני יתר על כן היינו משום מאי דפליגי בלהחזיק האי ודאי אין זה נכון. והפי' הראשון שכתבנו לעיל הוא הנכון והאמתי. והראב"ד ז"ל הקשה היאך אפשר שיאמר שום אדם דלא בעי לומר שביתתי במקו' פלו' דהא איכא כמה סתמו' דעל כרחין דצ"ל ולא נחלק שם לא ר' יוסי ולא שום אדם. דתנן לעיל מי שישב בדרך ועמד והרי הוא קרוב לעיר הואיל ולא היתה כוונתו בכך לא יכנס דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר יכנס ודוקא בשסמוך לעיר נחלקו הא רחוק שלשת אלפים שאינו יכול ליכנס אלא ע"י עירוב לא. ואמאי נימא דאנן סהדי דאלו ידע קנו והשתא נמי ליקני: ועוד דתנן במי שהיה מכיר אילן או גדר ואמר שביתתי במקו' פלו' שאם לא סיים מקום לא קנה. ואמאי הרי גלויי לכל העולם שזה רוצה לילך לביתו לכל צד שיוכל והרי גלה דעתו וליקני שביתה במקום עיקרו ונימא דודאי לעיקרו נתכוון כשעמד תחתיו ואע"פ שלא אמר כמי שאמר דמי אלא ודאי אין לנו אלא כפי מה שהוציאו בשפתיו לאלו הקשה רבינו ז"ל וזה פלא גדול פה קדוש היאך הקשה כן דמתני' קמייתא דמי שישב בדרך ועמד אינה ענין לזה כלל שלא אמר ר' יוסי בר' יהודה דנימ' דאנן סהדי שרצה לקנות שביתה ואינו צריך אמירה אלא לזה דוקא שיצא מעירו והיה מכיר אילן וגדר מסויים באמצע ראוי לקנו' שביתה אבל במי שאינו מכיר באמצע שום מקום מסויים לקנות שביתה ולא היה דעתו מעולם על מקום מסויים לקנות שביתה היאך יקנה לו שביתה גם הקושיא האחרונה אינם דבכמ' דוכתי אמרינן דיפה לאדם שתיקחו מדבורו וכל שאמר בפיו שביתתי תחת האילן והיה יכול לפ' בעיקרו ולא פי' אין לנו לתקן לשונו ולהוציאו ממשמעותו אבל זה ששתק ולא אמר כלום אפשר דאזלי' בתר אומדן דעתיה והוו להו דברים שבלבו ובלב כל אדם.
כמאן אזלא הא דאמר עולא מי שהחזיק בדרך וכו' כמאן כרב יוסף ואליבא דר' יוסי בר' יהודה. לפי הפי' הנכון ה"פ כמאן אזלא הא דעולא ש"מ דלא בעינן שיאמר שביתתי במקום פלו' דאלו היה צריך לומר כן היה לו לעולא לפ' ואע"ג דתנאי לא פירשו שאין דרך האמוראין לסתם דבריהם אלא לפרש כדאמרינן דלא אתיא הא דעולא אלא כרבי יוסי בר' יהודה אליבא דרב יוסף אבל לפי הפי' האחר יש להם לפרש כמאן אזלא הא דעולא דבעי תרתי שיחזיקנו חבירו ולא סגי כשחזר מעצמו כמאן כר' יוסף אליבא דרבי יוסי בר' יהודה. ובדין הוא דיכול למימר נמי כרבה ואליבא דר' יהודה אלא דחדא מינייהו נקט ואין זה נכון דבכה"ג דאתי לסיימי כמאן לא היה לו לסיים לזה יותר מזה. ולא עוד אלא דהוה ליה למימר טפי לרבה אליבא דר' יהודה אי משום דרבה ורב יוסף הלכתא כרבה אי משום דר' יהודה ובנו הלכה בר' יהודה.
והא דפרכי' אי מוחזר למה מוחזק ואי מוחזק למה מוחזר. ה"פ דמוחזר ממש שהוא כבני עירו וה"ל עשיר. ומוחזק ממש שהוא כמו שהיה בתחלה כשהחזיק בדרך שדינו כעיר והוה להו תרתי דסתרן אהדדי. וכי תימ' ודילמא ה"ק שדינו בשניה' לחומרא דמספקא ליה אם דינו כעני או כעשיר. הא ליתא דא"כ הוה ליה למימר הרי זה חמר גמל כלישנא דמתני' לרבי מאיר. ועוד למה הלכה כר' מאיר כי מה שלא פסק הלכה כרבי יוסי בר' יהודה משום דלא אתפריש שפיר במאי פליגי הוא ואבוה דפלוגתא דאמוראי היא. רב יהודה בן איש תותא כו' שבקיה עד דנחית דרגא פי' כדי שיחזיק בדרך. כרב יוסף ואליבא דרבי יוסי ברבי יהודה. פי' דהכא נמי לא הצריכו לומר שביתתי במקום פלו'. ולפי הפירוש האחר יש לנו לפרש דמשום שלא הצריך שיהא מחזיק בדרך אלא פסיעה אחת שיצא מביתו קאמרינן דאתיא כרב יוסף אליבא דר' יוסי בר' יהודה. ומסתברא דכיון דהני אמוראי אית להו כרב יוסף ואליבא דר' יוסי בר' יהודה דהלכתא כוותיה ודכ"ע דוקא שיחזירנו חבירו בטענה הא לאו הכי הרי הוא כבני עירו.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |