רידב"ז/חגיגה/א/ב

רידב"ז חגיגה א ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תני ר' יוסי קומי ר"י ראוי' כל שהוא. הסוגיא הזאת ביארנו בע"ה בפ"ק דמס' פיאה ויש לפרש בלשון אחר ע"פ מה דגרסינן במס' יומא דף מ"ז ע"א אי בקומצו יכול יקמוץ בראשי אצבעותיו ת"ל מלא קומצו ע"כ ופרש"י ז"ל בקומצו דיקמוץ בראשי אצבעותיו וכל כמה דמיחסר טפי מעלי עכ"ל ז"ל אלמא דהקפיד הכתוב דיקמוץ דוקא בראשי אצבעותיו וזהו טפי מעלי ואין לו להוסיף על השיעור ולפ"ז ניחא הסוגיא דידן כאשר תני ר' יוסי ראייה כל שהוא פי' כיון דלא נתנה התורה שיעור די בכל שהוא ואתו חכמים ונתנו שיעור והוי כמו כל השיעורין שאמרו חכמים אבל לפי דתני ר"ה ולא יראו פני ריקם דאפילו בכל שהוא נמי לא הוי ריקם לכן קשה מן דו סמך לד"ת כיון דפירשה התורה שיעורו א"כ האיך הרבו חכמים בשיעור לפ"ז צ"ל כל כמה דמיחסר טפי מעלי דהקפדת הכתוב הוא רק שלא יהא ריקם ע"כ צריך לקיים כן דרק שלא יהיה ריקם וזהו עיקר מצותו ודוק:

אמר רשב"ל בשם חזקיה אדם טופל בהמה לבהמה ואין אדם טופל מעות למעות ור' יוחנן אמר טופל אדם מעות למעות האיך עבידא היו לפניו עשר בהמות. פי' שלא הפריש אלא הי' לפניו כדכתב הטו"א ז"ל במס' חגיגה דף ח' ע"ב ע"ש מהו שידחה יו"ט האחרון כו' ר"י דו אמר אדם טופל מעות למעות כו' דוחה ורשב"ל דו אמר אדם טופל בהמה כו' הוי דו אמר אינו דוחה פי' דהירושלמי ס"ל לר' יוחנן דלפיכך ס"ל דטופל מעות למעות משום דס"ל כיון שלא נתנה התורה שיעור אלא לכמה שירצה ע"כ תלי בהסכם דעתו באם שהוסכם אצלו להביא עשרה בהמות לא נפיק י"ח בראשונה עד שיביא כולם [וכן איתא בירושלמי במס' סוכה פ"ב ה"ה ע"ש מפורש] ודלא כדס"ל בש"ס דילן דלכ"ע יצא י"ח בראשונה רק דכולן שם חגיגה עליהן עי' בפרש"י ז"ל (דף ח' ע"א) דלמר אתחזי ליה טפי שפיר יציאת י"ח מן החולין ולמר אתחזי ליה שפיר טפי כשחולין מעורבין עם כל אכילותיו עכ"ל להירושלמי לא נפיק כלל לר"י בראשונה עד שיביא כולן והלכך ס"ל לר"י דטופל מעות למעות ולא בהמה לבהמה דמשום דלא אלים בהמה הראשונה מן השניה דהא נפיק י"ח בכולן בשוה ע"כ דוחה יו"ט ולא הוי נדרים ונדבות משא"כ לחזקיה דס"ל יצא י"ח בראשונה ע"כ טופל בהמה לבהמה דבהמה הראשונה דנפיק בה י"ח צריכה להיות כולה מן החולין אבל מ"מ כולן שם חגיגה עליהן הלכך כשהקריב בב"א הוי כולן חגיגה משא"כ ביו"ט שני כיון דאיפסיק לא הוי שוב שם חגיגה אלא נדרים ונדבות כמו בפיאה אם נותן בב"א הוי הכל פאה ופטור ממעשרות וכמו תרומה בנותן כל הכרי תרומה ושייר מקצת הוי הכל תרומה משא"כ באם נתן פעם אחת השיעור וחזר והוסיף חייב במעשרות כדאיתא בכמה מקומות [וכן לדוגמא במס' שבת המל כ"ז שהוא עוסק במילה חוזר אף על ציצין שאין מעכבין המילה פי' דעל ציצין שאין מעכבין אינו חוזר אחר שמל] והלכך אע"פ שיצא י"ח בראשונה מ"מ כולן שם חגיגה עליהן כשהקריב בב"א אבל כשפסק וביו"ט שני לא הוי שוב רק כנדרים ונדבות ואינו דוחה ועי' במס' פאה בפ"ק בה"ג בתו' ד"ה מה ותמצא טעם בע"ה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף