רידב"ז/עבודה זרה/ה/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

פני משה
מראה הפנים
רידב"ז
עמודי ירושלים


רידב"ז TriangleArrow-Left.png עבודה זרה TriangleArrow-Left.png ה TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תני החמרים והכתפים כו' כל הסוגיא הזאת כפולה במסכתא שביעית פ"ח והיא כסוגית הבבלי דף ס"ב ע"א כיתף עמו חבית בחבית את קונסו בחביתו עד כדי שכרו פי' ששכרו לשלם לו שכר הכתוף יין כשר בעד כתוף של יין נסך פשיטא דאת קונסו כדי שכרו לכל הפחות בחבית של יין כשר וממילא נאסר כל החבית דהא קי"ל דיין נסך אוסר בכ"ש. והיין דכנגד שכרו דאסור פשיטא דדינו הוי כמו היין נסך גופיה שנתנסך לפני עכו"ם הגם דהוא לא נתנסך אלא אסור בעלמא והוי כמו כל אסורי דרבנן בעלמא בטל בנו"ט אך כיון דהוי חליפי יין נסך ואסרו רבנן הוי כמו יין נסך גופיה דחליפין הוי עוד יותר חמירא וכמו דמסיק בכל אתר את אמר אין קרקע נאסר והכא בשנתן לו קרקע בשכרו אסור וכן בע"ח אע"פ דהמשתחוה לבע"ח אינו נאסר מ"מ בהחליף בע"ח על עכו"ם נאסר וכן איתא בבבלי דף נ"ד ע"ב אע"פ שאמרו המשתחוה לבע"ח אינו נאסר עשאן חליפין לעכו"ם אסרן. ונמצא דעוד חמור חליפין מעכו"ם עצמה וה"ה בשנתן לו חבית של יין כשר בשכר כתף של יין נסך ונאסר עד כדי שכרו נאסר בשביל זה כל החבית דהוי כיין נסך גופיה דאוסר בכ"ש אבל מבעיא לן אם נתן לו בשכרו דבר אחר לא יין אלא דבר אחר ונתן לו ר"ל דנתן לו חפץ אחד שלם ששוה הרבה יותר מכדי שכרו ונתן לו הכל בשביל שכר כתף של יין נסך אם נאסר הכל או אך מה שכנגד שכרו בלבד והשאר מתנה אבל בחבית יין אין נ"מ כיון דנאסר מה שכנגד שכרו ממילא נאסר הכל ומבעיא לן אם הי' עושה עמו חצי היום באיסור וחצי היום בהיתר והכל מלאכה אחת אם אזלינן בתר המלאכה ואינו נוטל שכרו בעד ההיתר אם לא יעשה את האיסור ג"כ ונמצא דכל שכרו אסור אפילו שכרו דבעד ההיתר משום דבהשכר הזה נוטל שכר איסור ג"כ או דאזלינן בתר שכר טרחתו ואפי' לא יגמור את האיסור יטול בעד ההיתר לחוד כיצד דינו ע"ז קאמר נשמעינה מן הדא השוכר את הפועל להביא יין לחולה אם הביא לו חייב ליתן לו ואם לאו אין חייב ליתן לו אבל אם אמר לו יין לחולה ממקום פלוני ותפוח לחולה ממקום פלוני בין הביא בין לא הביא חייב ליתן לו דמי רגליו הוא נותן לו וכאן ג"כ דמי רגליו נותן לו ותלי בזה היאך ששכרו אם שכרו על המלאכה דהיתר ואיסור שכר מלאכה הוא נוטל ואם לא יגמור המלאכת האיסור לא יטול גם בעד ההיתר אבל אם שכרו לכתף איסור והיתר ממקום פלוני שכר רגליו הוא נוטל ולא בעד המלאכה ואפילו לא יגמור מלאכת האיסור ג"כ יטול שכרו דהא התם גבי יין ותפוח לחולה דלא הביא לו משום דאנוס הי' דלא מצא שם יין או דהבריא החולה ולא צריך עוד ליין ותפוח אמרינן דלא צריך להביא לו ונוטל שכרו שכר רגלו וה"נ במלאכת האיסור דכיון דאסור לו לעשות המלאכה הזאת והיא צריך לכתת רגליו למקום פלוני בשביל ההיתר ע"כ שכר רגלו הוא נוטל ואין להק' למה לא פשט האיבעיא הזאת ממתניתין דלקמן ה"ב גבי שכרו ליושב בה אע"פ שהניח לגינו עליה מותר דיש לחלק בפשיטות כמובן:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף