ריטב"א/נדה/כט/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רי"ד רמב"ן רשב"א תוספות הרא"ש ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א חתם סופר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אשה שיצאת מלאה ובאה ריקנית. פי' ובאה ריקנית לאחר זמן גדול שאפשר שהרחיקה לידתה ועברו עליה אפי' ימי טוהר נקבה או יותר וכדמוכח סוגיין ממנין טבילותיה ומפני כך לא הוצרך התנא לפרש כן שהרי טבילותיה מוכיחות זה וגבי בהמה דקתני לה סתמא ג"כ אע"ג דקירבה ביאתה משום דסתמא משמע דבאה בקרוב כל היכא דליכא הוכחא ועוד דהתם לא סגיא אלא כשבאה בתוך זמן הכרת הטינוף וכדפרישית וזו שיטת גדולי רבותי' אבל יש שפי' דהא נמי כשבאה בקרוב והרחיקה לידת' דאמרינן לקמן היינו שבעודה בפנינו הפילה מקצת העובר ויצא שם הראש והיתה מלאה משאר האברים ומחזיקין לה שכשם שהיא טועה עכשו שלא הרגישה בשנת רוקנה לגמרי כך לא הרגישה בתחלה ואין פי' זה נכון כלל שאין לנו להחזיקה כטועה אלא משעה שהוחזקה בודאי שהיתה מלאה ובאה ריקנית ורש"י ז"ל כן פי' בפי' הראשון.
והביאה לפנינו ג' שבועין וכו'. פי' כי לאחר שבאת לפנינו בדקה עצמה תמיד והביאה לפנינו ימי טהרתה וימי טומאתה והא דמחזיקין לה כיולדת בזוב וגם כרואה אחר לידה קודם שבאת לפנינו כדמוכח שמתניתין סתמא איתניא ואפי' בטומאה גמורה שאינה יודעת בעצמה אם ראתה כלל דהא איתא למאי דסברי קצת רבנן ז"ל דלא מחזיקין לה כרואה אלא כשאמרה ראיתי ואינ' יודעת אמתי ראיתי ובמה ראיתי לא סגיא דלא מפרש לה תנא וכדפריש בסוף מכילתין בטועה דהתם באמר' כך וכך ראיתי ומשום דהתם אילולי דבורה אין לנו הוכחא להחזיקה כטועה כלל אבל הכא שהוחזק' טועה בפנינו שיצאת מלאת ובאה ריקנית ועל כרחה היא טמאה ואינה יודעת כיצד ואינה יודעת לא זמנה ולא ראיותיה אפי' לא אמרה ראיתי מטילין עליה כל הטבילות הללו שרגלים לדבר ומן הטעם הזה אין להקשות משוטה וחולה ותינוקת וחרשת שאין אנו חוששין להם מן הסתם ואע"ג דלא ידעין אם ראו אם לאו משום דהתם בחזקת טהורות הם עומדות ואין אנו מוצאין להן עילה ומקום טעות ברור כשם שאנו מוצאין בזו וזו דעת מורי הרשב"א נר"ו ונכון הוא.
ועשרה שבועין אחד טמא. פי' וסוגין מוכחא בהדיא דלא מחזקינן לה להאי דם אלא או בדם טוהר או בדם נדה אבל לא בדם זובה כלל וטעמא דמילתא דכיון דעברו עליה ג' שבועין טהורין לא סגיא שיהא זה דם זיבה שאם בדם נדה פסקה קודם לכן הרי עברו עליה ימי זיבה בג' שבועין וכ"ש אם פסקה בדם זיבה שא"א לחזור ולבא דם זיבה עד שתחזור ותראה דם נדה שאין דם זיבה לעולם אלא אחר דם נדה ומכאן קושיא גדולה על הרמב"ם ז"ל ואנשי שיטתו האומרים כי לפי מנין הימים הולכין בימי זיבה ונדה ואפשר לדם זיבה בלא דם נדה. מכיון שראתה דם נדה פעם אחת בתחלת ראיותיה משמשת לאור שלשים וחמשה פי' בכניסתו והוא ליל שביעי מן השבועה הנז' החמשי שראתה טהור והכי מוכחן לקמן דכל שבוע רביעי חוששין לסוף לידה ותחלת נדה הילכך אפי' היה יום שביעי תחלת נדה די לה בששה והוא וטובלת בלילה וטהורה ואע"ג דגרסי' לאור ל"ה לא קשיא כלל וכדברירנא בריש מס' פסחים בס"ד.
אימר יולדת זכר היא. פי' דשמא היום שבאת לפנינו ילדה וה"ה דאיכא למיחש בשבועה זה ליולדת נקבה אלא דנקטי' זכר משום דאפי' בזכר איכא למיחש שבוע שלישי.
שמא יולדת נקבה בזוב. פי' וילדה נקבה ביום שבאת לפנינו בזוב גמור בלא צער אלא בשופי וצריכא ז' ימי נקיים אחר י"ד דנקבה ואעפ"י שהיו טהורין דס"ל להאי תנא דימי לידה שאינה רואה בהן אין עולין לה לספירת זיבתה וא"ת לקמן דאמרינן ש"מ תלת אמאי לא אמרינן נמי ש"מ ארבע ולימנא הא דאתיא כאביי וי"ל משום דההיא פלוגתא דרבנן ור"א היא אליבא דאביי ורבא וא"א לברר הא מני דאביי מוקי לה כרבנן ורבא אמר לך כר"א היא ואנן לא מנינן לקמן אלא הנהו דידעינן מני כדאיתא לקמן ומזה הטעם לא נסתייע אביי מכאן לקמן.
לאו משום דלא אזלינן בתר רובא. פי' וחיישינן שמא לא ילדה אלא שהפילה רוח אין לה טוהר.
אימר הרחיקה לידתה. ותמיה מילתא לר' יוסי ב"ר חנינא דלא חייש שהרחיקה לידתה א"כ טבילות הללו למה ואפילו תימא דלגבי טבילות חושש הוא להרחקת לידה לחומרא בעלמא וכדאמר התם הא מיא בשקעא זילו טבולו אבל לאיסור תשמיש לא חייש משום בטול פריה ורביה מ"מ ללידה נמי תשמיש כל שבוע חמישית דאפי' היה דם של שבוע רביעי דם נדה בשבעה ימים סגי לה ואפילו היא שופעת וכיון שפסקה לערב טובלת וטהורה ואפשר דאגב חורפיה לא עיין בזה א"נ דלא סיימוה קמיה וכן יש לנו לומר במאי דקאמר תלמודא מאי לא ידענא מאי תיובתיה.
בעשרים וחד תשמש. פי' שהרי הוא היום השביעי דחשש ספירת זבה וטבילת זבה ביום היא ואפי' בשביעי שלה דמקצת היום ככלו.
ר"ש היא דאמר אבל אמ' חכמים אסור לעשות כן שמא תבא לידי ספק. פי' שמא תראה בו ביום אחר תשמיש ותסתור למפרע ונמצא ששמשה בנדה דס"ל כרבנן דפליגי עליה דר' יוסי דסבר דראית יום שביעי אינה טמאה למפרע מן התורה כדאיתא בפ' כיצד צולין ובסוף פ"ב דנזיר ולית הלכתא כותיה אלא כרבנן. ומיהו לא אשכחן מאן דחייש שמא תראה ותסתור אלא ר' שמעון ולהכי תלי ליה תלמודא הכא ובכל תלמודא בהדיא ואע"ג דאשכחן לבית הלל דחיישי להכי ביום שימור דזבה קטנה ומאן דמשמש קרי לי' תרבות רעה י"ל דהתם הוא בזיבה קטנה שלא הוחזקה כל כך בטהרה אבל בזו שהוחזקו בטהרה זה ששה ימים אין דם מצוי לחזור ומש"ה לא אמרינן בית הלל היא ונר' משמועתין שאף ר"ש אינו אוסר אלא התשמיש אבל מותרת היא לטבול ולא חיישינן שמא אם נתירנ' לטבול תבא לשמש דכולי האי לא חיישינן ואעפ"י שיש לדחות ראיה זו דהכא אגב דמטבלינן לה טבילות טובא על הספק הטבילוה גם בשבוע שלישי משום טבילות יולדת בזוב ולא חשו לתרבות רעה וכמו שדחו במקצת התוס' מיהו הדברים נראין כמו שכתבנו ואיכא למידק ל"ל לאסרה בתשמיש המטה משום ספק דלאחר כך דלא שכיח תיפוק ליה דפולטת סותרת יומה לכל הפחות ואם היא משמשת בשביעי היינו צריכין לשמרה שלא תתהפך בתשמיש וגם שלא תרד כלל מן המטה וזו גזרה קרובה יותר וי"ל דמהכא שמעינן שאין שכבת זרע סותרת למפרע ביום השביעי הואיל ומדאורייתא טהורה ומקצת היום ככלו שאף דם נדה אינו סותר לבית שמאי כדאיתא בשלהי מכילתין ומאי דאמרינן בפ' בנות כותיים ותסתור כל ז' אינו אלא בפולטות בליל ז' קודם מקצת היום שהוא ככלו אבל ביום שביעי אינו סותרת לגבי בעלה ומה שאמר לקמן שהיא סופרת אינו אלא לטהרות בלבד וכן כתב הראב"ד ז"ל וכן עיקר.
שבוע קמא מטבילין אותה בלילוותא. וכל דבר ברור דשביעי טבילות דלילוותא שהן מפני ספק נדה או יולדת דטבילתן בלילה אינן בשבועי דיממא שהם משום זיבה דאלו שבועי דזיבה הם בתוך ימי השבוע עצמו לפי שטבילת זיבה או יולדת בזוב הוא יום השביעי הילכך כשאנו חוששין לזו כי כשבאה לפנינו אותו היום נכנסה בימי ספירת זבה או שאותו היום הוא שביעי שלה ממה נפשך אותו שבוע עצמו די לטבילתה וכן בשבוע השני והשלישי שאתה חושש בכל יום כי הוא שביעי לספירתה אבל בטבילות הלילות על כרחין תשלום טבילתה של השבוע ביום ראשון שלאחר השבועה הוא כי כשבאה לפנינו בא' בשבת אנו דנין אותה כאלו אותו היום ילדה או שהוא יום שביעי למניינה או יום י"ד וכיון שכן ע"כ תחלת טבילתה בלילה שהיא ליל יום שני וכן תצטרך לטבול גם בליל מוצאי שבת שהוא תחלת השבוע השני שמא בא' בשבת שבאה לפנינו ילדה וליל שמיני שלה הוא בליל א' בשבת הבא וכן אתה דן בשבוע השני שהוא השני שהוא חשת יולדת נקבה ולא הוצרך התלמוד לברר זה מפני שהוא מבואר בעצמו וכדברי רבי' הגדול הרמב"ן ז"ל.
טבולת יום ארוך בעי טבילה. פי' למעלת תרומה בלחוד כדפירש"י.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |