רידב"ז/שביעית/ד/ב

רידב"ז שביעית ד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תמן אמרין בשניטלו קוצי' ורבנן דהכא אמרין בשחריש ופריך ע"ד דרבנן דהכא איזהו הטיוב ומשני כל העם חורשין פ"א ר"ל כולם חרשו ליטול הקוצים פ"א ע"כ מותרין ליזרע מוצאי שביעית והוא חרש ב' פעמים:

וכא כן הסוגיא הזאת שייך עיקרה לקמן בפ"ז (ה"א) ובסנהדרין (פ"ג) והכא מביא אגב גררא משום הא דמסיק הא דר' ינאי וכל הסוגיא כדרך הש"ס הזה הורה ר' ינאי לחרוש חרישה ראשונה פי' כדי לשלם לארנונא הורה לחרוש רק פעם אחת לקווצה מן הקוצים דדרך הוא לחרוש ב' פעמים חרישה ראשונה לקווצה וחרישה שני' כדי שתצמח הרבה והורה ר' ינאי לחרוש פעם אחת לקווצה ולזרוע כדי שתצמח מעט על השיעור דארנונא הנוטל כך וכך כורין לשנה ואיננו סותר למה דאיתא בבבלי במס' סנהדרין (דף כ"ו) מכריז ר' ינאי פוקו וזורעו בשביעית משום ארנונא דהתיר זריעה ג"כ ואילו בירושלמי התיר רק חרישה ראשונה ולדברינו ניחא וזהו שכ' הרמב"ם ז"ל בפ"א משמיטה דמותר לזרוע רק מה שצריכין לעבדי המלך בלבד ומבואר הוא כאן:

טייבה בזה"ז מהו דאימתי גזרו במתניתין על הטיוב שנטייבה אסור לזורעה הנ"מ בשביעית דאורייתא אבל בזה"ז לא שמעינן דגזרו רבנן ואפי' דלא שמענו שעמד ב"ד וביטל הגזירה ראשונה מ"מ לא בעינן לבטל כיון דמדרבנן הוא בזה"ז ולא התקינו עוד הפעם שנטייבה לא תזרע ממילא תזרע ע"ז ס"ל לר' ירמיה דמותר לזורעה ופריך ליה ר' יוסי והא כיון דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון דהא לוקה ופסול לעדות ומשני כאינש דשמע כו' א"ר חזקיה איתותבת קומי ר' ירמיה וכי איזה ב"ד עמד וביטל דהא צריך ב"ד לבטל הגזירה וכ"ז דלא עמד ב"ד וביטל לא נתבטל הגזירה ממילא וע"ז אומר חיילי' דר"י והי' כתיב בר"ת חיילי' דר"י והי' סבר המדפיס דהוא ר' ירמיה ובאמת הוא ר' יוסי בר פלוגתי' דר' ירמיה דס"ל דכ"ז דלא עמד ב"ד וביטל להגזירה לא נתבטל הגזירה ממילא ולא אמרינן כיון דהוי מדרבנן בזה"ז הוי גזירה לגזירה דהא בת ישראל שבאת להדליק כו' לא עמד ב"ד וביטל כמה דתימר תמן לא עמד ב"ד וביטל אפילו לקולא וכן הכא לחומרא לא עמד ב"ד וביטל. ודכוותיה מאימתי אדם זוכה בפירותיו בשביעית פי' בזה"ז דהוי הפקר מדרבנן ואם עבר וזכה בהם הוי כמו בזה"ז. בעבר וטייבה דלר' ירמיה שרי וכן בעבר וזכה בהם בזה"ז הוי זכייתו זכי' ובדיעבד אין מוציאין מידו ע"כ סבר רבי ירמיה משיתן לתוך כליו ר' יוסי סבר מימר אפילו נתנם בתוך כליו לא זכה בהם דהוא סבר מימר דאינון דידיה ולית אינון דידיה דאין זכי' באיסורי הנאה אפי' בזה"ז אפי' בדיעבד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף