רידב"ז/נדרים/יא/א

רידב"ז נדרים יא א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ר"ז פתר מתניתא אלו נדרים שמיפר נדרים שיש בהם עינוי נפש הסוגיא הזאת חמורה וקשה להבין פי' המפרשים ז"ל ונראה לפענ"ד לפרש לאמש"ת בעזה"י דהנה ר"ז ור"ה פליגי בפי' המשנה דהנה במשנה יש לפרש ב' פירושים דהנה בבבא דרישא גרסינן אלו נדרים שהוא מיפר נדרים שיש בהם עינוי נפש אם ארחץ ואם לא ארחץ כו' א"ר יוסי אין אלו נדרי נפש ואח"כ מתחיל הבבא דסיפא אלו הן נדרי עינוי נפש אמרה קונם פירות העולם ויש לפרש הבבא דמציעתא בשני אופנים אופן אחד דהוא סיום דברי הת"ק דקאמר נדרים שיש בהם עינוי נפש דהוא אם ארחץ ואם לא ארחץ ע"ז אמר ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש ואלו הן נדרי נפש אמרה קונם פירות כו' בזה דווקא הוי עינוי נפש ואלו הן נדרו עינוי נפש הוא סיום דר"י ויש לפרש באופן אחר דבבא דמציעתא קאי על דברי ר' יוסי וה"פ אלו נדרים שהוא מיפר נדרים שיש בהם עינוי נפש ע"כ דברי הת"ק ואח"כ מתחיל ושואל אם ארחץ ואם לא ארחץ כיצד אמר ר' יוסי אין אלו נדרי נפש ולפיכך נקט אמר ר' יוסי ולא ר' יוסי אומר נמצא דהת"ק קאמר סתם נדרי עינוי נפש והיא נדרי נפש גמור בקונם פירות והדר נקט המתניתן בדינא אם ארחץ וכו' כיצד דינו ע"ז אמר ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש והת"ק לא מיירי מזה בדין דאם ארחץ ואח"כ מפרש מהו הסתם נדרי נפש דקאמר ת"ק ומפרש אלו הן סתם נדרי נפש דקאמר הת"ק אמרה קונם פירות האלו כו' [והא דמסיים בסיפא דברי ר' יוסי קמפרש לה בבבלי לאורי לן דכל סתמא דפירקא הוא ר' יוסי] גם יש להקדים מה דאיבעיא לן בש"ס דילן אם ר' יוסי ס"ל דלא הוי עינוי נפש אבל דברים שבינו לבינה הוי או לא ופשיט דע"כ הוי דשבל"ב מהא דקתני ר' יוסי אומר אין אלו נדרי עינוי נפש דע"כ דשבל"ב הוי ופי' הר"נ ז"ל דה"פ מדלא קתני לא יפר ש"מ דבעיקר דין דהפרה מודה אלא הנפ"מ משום מאי הוא מיפר או משום עינוי נפש או משום דשבל"ב:

ועפ"ז יובן מאד הסוגיא הזאת ר"ז פתר מתניתא אלו נדרים שמיפר דברים שיש בהם עינוי נפש אם ארחץ ואם לא ארחן אם אתקשט ואם לא אתקשט אמר ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש אלא דברים שבינו לבינה אלו הן נדרי עינוי נפש כר' יוסי כשאמרה קונם פירות כו' נמצא דבבא דמציעתא קולי על הת"ק דס"ל דרחיצה הוי עינוי נפש וע"ז אמר ר"י דאין אלו נדרי עינוי נפש אלא אלו הן נדרי עינוי נפש אמרה קונם פירות נמצא דאלו הן דנדרי עינוי נפש אמרה קונם פירות הוא סיום דדברי ר' יוסי ונמצא דהוא מחלוקת בין ת"ק ור"י ברחיצה דת"ק ס"ל דהוי ע"נ ורי"י פליג עליו וס"ל דהוי דשבל"ב ופירוש דברי הת"ק הוא ואלו נדרים שהוא מיפר דברים שיש בהם עינוי נפש אם ארחץ כו' בזה הוא מיפר לעולם כדאיתא בבבלי [דאל"כ ע"כ הוא דמיפר שבל"ב אינו מיפר כדאיתא בבבלי עיי"ש] ור' יוסי ס"ל דלא הוי עינוי נפש ורק דשבל"ב ומדלא קתני לא יפר ש"מ דבדין הפרה שניהן שוין בזה וס"ל לר"ז דע"כ לר' יוסי דמיפר משום דשבל"ב הוא מענין אחד דמיפר דקאמר הת"ק וכמו דלהת"ק מיפר משום עינוי נפש כמו כן מהני הפרה באותו אופן משום דברים שבל"ב דאל"כ ליתני ר"י אומר אינו מיפר כיון דקאי על דברי ת"ק ויהי' הפי' דאינו מיפר לעולם אלא ע"כ דלענין עיקר פעולה דהפרה לתרווי' שוין רק הנפ"מ משום מאי הוא מיפר ע"כ דס"ל לר' יוסי דשבל"ב נמי הפרה לעולם ופריך הגמ' א"כ מאי נפ"מ במה דקמיפלגי ברחיצה אי משום עינוי נפש או משום שבל"ב ומשני נפ"מ באומרה קונם הנייתי עליך כשאצא מרשותך ופריך ויפר לה השתא ומשני נפ"מ באומרת קונם הניית גופי עליך לכשאצא מרשותך פי' דהנה לקמן מוקי הא דאם ארחץ דקאמרה קונם הנייתי עליך אם ארחץ ופריך שם ויפר פי' דבלא"ה הוי דבר שבל"ב דאמרה קונם הנייתי עליך ומשני דקאמרה קונם הניית גופי עליך אם ארחץ דלאו דאסרה הנייתה עליו אלא דאסרה עליו את הנאת קישוטי' עיי"ש בסוף הסוגיא בדברינו ומוקי הכא באמרה קונם הניית גופי עליך אם ארחץ לכשאצא מרשותיך והיינו דמסיק רבנן אמרי נדרי ע"נ הן וע"כ מצי מיפר ר"ז ור"ה תריהון אמרין דשבל"ב הן פי' דר"ז ור"ה פליגי בת"ק אם הת"ק ס"ל דהוי רחיצה ע"נ או דשבל"ב כמבואר בסמוך אבל אליבא דר"י בין לר"ז בין לר"ה הוי דשבל"ב ע"ד דר"ז ר"י וריב"נ שניהן אמרו דבר אחד כו' דלתרווי' מיפר בדשבל"ב לעולם זהו שיטתי' דר"ז דת"ק ור' יוסי פליגי ברחיצה אם הוי ע"נ או דשבל"ב אבל ר"ה פתר מתניתא דאם ארחץ וכו' בבא דמציעתא לא הוי סיומא דדברי הת"ק אלא התחלה הוא דהת"ק ס"ל דאלו נדרים שהוא מיפר דברים שיש בהם עינוי נפש ע"כ ואח"כ מתחיל היך הדין באם ארחץ כו' אמר ר"י אין אלו נדרי עינוי נפש וה"פ ר"ה פתר מתניתא אלו נדרים שהוא מיפר נדרים שיש בהם עינוי נפש פי' סתם ע"נ ופסקה ואח"כ מתחיל אם ארחץ ואם לא ארחץ אם אתקשט אם לא אתקשט מהו פי' היך הדין אמר ר' יוסי אין אלו נדרי ע"נ אלא אלו הן נדרים שבינו לבינה אלו הן נדרי ע"נ ד"ה דמפרש אלו הן נדרי ע"נ דקאמר הת"ק ונמצא דהת"ק ור"י לא פליגי כלל ברחיצה אם הוי ע"נ או שבל"ב דהת"ק קאמר סתם עינוי נפש ושאל היך היא ברחיצה ע"ז אר"י אין אלו ע"נ ואח"כ מפרש אלו דהוי ע"נ סתם דקאמר הת"ק ונמצא השתא לר"ה דר' יוסי לא קאי את"ק וע"כ אינו קאי על הרישא על דברי הת"ק דמתחיל ואלו נדרים שהוא מיפר לעולם דיהא מוכרח דר' יוסי ס"ל דגם בדשבל"ב מיפר לעולם ז"א כיון דלא קאי על הרישא כלל והשתא מובן מה דגרסינן לעיל בשיטת ר"ז קונם הניית גופי עליך לכשאצא מרשותך רבנן אמרי ע"נ הן ור"ז ור"ה תריהון אמרין נדרים שבל"ב הן פי' דקאי שם בשיטת ר"ז ומסיק רבנן אמרי ע"נ הן הוא אליבא דר"ז אבל אליבא דר"י ר"ז ור"ה תריהון אמרי שבל"ב הן והשתא הדר למתניתן אם ארחץ ואם לא ארחץ דקחשיב לת"ק לע"נ ותני כן אלו הן נדרי ע"נ אם ארחץ ואם לא ארחץ אם אתקשט ואם לא אתקשט וקפריך בין ע"ד דר"ז בין ע"ד דר"ה מחלפי' שיטתי' דר"י דתני מעיין של בני העיר כו' אר"י מ"ת כביסה חיי נפש ר' יוסי דתני אין נותנין מהם למשרה כו' ר' יוסי מתיר בכביסה מחלפי שיטתי' דר' יוסי כו' והנה בבבלי פריך ג"כ מר' יוסי א"ר יוסי וגרסינן שם בהברייתא גופי' של מעיין של בני העיר דברי ר' יוסי ואילו בירושלמי גרסינן מ"ת כביסה חיי נפש ר"י ובברייתא לא גרסינן דברי ר"י משום דבבבלי כל עיקר הקושיא מר' יוסי אר"י הוא מכח הברייתא גופי' דתנינן בשם ר"י דאל"ה לימא הוא התנא קמא דמתניתן דידן אבל בירושלמי ס"ל לר' יוחנן כר"ה דהת"ק לא מיירי ברחיצה ולא נמצא תנא ס"ל דכביסה חיי נפש רק ר"י דשביעי' דנותן לכביס' ודוק:

ניחא אם ארחץ אם לא ארחץ ותרחץ אר"מ בשאמרה קונם הנייתי עליך משארחץ אם ארחץ ויפר לה אר"י בר"ב בשלא אמרה אלא קונם הניית גופי עליך לכשארחץ ויכוף לא כן כו' הסוגיא הזאת חמורה ופי' המפרשים ז"ל לא הבנתי והנו"י ז"ל מגי' ומחלף השורות ונראה לפענ"ד דה"פ עפ"מ דגרסינן בבבלי דף ע"ט ע"ב אילימא דאמרה קונם פירות העונלם עלי אם ארחץ למה לה הפרה לא תרחץ ולא ליתסרון פרי דעלמא כו' ופי' הר"נ ז"ל כיון דלא הוי רחיצה גופי' ע"נ וכתב הר"נ ז"ל משמע מהכא דכל אימתי דרחצה לא מיתסרו פרי דעלמא ולא חיישינן שמא תרחץ וקשה הא אמרינן לעיל דף י"ד ע"ב קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר אל ישן היום חיישינן שמא ישן למחר כו' לאו קושיא הוא דכי אמרה קונם פירות עלי מהיום אם ארחץ ה"נ אבל כיון שתלתה נדרה באם אין במשמע שתחול נדרה אלא לאחר שתעבור על תנאה עכ"ל ז"ל עיי"ש ועפ"ז ה"פ בפשיטות ניחא אם ארחץ אם לא ארחץ ותרחץ אר"מ בשאמרה קונם הנייתי עליך משארחץ אם ארחץ פי' דבתרווי' אומרה אם ארחץ ואסרה הנייתה עליו באם שתרחיץ רק באם ארחץ הכוונה משארחץ ולהבא אז תאסור הנייתה אבל כ"ז שלא רחצה אין אסור ואם לא ארחץ הכוונה שאסור הנייתה מהיום אם ארחץ אפילו עדיין לא רחצה ואם ארחץ הכוונה משארחץ ואם לא ארחץ הכוונה אם ארחץ תהא אסור מהיום שלא ארחץ עדיין ומשארחץ ואם ארחץ ב' ענינים הן משארחץ הוא מזמן שתרחץ ולא ארחץ הוא מהשתא כשלא רחצה עדיין ופריך ויפר דל"ל לר' יוסי למימר דרחיצה הוי דשבל"ב ויפר הא בלא"ה יפר משום דשבל"ב דאמרה קונם הנייתי עליך אפילו הנאה שאינו משועבדת ליה הוי נמי דבר שבינו לבינה דהא לא נדרה על הרחיצה וקישוט ולא אסרה רחיצה וקישוט ולא הוי רחיצה וקישוט רק תנאי אבל גוף האיסור הוא על דבר אחר א"כ יפר לה הדבר אחר דהוא הנאה ומשני אר"י בר"ב כשלא אמרה אלא קונם הניית גופי עליך לכשארחץ פי' דהנאת הגוף מרחיצה שיש להגוף שלה אסרה עליו או לכשתרחץ או אם תרחץ ולא אסרה הנאה אחרת עליו רק הנאת קישוט הגוף שלה ורחיצת הגוף שלה ולא דאסרה דבר אחר וקישוט ורחיצה רק תנאי ז"א ואלא דעיקר האיסור הוא קישוט וריחוץ ועיקר הנדר הוא דלא תתקשט על בעלה הילכך לת"ק הוי ע"נ דהא אי אפשר שתרחץ ותהי' אסורה עליו הנאת קישוט הגוף וריחוץ שלה דהא מתהני בע"כ אם לא שתמרוד ותצא מביתו והרי משועבדת לו לתשמש וע"כ לא תרחוץ דחל הנדר על הקישוט דהא בהקישוט אינה משועבדת לבעל ואלא יפר לה על הקישוט לת"ק משום דהוי ע"נ ולר"י רחיצה לא הוי ע"נ אלא הוי דשבל"ב ופריך ויכוף לה ולמה לה כלל הפרה לא כן אר"ה הנייתי עליך כופה ומשמשתו הנייתך עלי הר"ז יפר והתם מיירי מתשמיש וא"כ הכ"נ הרי משועבדת לו לתשמיש וכשאינה רחוצה מאוסה עליו א"כ קשה ויכוף אותה לרחוץ ומשני שניא הוא שהיא הנייתו והנייתה פי' דתשמיש הוא להנייתו אבל רחיצה הוא להנייתה העיקר ורק דהוא נהנה מהנייתה במה שאשתו רחוצה בגוף נקי א"כ אינו יכול לכוף לאשתו שתרחוץ ותהי' גוף נקי כיון שאינה משועבדת להנות לו ברחיצה כי העיקר רחיצה הוא להנייתה ורק דהוא נהנה מהנייתה ע"כ אין יכול לכוף אותה ואינו יכול לכוף אותה אלא א"כ אסרה עליו גוף הנאת תשמישה אבל כשאסרה עליו הנאת קישוטה דהוא הנאתה אינו יכול לכופה שתהי' מקושטת אלא מחויבת שלא לקשוט ולרחוץ כלל כדי שלא תמנע מאתו כל עיקר התשמיש ע"כ אינו יכול לכופה על עיקר קישוט ורחיצה וע"כ צריך למיפר לה ואינו מיפר לה אלא משום דשבל"ב או משום ע"נ לת"ק ודוק:

א"ר אבא מרי אם ארחץ לא ארחץ לעולם פי' דמשני באופן אחר אם לא ארחץ דה"פ במתניתן אם ארחץ לא ארחץ לעולם וכו' כפי' המפרשי' ז"ל ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף