שפת אמת/עירובין/י/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א קרן אורה רש"ש |
בגמ' עושה פס גבוה עשרה. לשון הגמ' משמע דא"צ להגיע עד הקורה. וי"ל דגם למ"ש התוס' לעיל (ט.) ד"ה שאין כו' דצריך להיות קורה ע"ג מבוי ממש מ"מ הכא י"ל כיון דמונחת על ב' דפנות שפיר הוי היכרא אף שנעשין עתה ב' מבואות חלוקות. מיהו הפוס' הביאו בשם הירושלמי דצריך להגביה הפס עד הקורה:
בתוס' ד"ה עושה כו' אי איכא כו' יותר מעשר. קשה דהא ודאי הכי מיירי דאי לאו הכי נמצא דהמבוי רחבה יותר על ארכה כיון דרחבה כ'. ומ"ש התוס' צריך למבוי זו צוה"פ כו' פי' במקום העקמימות היינו מסוף ד"א עד סוף המבוי. וקשה לי א"כ למה לי פס ד"א גם פס משהו וצוה"פ מן הפס עד סוף המבוי מהני דהא צוה"פ מחיצה מעליא הוי וצ"ע:
בד"ה ועושה כו' דמופלג מן הכותל שלש כו'. פי' אם נאמר לחשוב פס זה ללחי רחבה א"כ מיפסיל הואיל ויש הפסק בין הלחי להמבוי אבל בעושה לחי חדשה שפיר מהני דנחשב זה הפס למחיצות המבוי וסומך עתה הלחי למחיצה זו כנ"ל. דאין נראה לפרש דלשיטתם מעמיד הלחי דוקא מעבר הב' [אבל לחי אצל הפס לא מהני] וברוחב כ' דעושה פסין מב' הצדדין לא יתכשר אלא בקורה [למעלה על הפסין] דרש"י לא פי' כן רק הפי' כנ"ל:
בד"ה עור העסלא כו' היינו שהטומאה והכלי תחת העור. כוונתם דוקא תחת העור השלם לא במקום הנקב כדמסיימי דאע"ג דמצרפין הנקב אבל האוהל הוא רק במקום הסתום. ומ"ש יש בה פותח טפח הרישא דמתני' נקטו אבל עיקר הי' להם להביא הסיפא דשם דגם באין בארובה פותח טפח מ"מ תחת הארובה אין שם אוהל ע"ש בסוכה ותבין:
בד"ה ואצבעיים כו' וכן משמע כו'. קשה לי מאי ראי' משם דלמא מיירי התם דהעומד שאחר הפרצה הוא מרובה על הפרצה וכגון דהמבוי ארוכה הרבה ובכה"ג דהעומד מרוח אחת מרובה על הפרוץ לא אמרינן אתי אוירא כו' כדפרש"י ד"ה וירחיק אמה ע"ש וצ"ע: