ריטב"א/נדה/ד/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רמב"ן רשב"א תוספות הרא"ש ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א חתם סופר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
והא ספק טומאה ברה"י ספקו טמא. פי' על הא דככר פרכינן כדפרשי' דנהי דאיכא למימר אדם טהור נכנס ונטלה ג"כ. יש לומר נתגלגל ונפל וכל דנפל ודאי נגע כדקתני בהדיא וא"כ הוה ליה ספק שקול כספק מגע ברה"י דספקו טמא אבל לגבי קופה דחזקיה ליכא למפרך דהא במקום הטהרות אין לנו ספק טומאה מכיון דס"ל דלא מחזקי' טומאה ממקום למקום.
משום דהוי דבר שאין בו דעת וכו'. ותמיה מלתא דקרי לה מאי קרי לה ומכאן יש לנו שהדין הזה לא היה ברור לכל שיהא חלוק זה ברה"י והא דאמר שאני אומר אדם טהור נכנס לשם הקשה ר"ת ז"ל מיהא דאמר בפ"ק דפסחים קרדום שאבד בבית או שהניחו בזוית זו ומצאו בזוית אחרת הבית טמא שאני אומר אדם טמא נכנס לשם ונטלו אלמא חיישינן לאדם טמא וכ"ש הכא דאיכא אחריתי לריעותא שמא נתגלגל הככר ונפל על המדף וכ"ת דשאני הכא דאיכא הוכחה דלהצילו מן הטומאה נטלו מן המדף והניחו כאן ואלמלא שהוא טהור לא הי' נוגעו הא ליתא דדילמא ע"ה שהוא מחזיק עצמו כטהור נטלו ושמא נאמר דהכא איכא הצלה אמרינן דחבר הוא דחייש ועביד להכי אבל התם ליטול או לטלטל כלי שלא לצורך שלא לדעת הבעלים והוא גנב או נר' בגנב ע"ה הוא דעביד הכי ולא חבר ל"ש ור"ת ז"ל תירץ בספר הישר דלעולם הקלו באוכלים מבכלים לפי שאין לאוכלים טהרה במקוה והפסדו מרובה וכאותו שאמר בפ"ק דפסחים שגזרו על ספק כלים ולא על ספק אוכלים דשורת הדין טהורים רובא דהא איכא מחצה חברים ומיעוטא דע"ה שהם טהורים אלא דלכלים עשאום כפלגא ופלגא וחששו.
ואב"א הכא בטומאה דרבנן. הקשו בתוס' והלא אפי' בטומאה דאורייתא טהור כיון שאין בו דעת לשאל דומיא דסוטה וכדאמרי' בכל דוכתא ותי' רבי' אלחנן דה"ק ואב"א אפי' יש בו דעת לשאל טהור כיון דמדרבנן הוא ודינא דעלמא אתא לאשמועינן אגב גררא ולא משום דבעינן ליה הכא ולי היה נראה דהשתא אקושיא קמייתא דאקשינן לר"י ממתני' קיימי דטעמא לאו משום שאני אומר כדפרקי' לעיל דהתם נמי איכא עורב אלא היינו טעמא דלא חיישינן לטלטול טומאה משום דהויא טומאה דרבנן אבל בההיא דקופה דספק טומאה דאוריתא הוא מחזיקים טומאה ממקום למקום:
דייקא נמי דקתני מדף. ק"ל כתב קרי מדף לעליונו של זב מפני שהוא קל מתחתונו ואע"ג דהוי טומאה דאורייתא וי"ל דהכא לא מייתי ראיה אלא משום דמדף טומאה קלה מלשון עלה נדף וכיון דכן סברא הוא דלאו משום עליונו של זב דההוא לגבי ככר כתחתונו חשיב אלא ודאי משום דהוי טומאה דרבנן כבגדי ע"ה דנקט ליה.
ורבה לחדודי לאביי הוא דבעי. וא"ת ול"ל הכי אדרבה לימא דשורת הדין דייה שעתא ומיהו סייג הוא דעבדי' ומשום דאשה מרגשת בעצמה הקילו למעט עליה פקידה דמעת לעת י"ל דאנן הכי פרכינן דמשום טעמא דאשה מרגשת לעצמה אין טעם לדון הדבר כמעת לעת וכיון דעבדי סייג ניחוש שמא עם סילוק ידיה ראתה וכדפרש"י ז"ל.
והא זמנין דמשכח לה ג' עונות פי' לאו דוקא ג' אלא ב' עונות ומקצת ג' כגון שלא בדקה יום א' ולא יום ב' עד חצי היום ואלו בדקה היום לא נטמאת אלא עד עכשיו והשתא קנסי' ליה טפי עונה ומחצה ופרקי' שלא לחלוק במעת לעת דעל הרוב בודקות עצמן שחרית או ערבית ולא הוי קנסא אלא עונה יתרתא ולא רצו לתפוס דרך אחרת לומר דרך כלל תפסיד עונה ותפסו דרכן במעת לעת כדינין אחרים ששיערון כך מעת לעת ושוב לא חלקו בדבר.
ומתניתין בשעת וסתה ור' דוסא היא וברייתא דברי הכל. ק"ל דהא מדקתני אם תראה שלא בשעת וסתה מכלל דבשעת וסתה טהורה כרבנן וי"ל דה"ק דמתני' לא נפק לפלוגתא ונקט טעמא דהוי לד"ה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |