ריטב"א/עירובין/י/ב

ריטב"א עירובין י ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עושה פס גבוה עשרה. פי' ואח"כ ניתן את הקורה מכותל לכותל ומילת' פסיקת' נקט בכל מבוי אע"פ שהוא גוב' יותר מעשר' הרב' עד. עשרי' אמה כדין מבוי וכן דעת התוס' אבל הראב"ד ז"ל כת' שלא הכשירו אלא במבוי נמוך שהפס מגיע עד הקורה או עד פחות מג' שהוא כלבוד ודברי נביאות הם. והא דבעי שיהא הפס משך ד' אמו' בארכו של מבוי פרש"י ז"ל דטעמא כדי לעשותו בשני מבואו' ולכאורה אתיא כמאן דא' משך מבוי בד' אמות אי נמי דהכא כיין דמבוי אחד הוא על ה' אמות לכ"ע בעי ד' אמות משו' היכירא ולפי שטה זו כתבו בתוספו' כי אחר שהניח בו פס זה ה"ל כמבוי עקום כצורת חי"ת וצריך שלא יהא מחודו של פס עד הכתל הפנימי של מבוי יותר מעשר דא"כ צריך הוא צ"פ דהא מודה שמואל בפרצת יותר מעשר שהוא צריכה כדאי' לעיל ואפילו כשאין בפרצה זו אלא עשר צריך להכשיר כדין מבוי עקום לרב או לשמואל ואין זה נכון דא"כ הוה מדכר ליה תלמודא ועוד דא"כ להחמי' עליו באנו לעשות פס וצ"פ ומוטב שיהיה לו שיעש' צ"פ בכניסתו דהא קי"ל כרבנן דכל שיש שם צ"פ אין צריך למעט אלא ודאי דהא משום היכיר' בעלמ' היא ולאו דלהוי כשני מבואו' ממש ותדע דהא בקנה בלחוד ס"ד לאכשורה אלא משום דאתו אוירין ומבטלין ליה חזרנו להפסיקו בדבר חשוב שהוא במחיצה דלא מבטלה באוירין דתרי גיסי וכ"ש לדברי האומר לעיל דעקום לא בעי בעקמימותו כלום ואפי' כשהוא כמין דלת וכ"ש בזה שיהא כמין חי"ת שתורתו כסתום לדברי הכל וכדברי ריב"א ז"ל דאמר רב יהודא מבוי שהוא רחב ט"ו אמה מרחיק ב' אמות ועושה פס ג' אמו' פי' ואחר כן נותן קורה מן הפס לכותל או נותן שם לחי להכשירו ולא פריש לה משום דפשיטא דלחי או קורה בעי' בכל מבוי דעלמא ואמאי יעשה פס אמה מחצה כו': אפשר דפרכא ממש היא משום דהכי הוה ניחא טפי דלא הוי כפרצה ולא ניחא תשמישתיה להניח הפתח הגדול ולצאת ולהכנס בזה וכיון דנקט כיצד הוא עושה כו' היה נרא' דלא מצי עביד פס באנפא אחרינא ונהכי פרכי' דאמאי לא עביד באידך אנפא דעדיף פס ואפשר דלאו פרכא היא אלא שאלה בעלמא אי נקיט הכי בדווקא או לא. ואת"ל דדוקא נקט' למימר' דלא מהני באידך אנפא תפשוט מינה דס"ל דעומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות לא הוי עומד פי' עומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות נקרא כל זמן כל שהפרוץ מרובה על כל א' וא' מן העומדים שבצדו: אבל כשתצרף שני העומדי' ביחד מרובין על הפרוץ והכי רהטא כולה סוגיין: ומהדרי' לעולם אימא לך הוי עומד ושאני הכא דאתי אוירא כו' פי' הא כל היכא דליכא למימר האי טעמא דיינינן ליה כעומד ונפק' מינה כגון שהיו שני העומדים א' לימין המבוי סמוך לכותל וא' לשמאלו סמוך לכותל השני והאויר בנתיים דהשתא ליכא אלא חד אויר: וא"נ נפקא מינה בעלמא כגון לעניין סוכה שסככה בשפודין או בארוכות המטה דליכא אוירא דמבטל ליה לסכך כשר דהא ההיא נמי בפלוגת' דעומד מרובה על הפרוץ שייכא כדאי' בדוכתא במס' סוכה: והשתא הוה ס"ד דהא דאמרי' דשאני הכא דאתי אוירא דהאי גיס' ואוירא דהאי גיסא ומבטל ליה היינו משום דכל חד וחד מהני אוירין נפיש על העומד שביניהם הא אלו היה העומד שוה לא' מן האוירין לא מיבטיל בהכי ומ"ה אמרי' ויעשה פס אמה הרחיק פס אמה ויעשה פס כו' פי' דבהא ליכא למימר דאתי אוירא מהאי גיסא ואויר' מהאי גיסא ומבטל לי' שהרי העומד שוה לפרוץ שמן הצד האחד שמעת מינה עומד כפרוץ אסור פי' מדלא קאמר רב יהודא דליעביד הכי דהוי ודאי עדיף טפי דכל מאי דאפשר לפזר הפרצ' ולמעטה דלא תהא ניחא תשמישתי' טפי עדיף אלא ודאי להכי לא עבד ר' יהודא הכי משום דס"ל כרב הונא בריה דרב יהושע דאמר לקמן בפרקין דאפי' עומד כפרוץ אסור וכ"ש כשהעומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות דגריע טפי ואסור ואלו את אמרת לי דעומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות הוי עומד כל היכא דליכא טעמא דאתי אוירא ומבטלי לי' ומפרקי' דלעול' אימא לך דאפי' עמד מב' רוחות הוי עומד וכ"ש עומד כפרוץ ושאני הכי דאתי אוירא דהאי גיסא והאי גיסא ומבטלי לי' כלומ' בהא נמי שייך ביטול אוירין כיון שמן הצד האח' שוה לה ומן הצד השני רבה עליו הא כל היכא שהעומד מרובה על האויר הא' או שאין אויר א' מהם רבה עליו הוי עומד והא דאמרי' לעיל דמבוי שנפרץ בראשו שיעורו בעש' מיירי כשהעומ' מרובה על הפרצה דלא אתי אוירא ומבטיל ליה לעומד הדר פרכי' ויעשה פס אמה ומחצה כו' פי' דהכא ליכא למימר דאתי אוירין ומבטלין ליה כיון שהעומד מרובה על האויר הא' לא אתי ומבטיל ליה ואע"ג דאוירא דאידך גיסא נפיש עליה ומהדרי' דאין הכי נמי אלא דכולי האי לא אטרחו' ויש מרבותי או' דהשתא דפרקי' הדר דחינן כל הני פרוקי דלעיל ולא אמרי' טעמא דבטול אוירין כלל וטעמא דכולהו משום דכולי האי לא אטרחי' ואין זה נכון כלשון התלמוד ומאי תירץ הכי דקושיין דלעיל משום דבעי למימר ליה קושט' דמילתא דאפי' לא היה חישי' לטרח' ליכא למעבד הכי משום דאתו אוירא ומבטיל ליה ומיהו מסתברא דכל היכא דאיכא צ"פ לא אתו אוירא ומבטלי ליה שהרי צ"פ מתרת כל אויר ואפי' יתר מעשר אליבא דהלכתא דקיימא לן כרבנן שאם יש שם צ"פ אפי' הרחב יותר מעשר אינו צריך למעט:

לא שבקי אינשי פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא ק"ל דמשמע דפתחא זוטא הוא דלא עיילי הא בפתחא דכוותא עיילי ואלו לעיל אמר רב חנן משמיה דרבה משמי' דרב שמבוי שנפרץ מראשו כו' כל היכא דלא הוי בקרן זוית ולא חיישי' דילמ' עיילי בפתח' רבא ושבקי לאידך והתם שוות הם שא"א לפתח מבוי שיהא בראשו יתר מי' וי"ל דשאני התם שכבר הורגלו בפתח הראשון לגמרי וגם הפתח החדש של הפרצה אינו מיושר כל כך וכדמוקי' התם בדלא בקעי בה רבי' אבל הכא שהוא בתחלת הכשר מבוי ועדיין לא הורגלו משום פתח ובקעי בה רבי' ודאי משום פתחא זוטא הוא דלא שבקי פתחא רבה הא משום פתחא דכוותה שבקי ומיהו אכתי ק"ל אשמעתין היאך הכשרנו שתי אמות של פרצה בראשו של מבוי ואפי' בתחלת הכשר מבוי ואלו התם אמר רב הונא דבין בצדו ובין בראשו בד' טפחים ואע"פ שהוא בסוף מבוי שאנו מקילים יותר בכל מקום וליכא למימר דכי אמרי' בארבעה היינו כשהן בקרן זוית דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי דלא איתמר ההוא טעמא התם אלא למ"ד מצדו בעשר כדמוכח הת' בהדיא והנכון דהאי סוגיא למאי דקס"ד השתא כרב חנן בר רבא רהטא דקסבר מצדו בעשר וכי קאמר מראשו בארבעה כדקיימא לן בקרן זוית דפתח' בקרן זוית לא עבדי אינשי הא לאו הכי בעשר וא"ת והא דאשמעי' נמי בקרן זוית הי' הא ליתא דלא קרי' קרן זוית מפני שהיא כפאה אלא כשהיה בשתי קצוות המבוי שאוכלת משתי קרנות וכדפרש"י ז"ל והיינו דלא עבדי אינשי כההוא דלעיל מההוא סוגיא דאמרי' כגון דפתיח בקרן זוית שפירושו כך על כרחנו אבל בתוספות אמרו כי אפילו רב הונא כשאמר א' זה וא' זה בד' לא איירי אלא בראשו בקרן זוית וה"ק אחד רחבו בקרן זוית ואחד צדו דוקא שלא בקרן זוית אינם אלא בד' הא בראשו שלא בקרן זוית י"ל בעשר אינו מחוור דא"כ היכי לא פרכינן לרב הונא מ"ש ראשו מצדו דהא עד השתא לא היינו יודעים הפרשה דהוו ממעט בהלוכ' ואידך לא ממעט בהלוכה וי"ל דהא ליכא למיפרך דטעמא רבא איכא דמראשו בעשר דפתחא אבל בצדו לא הוי פתחא שאין דרך מבוי לעשות פתחו בצדו ופרכינן ומ"ש מדרבי אמי ורבי אסי פרש"י ז"ל היכי אמרת דלא חיישינן דשבקי פתחא רבא ועיילי בפתחא זוטא והא בההיא דרבי אמי ור' אסי אמרו דפרצה מצדו שאין בו פס ד' פחות מג' מתיר שהוא כלבוד שלשה אינו מתיר והתם טעמא משום דשבקי פתחי' רבא ועיילי בפתחא זוטא ומבטלי תורת הכשר קורה מהכא דפתחא הוא דחשיב להו כניסה ופתח מבוי והרי אין בו הכשר כן פרש"י ז"ל וכטעם הזה פי' במקומו למעלה ובודאי דלהאי פי' קושיין בכל דכן דהא התם אפילו בסוף מבוי שהורגלו כבר בראשון וגם דאית גדודי כדאוקימנא התם אליבא דרב חנן בר רבא דסוגיין הכא כוותי' חיישינן דילמא שבקי פתחא רבא ועיילי אפי' בפתחא זוטא של ג' טפחים ואלו הכא בתחלת מבוי וגם שאין בו גדודי לא חיישינן דשבקי פתתא רבא ועיילי בפתחא זוטא של שתי אמות והקשו על רש"י ז"ל דהתם כשאמרו ג' אינו מתיר אינו מטעם דשבק פתחא רבא ועיילי בפתחא זוטא דא"כ כשיש בו פס ד' למה הכשירו פרצה בעשר ניחוש דשבקי פתחא רבא ועיילי בפתחא זוטא כאידך שהיא רבותא בעשר אלא ודאי טעמא דג' אינו מתיר משו' דבעי' קורה ע"ג מבוי וליכ' ויש לתרץ דברי רש"י ז"ל כי מלשונו נראה שם דלעולם לא פסלי' הכשר קורה בסוף מבוי אלא היכא דאיכא תרתי לגריעותא שלא נשאר שם היכר קורה ע"ג מבוי ודשבקי בפתחא רבא ועיילי באידך פתחא ולפי' כשיש שם שנשאר שם עדיין קורה ע"ג שיעור מבוי ואיכא היכירא טובא לא חיישינן למאי דשבקי פתחא רבא ועיילי באידך אבל כשאין בו פס ד' ולא נשאר לנו היכירא עכשיו אלו ידעי' דלא שבקי ליה לא הוה פסלינ' ליה כיון שהוא סוף מבוי והיה פרצה נכר' בגדודי כיון שנשאר שם עמוד טפח שהקורה עומדת אבל השת' דחיישי' דלמא שבקי פתחא קמא ועיילי באידך מ"ה פסלי' ליה דהשתא לא נשתייר בו שום היכר לא בגופו ולא בהיכר כניסה הנכנסים והיוצאין כנ"ל ופרקי' דהתם דממעט' בהלוכה דחיישי' דעיילי בה דאע"ג דאי' ביה גדודי ואין בו אלא ג' טפחי' אבל דלא ממעט בהלוכה לא שבקי ליה והראב"ד ז"ל פי' דקושיין אדרבי אמי ור' אסי הייט אמאי דקאמר שאם יש שם פס ד' מתיר פרצה עד עשר וטעמא משום דכיון שיש כאן פס ד' ואיכא קורה ע"ג מבוי חשבי' זו הפרצה כאלו היה פתח שבכותל:

והיינו דפרכינן דכיון דחשבינן ליה כפתח שבכותל אלמא שבקי פתחא רבא ועיילי בפתחא זוטא להקל דאי לא תהוי כפרצת מבוי והרי הוא חסר דופן ג' והיאך פרצה זו ניתרת בקורה שהיא אחר הפס ד' והלא כנגד הפרצה אין שם אלא כותל אחד וקשה לפי' דמאי קושי' לימא ליה דשאני התם דהאי פרצה הוי פתח דכותה שאין פתח מבוי יותר מעשר ופרצה זו ג"כ רחבה עשר ואפי' תהא פתח מבוי גדול מעשר בצ"פ מ"מ זו שהיא בעשר אינו פתחא זוטא ונראה כי רבינו ז"ל סובר דפתחא רבא ופתחא זוטא דאמרינן הכא לאו דוקא אלא לישנא דמקשי נקטי' ואין הכוונה אלא שאין מניחין פתח ישן שהורגלו בה להכנ' בפתח חדש שלא הורגלו בו ועי"ל דהתם לא אמר רבי אמי ורבי אסי מתיר פרצה בעשר אלא עד עשר לאפוקי יותר מעשר וכ"ש שר"ל שיתר פרצה פחותה מעשר ואפי' בשתי אמות או פחות ומ"מ אין דברי רבי' ז"ל מחוורין דלא משמע דלהוי טעמא דהתם מפני שנכנסין ויוצאין בפרצה אלא משום דכל דאיכא פס ד' דנשתייר סוף מבוי לא חששו לפרצה אלא באחת מפתחי המבוי שאינו ואפי' לא יכנסו ויצאו בה לעול' ודברי רש"י ז"ל נראין עיקר ועליהם הסכימו התוספ' וא"ת ומאי האי דפרכי' דניחוש לפתחא רבא ועיילי בפתחא זוטא ומה בכך כיון ששתיהם בתחלת המבוי וקירה על גביהן הרי המבוי מוכשר שהרי יש בשתי אמות שיעור פתח י"ל שאלו הניח קורה מכותל לכותל הכי נמי אבל מיירי שלא הניח קורה אלא מן הפס של ג' אמות ונשתיירו שתי אמות אלו פרוצות בלא הכשר קורה ולא לחי וכן פי' הראב"ד ז"ל הא דאמרי' בעוד הא כולה שמצטרפין העומד והאויר לטפח לעשות טומאת אהל ופרש"י טעמא או משום דעומד כפרוץ הוי עומד או דעומד כפרוץ משתי רוחות כדמפרש ואזיל ק"ל למה לן כולי האי תיפוק לי דכל פחות מג' כלבוד דמי וי"א שאין לבוד בכלים וקשי' קצת ההיא דכוורת אבל י"ל דבדבר העומד להיות פתוח לעולם ונעשה לכך אין אומר בו לבוד וא"ת בלאו הכי נמי מאי קושיא לענין טומאה אין אומר לבוד דא"כ בטלת תורת פותח טופח וחלון המביא את הטומאה י"ל דלגבי טפח לא אמרינן לבוד דרחמנא אחשביה לטפח לענין טומאה כאלו היא דבר חשוב כשלשה טפחים אבל בפחות מטפח יש לנו לומר לבוד והא ליתא כדאמרינן במסכת סוכה אמתני' דאהלות גבי טומאה וארובה דבית שאף על פי שאין בה פותח טפח טומאה בבית הבית טמא ותחת ארובה טהור טומאה בארובה הכל טהור ומשם נלמוד גם כן דהכא מיירי כשהטומאה תחת האויר דכל טומא' שהוא תחת אויר לעולם אינו עושה אהל וכן פירשו בתוספ':

לדידי הכי אי בעי ליה למינקט. פי' אי בעי לאשמועי' דמשתי רוחו' מצטרפין הכי הו' לי' למינקט בגוונא דליהוו רווחא דבנתים מרובה על כל אחד ואחד מן העומדי' בפני עצמו וצירוף שניהם מבטלין דלאו למנקט שהעומד של שניהם מרובה על הרוח והרוח שוה לכל א' מהן הילכך אי פלגינן בפרוץ כעומד הוא דפלגינן לרבנן לא הוי עומד ולדידיה הוי עומד והא דנקט ואצבעיים ושני שלישים באמצע לא בעינן של העומדים שני שלישים כולי האי שיהא עודף אלא כל שהוא סגי ויכול היה לומר אצבע וחצי ושמינית מכאן וכן מכאן ואצבעיי' ושלשה רביעית ריוח באמצע שהפרוץ מרובה על כל א' מן העומדים יותר מאצבע ואין שניהם רבין עליו אלא שני רביעית אפילו בפחות מכן אלא דלא דק:

אי איכ' למימר דפליגינן. פי' דלפום דעתי לא פליגינן כלל וחד מכאן לא דק בלישנא דוקא ומה ששמעתי אני מרבי יוחנן ומה ששמע הוא הכל ענין אחד ולא דקדק רבי יוחנן בין זה לזה: אשכחן צורת הפתח דמהניא ברחבה ואמלתרא דמהניא בגובהה איפכא מאי וא"ת והיכי מבעיא ליה אי מהניא צורת הפתח בגובהה דהא אפי' בלחי כל שהו כדפריש בריש' מכילתין תירץ ר"ת ז"ל דהא אליבא דרבי יוסי נצרכה דבעי בלחי שיהא רוחב ג' טפחים אי נמי אפי' לרבנן נצרכה למבוי המפולש שצריך צ"פ מן הצד הא':

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---