ריטב"א/נדה/לט/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רמב"ן תוספות הרא"ש ריטב"א מהר"ם חי' הלכות מהרש"א רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
כ"ב מכ"ב מנינין. פי' מכ"ב קמאי שהיתה רגילה לראות כדמעיקרא מנינן כיון שלא עקרה וסתה ואע"ג דנדה ופתחה מכ"ז ושינתה וראתה בו מנינן דעל כרחין לא סגיא שלא יהא פתח נדה כיון שלא ראתה בכ"ב דכי הדר אתי כ"ב מנינן מכ"ב קמאי הוי ליה כ"ז לראיה כ"ז והוי בימי זיבה אלמא חיישא ליה. ורב הונא בריה דרב יהושע אהדר ליה דדילמא מכ"ז מנינן דכי הדר אתי יום כ"ב לא אתי אלא בימי נדה ולהכי חיישא לה ומפני שרב פפא דן להחמיר לחוש לוסת הכא בימי זוב לכך השיב רב הונא בריה דרב יהושע מעיקרא בלשון דילמא דמ"מ מנ"ל ממתני' למפשט הכי דהא איכא לומר דמתני' כדאמרן וחזק עוד רב הונא דבריו מההיא דתרנגולתא דנר' ממנה בדלקמן מנינן ולא מעיקרא והיינו דאמר ליה דאי לא תימא הכי הוי תרנגולתא וכו' פי' תרנגולת שרגילה ללדת יום א' ולעמוד יום אחד וילדה ביום ראשון וכן ג' כמנהגה וכפי סדר שלה היה לה ללדת יום חמישי ויום שבת ושנתה ועמדה בה' שלא ילדה וילדה בששי כי הדרה נקטה כדמעיקרא נקטה שתלד ביום שבת או כדלקמה נקטה שלא תלד עד יום א' פרש"י ז"ל הא ודאי על כרחין כדלקמיה נקטיה ולא תלד עד יום ראשון ונראה לי טעם הכרח זה הוא מפני שכן מעשים בכל יום למנקט כדלקמן ולא עוד אלא שאם אתה אומר דכמעיקרא נקטה ותלד ביום שבת א"כ תלד שני ימים רצופים מה שלא הורגלה מעולם והאיך אפשר כי מפני ששינתה רגילותה לרחק ניחוש לה להיות מקרבת.
א"ל רב פפא אלא הא דאמר ריש לקיש וכו'. כלומר כיון דאמרת שנדמה מראה דמים ללידת תרנגולת אמ"מ מה נעשה דריש לקיש ור"י שמראין כדברי דמעיקרא מנינן.
אלמא מריש ירחא מנינן. פרש"י ז"ל כיון דמקרי גם פעם ג' תוך ימי נדה אלמא לפי חשבון הראוי מנינן והקשו בתוס' דילמא משום דתרי זימני קמאי הוו תוך ימי נדה קרי ליה הכי ועוד היכי ס"ד דטעמא דהכא היינו משום דכמעיקרא מנינן שהרי אף רב פפא לא אמר שנמנה כדמעיקרא אלא כשיש וסת קבוע מעיקרא אבל לא כמו שעדיין לא נקבע לה וסת דאכתי לא חזיא אלא תרי זמני בריש ירחא ומיהו בזו י"ל דלפום טעמיה מכל דכן פשיט ועוד קשה עליו היכי ס"ד דהאי ראיה שלישית מקרי תוך ימי נדה והלא רב פפא עצמו אמר לעיל דאף כ"ב דכ"ב מעיקרא מנינא דפתח נדה כ"ז הוא כיון שלא ראתה בכ"ב כעין ההיא דפרק קמא דאמרינן דקפצה וחזאי קפצה וחזאי וכדפרי' התם ובתוס' פי' דהכא רב פפא לישנא קלילא נקטי והכא במאי עסקינן בדחזיא ג' זמני בריש ירחא וחמשא בירחא ובריש ירחא לא חזיא על ראיה רביעית רביעית קאמר אחר שהוקבעה וסתה וראייתו של רב פפא היינו משום דאמרי' דייה שעתא בראיה זו ואפי' למ"ד בפרק קמא דלא אמרינן דייה שעתה אלא בשעת וסתה וש"מ דבתר מעיקרא וחשבון הראויה אזלינן ורואין אותה כאלו ראתה בריש ירחה כמנהגה דאי לא היה לנו לומר ששינתא וסתא ולא נימא דייה שעתה זה פי' רב"ה ז"ל ועדין אין הענין מתחויר יפה ויש להוסיף עוד עליו דודאי דברי ר"פ כמשמעו בדחזיא ג' זמני בחמשא בירחא וב' זמני בריש ירחא והוא וסת קבוע בג' פעמים וראייתו של רב פפא היינו כי בראייות הללו אנו דנין אותה שקבעה וסת להפלגת שלשים יום ואע"ג דכי מעיינת ביה אין הראיות המופלגות שבה אלא לכ"ה יום דהא כי חזיא בחמשא בירחא והדרא חזיה בריש ירחא אין כאן אלא כ"ה יום ואעפ"י כן אינו מונין לה מריש' ירחא לריש ירחא וכן מה' לירחא לה' לירחא ואומרים שראיותה לשלשים יום ועל כרחין היינו משום דמנינן כדמעיקרא לומר דריש ירחא תנינא וממני כדמעיקרא לריש ירחא קמא ולא לראיית ה' בירחא ואין ראייה החמשה בירחא מפסקת בינתים וכן מנינן מה' מירחא לה' מירחא ואין ראיית ריש ירחא שבינתים מפסקת וריש ירחא דנקט הכא לאו דוקא נקטיה להו דא"כ ריש ירחא גורם וכשחוששת לו למנין הראוי היא חוששת לדברי הכל אלא דנקטיה ליה לומר שרואה בהפלגת שוות שלשה פעמים שהרי ראתה תרי זמני ריש ירחא וג' זמני בה' בירחא ואתה מצרף מהם שלשה ראיות כי מריש ירחא לריש ירחא ראתה לל' יום פעם אחת וכן מה' לירחא לה' דירחא ראתה ב' פעמים לל' יום וש"מ שאף בתחלת קביעות ווסתות על כרחין כדמעיקרא מנינן וכיון דבזאת תולין כדמעיקרא לעשות לה ווסת קבוע ואפי' להקל כ"ש דהכא נמי אעפ"י ששינתה ראיותיה ולדלג יום כ"ב ולראות בכ"ז כי מנינן כ"ב כדמעיקרא מנינן מכ"ב ואין ראיית כ"ז מפקת בינתים והפי' הזה עולה כהוגן בלשונו של רב פפא ויש לו קצת ראיה מלשונו של רב הונא בריה דר' יהושע שאמר דאמרינן דימים יתירי הוא דאתוספו לה דהא מ"מ כבר שבש יפה ראייתו של רב פפא שאין קביעות הווסת של ר' יוחנן כדבריו וממילא דחינן ראיה שלו דלא קרינן תוך ימי נדה לאותו ה' בירחא שמביא ראיה ממנו לדברי רש"י ז"ל ולפי הפי' הזה עולה יפה דמ"מ אף לאוקמתא דרב הונא אנו קובעין ווסת לשלשים יום מריש ירחא לריש ירחא להפסקת שלשים יום ואעפ"י שהפסיקה בינתים לראות בכ"ה והיה לנו לומר דתפשוט מינה עדין כדמעיקרא מנינן לכך הוצרך לומר שזו אינה הפסקה דדמים יתירי נינהו וכדאיתא ריש ירחא שלאחריו חשיבי לענין זה ומיהו שפיר מיקרי תוך נדה דסוף סוף פתח נדה מכ"ה לירחא מנינן כדאמר רב פפא לעיל נדה ופתחה מכ"ז מנינן וא"ת ולמה לא השיב רב הונא בריה דרב יהושע על דברי רב פפא אפי' לפי דבריו ולימא ליה דשאני התם דכיון דחזאי השתא בה' בירחא בלא ריש ירחא אמרינן דחמשה בירחא עיקר וריש ירחא דמים יתירי הוא דאתוספו לה ולעולם לחוש אין חוששין אלא להפלגות שוות ולא למנין הראוי תירץ רבי' הרמב"ן ז"ל דמסתברא ליה דקביעות ראיות קמייתא ליכא למתלי בתוס' דמים עוד יש לומר דניחא ליה למימר קושטא דמלתא דלא אמר ר' יוחנן אלא דקבעתיה ממעין סתום וכדאיתא בפ"ק דמכילתין ומה שאין מתחוור כל הצורך בזה הפירוש הוא מה שאנו מצרפין בדברי רב פפא בקביעות וסת שלשים יום ראיות שהיו מריש ירחא עם ראיות מה' מירחא לה' בירחא לעשותו הפלגות שוות לשלשים יום כמו שאמרנו ומ"מ הפי' מוכרח ממקומו ומלשונו ולשון הגמרא שאומר וקאמר אשה קובעת וסת בתוך ימי נדתה קושטא דמלתא נקט אבל אין הראיה מלשון תוך ימי נדתה אלא מלשון שהיא קובעת וסת בדרך זה וכמו שאמרנו וזו שיטת רבי' הגדול ז"ל כפי מה שלמדו מפיו ואם לשון פירושו סתום כמנהגו ולשון שיטת רש"י ז"ל ולשון הגמ' הזה יש להלום דרב פפא היה סובר שאין לקרותו וסת שבתוך ימי נדה אם אין הפעם האחרון שבו קביעות הוסת תוך ימי נדה ודקאמרת היאך נאמר כדמעיקרא בוסת שלא נקבע יש לומר דמ"מ לפי דעתו שכן דברי ר' יוחנן דמכל דכן פשוט וזה הטעם בעצמו למפשט בכל דכן דה' בירחא פתח נדה קרי ליה ר' יוחנן תוך ימי נדה מפני הסדר הראשון שהיה כן ומסתמא נגרר אחרי וחשוב ימי נדה לקביעות הווסת וכל דכן לענין הנדון שלפנינו ומאי דנקט רב הונא דאמרי' דמים יתרים הוא דאתוספו בה אע"ג דלא צריך ליה נקט הכי לישב אגב אורחיה מאיזה טעם נקבע וסת בתוך ימי נדה כנ"ל לפרש לפי שיטתו ז"ל ומ"מ לכלהו פירושי עמדה ההלכה כדברי רב הונא בריה דרב יהושע דלעולם כדלקמן מנינן וכההיא דבתרנגולתא ובעיא דלעיל אם חוששת לוסת קבוע בימי זיבה לא אפשיטא שכבר נדחית ראיתו של רב פפא דמתני' דהיתה למודה מכ"ז יהוא הוא דמנינן ואי בכ"ב חזר הווסת הראשון למקומו ונעקר החדש לגמרי ואם לא ראתה בכ"ב חוששת לסוף ה' ימים שהוא לכ"ז מיום כ"ז הראשון ששינתה בו תחלה וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל וכן פסק רבינו הרמב"ן ז"ל והוא המוכרח מלשון הגמ' ושלא כדברי רבי' הראב"ד ז"ל בספר בעלי הנפש.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |