מראה הפנים/שביעית/ד/ב

מראה הפנים שביעית ד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תמן אמרין בשניטלו קוציה. ולפ"ז ניטייבה היינו שנחרשה פעם אחת אלא שהפכה היטב במחרישה וכך הם דברי הרמב"ם בהאי דינא כמ"ש בפ"א מה"ש הלכה י"ג החורש (את שדהו או נרה או זבלה בשביעית וכו' ונרה דקאמר היינו שנחרשה היטב ביותר כפירושו בפי' המשנה ולעילם אפי' לא חרשה אלא פעם אחת וזהו לפירוש דרבנן דתמן בנתקווצה כדאמרן וכמ"ש שם בהלכה שאח"ז ומשום דרבנן דתמן פליגי נמי באיקימתא דמתני' ארבנן דהכא דמוקמי להא דניטייבה דבשעה שהמלכות אונסת מיירי כדאמר לקמן אבל לרבנן דתמן בשעה שהמלכות אונסת אפי' לזורעה בשביעית התירו ועיין בדיבור דלקמן והרשב"ם ז"ל בפ' חזקת הבתים גבי ניר אין לו חזקה פי' ניר שנחרשה וע"ש ולדעתו לסתם חרישה קרינן ניר אבל לדעת הרמב"ם נרה הוא שהפכה היטב ואפ"ה אין לו חזקה ומ"ש או זבלה זהו כפירושו בשנדיירה דקתני במתני' היינו שכל השדה כולה נידיירה ונזדבלה דבכה"ג קנסו אותו דלא התירו אלא לדייר בית ד' סאין והסהר לא יהיה יותר מבית סאתים כמ"ש לעיל בפ"ב בהלכה ג' וע"ש ד"ה ומוציא מן הסהר לתוך שדהו שבארתי והוכחתי מהמתני' ומהסוגיא כפירושו שם ומזה יצא לנו ג"כ לפרש דנידיירה דהכא היינו שזבל כל השדה כולה בהדיר שהעמיד עליה דהוי כזבלה וכמבואר שם הכל בס"ד. בראשונה כשהיתה המלכות אונסת הורי ר' ינאי שיהו חורשין חרישה ראשונה. ובבבלי פרק זה בורר (דף כו) גרסינן משרבו האנסין ומאי נינהו ארנונא כדמכריז ר' ינאי פוקו וזרעו בשביעית משום ארנונא וזהו לשיטתא דרבנן דתמן בפירוש ונתקווצה וא"כ ניטייבה היינו אף שלא נחרשה אלא פעם אחת והמתני' לא איירי כלל בשהמלכות אונסת כדמוקי הכא דאלו בשהמלכות אונסת אף לזרעה בשביעית מותר כמו שביארתי בדיבור דלעיל דהך אוקימתא ופירושא דרבנן דהכא בניטייבה תליא בפירושא דנתקווצה דרישא במה דפליגי ודברי הרמב"ם שם הכל כרבנן דתמן וכ"כ שם בדין הזה בהלכה י"א משרבו האנסין והטילו מלכי גוים על ישראל לעשות מזונות לחיילותיהן התירו לזרוע בשביעית וכו'. ומ"ש הראב"ד שם אנו קבלנו וכו' היינו כסוף דברי הרמב"ם ג"כ בזה וכן מי שכפאו אנס וכו'. וסובר הרמב"ם דהמזונות שהטילו הוא ג"כ בכלל ארנונא שאמרו. ומה שהשיג ואמר ובמקומות שלא החזיקו עולי בבל ולא היתה שביעית נוהגת בהם אלא מדבריהם וכו' וזה נוטה לדעת רש"י ז"ל שפי' שם להא דר' ינאי בשביעית בזה"ז דרבנן דבטלה קדושת הארץ אבל דעת הרמב"ם ז"ל דבשעת האונס אין חילוק ואף אם היה בזמן ובמקום שנוהגת שביעית מדאורייתא וראיה לפירושו מדקאמר הכא לקמן טייב בזמן זה מהו וכו' והמסקנא דתקנה סתמא דמתני' לא בטלה וכמו בזמן הבית ה"נ בזמן הזה וא"כ ה"ה איפכא דאם התירו בשעת אונס לעולם הותר הוא ואפי' בזמן הבית וכשנתרבה האונס של מלכות רומי על ישראל כידוע:

רבי אבא בר זמינא הוה מחייט וכו'. כל הסוגיא זו שהיא כתובה בפ' זה בורר בהלכה ה' מבוארת שמה בחיבורי על סדר נזיקין כל הדינים והענינים השייכים לה ובתוכם בארתי דמ"ש התוס' בפי"ב דע"ז (דף כז) וכן הרא"ש ז"ל להוכיח מכאן שאם רצה להחמיר ע"ע ולמסור נפשו אף בשאר המצוות ולא יעבור אפי' בצנעא רשאי כמו שהחמיר ר' בא בר זמינא על עצמו ע"ש וזה קשה דהא אדרבא איפכא מוכחא מהכא שהרי מסיק דלא שמיע לי' מיליהון דרבנן ואילו הוה שמע מיכל הוה או מיזל הוה כגי' דהתם וא"כ אינו רשאי להחמיר ע"ע במקום שאמרו בשאר מצוות יעבור ואל יהרג וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ב מיסודי התורה בהלכה ד' דמתחייב בנפשו קרי ליה וכדנלמד מהמסקנא דהכא:

טייב בזמן הזה מהו. עיין לעיל ד"ה בראשונה כשהיתה המלכות אונסת מה שנתבאר מזה:

כהדה ר' טרפון ירד לאכול קציעות וכו'. ובבבלי נדרים (דף ס"ב) מייתי עובדא דר"ט בענין אחר דאשכחיה ההוא גברא בזמן שהוקפלו המקצועות דקאכיל וכו' וזהו בשאר שני שבוע כדקאמר התם. דמותרות משום גזל ופטורות מן המעשרות ואפשר דתרי עובדי הוה והאי דהכא בשביעית ומתוך שלו היה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף