מראה הפנים/חגיגה/א/ב

מראה הפנים חגיגה א ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ולמה לית אנן אמרין כל שהוא חייב בראייה וכו'. וזהו כדאמר בבבלי דף ו' ע"ב יש בראייה שאין בשתיהן וכו' יש בשמחה שאין בשתיהן שהשמחה נוהגת באנשים ונשים מה שאין בשתיהן. והתוס' שם ד"ה יש בשמחה וכו' כתבו דהש"ס דהתם לא חשיב חומרי דשתים ולהכי לא חשיב שתיהן ראייה וחגיגה אינן באין מכל דבר מה שאין כן בשמחה. וזהו כדחשיב הש"ס דהכא. וצ"ל דהש"ס דהכא דמדייק ולמה לית אנן אמרין וכו' לא ס"ל לחלק הכי אלא כל מה דאשכחן לחשובי מה שביניהם מחשבינן בין חומרי דשתים ובין חומרא דאחת מהן מה שאין בשתיהן. מה שכתבו התוס' שם בתחלה ולא קאמר יש בשתיהן שצריכין שיעור משא"כ בשמחה דאימר אף לשמחה יש לה שיעור. נראה דכמסתפקין הן בדבר זה אם יש שיעור לשמחה מד"ס או לא ואלו להרמב"ם ז"ל לא היה לו ספק זה ובפשיטות כתב בפ"א מהל' חגיגה בהל' ג' שלמי שמחה לא נתנו בהם חכמים שיעור והכ"מ לא ציין מאיזה מקום למד לומר כן. ונראה דמרב הונא דהכא למד זה דקאמר לקמיה רב הונא אכל פשוט כל שבעה וכדפרישית דבכל יום ויום מהשבעה אכל בפשוט וזהו אין לה שיעור דבכל דהו אף בפשוט אחד ליום סגי ובפחות מפשוט אחד ודאי לא חשיב מידי:

רב הונא אכל פשוט כל שבעה. עיין בדבור דלעיל שנתבאר דמכאן למד הרמב"ם לומר שלמי שמחה לא נתנו בהם חכמים שיעור וכלומר שלא נתנו בהם שיעור כמו שאמרו בראייה ובחגיגה מעה כסף ושתי כסף אלא בפשוט אחד ליום סגי. ומיהו צ"ע הא רב הונא לאחר החורבן הוה ואין שלמים בזמן הזה ואפשר שהיה גורס רב הונא אמר אוכל פשוט כל שבעה ודינא קאמר בזמן שהיו נוהגין שלמי שמחה:

אמר ר' יוחנן מעה כסף ושתי כסף דבר תורה. בפ"ק דפיאה בהלכה א' פירשתי כל הסוגיא על מכונה וכאן אבאר בקצרה מהצריך להבין תוכן הסוגיא ופירוש פלוגתא דרבי יוחנן ור' הושעיה וכן פלוגתא דחזקיה ור' יוחנן בדינא דטופל דלקמן דתליא נמי בהא דפליגי אם אדם חולק חובתו לשתי בהמות או לא כמבואר הכל מהסוגיא. הא דקאמר ר' יוחנן מעה כסף וכו' דבר תורה והיינו הלכה למשה מסיני כדקאמר ר' יוחנן כדעתיה וכו' וקרי להל"מ דבר תורה (וכך הוא דעת הרמב"ם ז"ל כמ"ש בהקדמה לסדר זרעים ובחיבורו בפ"ב מהלכות טומאת מת בהלכה י' כתב בהדיא גבי עצם כשעורה. ולפי שטומאתו הלכה הרי הוא דין תורה ולא מד"ס. וזכרתי מזה בחיבוריי בכמה מקומות) ואמרין חזר ביה ר' יוחנן מן הדא ור' יונה ור' יונתן תריהון אמרין לא חזר ביה ועוד מן הדא דאמר ר' אילא נמי ראיה דלא חזר ביה רבי יוחנן מהא דקאמר דהל"מ הן מדאיתפלגון חזקיה ור' יוחנן דחזקיה סבר אדם חולק חובתו לשתי בהמות והיינו חובת המוטלת עליו להבית שלמי חגיגה בשתי כסף יכול הוא לחלקם להשתי כסף לשתי בהמות אם ירצה יקח במעה כסף בהמה אחת ובשנייה בהמה אחרת ויביא שתיהן לחגיגתו ויוצא הוא ידי חובתו. ר' יוחנן אמר אין אדם חולק חובתו לשתי בהמות אלא צריך שתהא בידו שתי כסף לכל אחד ואחד. כלומר אם דעתו להביא שתי בהמות או יותר לחובת חגיגה צריך שתהא בידו ליקח כל בהמה ובהמה בשתי כסף ואם לאו לא יביא אלא בהמה אחת שתהא שוה שתי כסף אלמא מדקאמר ר' יוחנן שלא לחלק חובת שתיכסף לשתי בהמות ש"מ דס"ל דהא דתנינן הראייה מעה כסף והחגיגה שתי כסף מהלכה למשה מסיני הוא דהויא מדבר תורה והלכך קפדינן שלא יביא בהמה הפחותה משוה שתי כסף לחגיגה ואע"ג דמשלים חובתו בבהמה אחרת אימר דכך ניתנה הל"מ שלא יביא בהמה לחגיגה הפחותה משתי כסף דאי אמרת שיעורא מדברי סופרים בגילמא הוא תו לית לן למיקפד אם מביא בהמה אחת או שתי בהמות בשוה שתי כסף דהא מיהת בשתי כסף הוא דאייתי והשתא שמעינן דלא חזר ביה רבי יוחנן מהאי דאמר לעיל דשיעורא מדבר תורה הוא. אדם טופל בהמה לבהמה אם יש לו אוכלין מרובין וסמוכין על שלחנו ואינו מספיק לו בהמה אחת לשלמי חגיגתו וצריך להביא עוד בהמות אחרות ואין לו מעות חולין כי אם להביא מהן בהמה אחת יכול הוא לטפול ולחבר מעות מעשר שני שלו ולהביא מהן שאר בהמות כפי צרכו. ואף על גב דחגיגת יו"ט חובה היא וקיי"ל דכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין הכא מכיון דמביא בהמה אחת מן החולין כבר יצא ידי חובתו בזו ויכול להביא האחרות מן המעשר. ואין אדם טופל מעות למעה. כלומר ובלבד שלא יערב מעות מעשר עם מעות חולין ולהביא מהן בהמה אחת לחגיגתו וחזקיה לטעמיה דסבירא ליה לעיל דאדם חולק חובתו לשתי בהמות וכיון דיכול להביא בהמה אחת אף ממעה אחת כדאמרינן לעיל לחזקיה הלכך כאן שאין לו אלא מעות אחת חולין יביא בהמה מהמעה חולין שיש בידו ולא יטפול מעות מעשר למעה חולין זו וכדי ליקח בהן בהמה אחת גדולה ושוה שתי כסף או יותר משום דבכה"ג טפי עדיף שיביא בהמה ממעה חולין שיש לו כדי לצאת ידי חובתו מן החולין בבהמה זו לבדה ובלי שום עירוב ממעות מעשר דשתי כסף שאמרו אינו אלא מדרבנן בעלמא ואם צריך הוא עוד לכדי סיפוק אוכלין מרובין שלו יקח מעות מעשר ויביא מהן עוד בהמות אחרות. ר' יוחנן אמר אדם טופל מעות למעה ואין אדם טופל בהמות לבהמה ר' יוחנן נמי לטעמיה דקאמר לעיל אין אדם חולק חובתו שיש עליו להביא חגיגה בשתי כסף לשתי בהמות אלא צריך שיביא בהמה אחת שוה שתי כסף דס"ל שתי כסף מד"ת הן וכדלעיל ואם מביא עוד בהמות אחרות לחגיגתו צריך שתהא כל אחת ואחת בשוה שתי כסף הלכך כאן שאין לו אלא מעה אחת של חולין ואינו יכול להביא בהמה במעה אחת דלא סגי בבהמה פחות משתי כסף טופל הוא מעות מעשר למעה החולין ומביא בהמה בשתי כסף אבל אינו יכול לטפול בהמה לבהמה שהרי כל בהמה שיביא עוד הכל לחובה הן כדאמר ר' יוחנן בהדיא צריך שתהא בידו שתי כסף לכל אחת ואחת וא"כ כולן חובה מיקרו ואינו יכול ליקח ממעות מעשר לבדו מה שהוא חובה עליו ואין לו תקנה אלא בטפילה מעות למעה. היך עבידא וכו' הש"ס נקט לה בדרך בעיא וכלומר דבכה"ג תליא נמי בהך פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש בשם חזקיה כדמסיק ואזיל. היו לפניו עשר בהמות שהפריש לחגיגתו והקריב חמש מהן בי"ט ראשון והשתא מיבעיא לן על החמש הנשארות מהו שידחו את יו"ט האחרון מי אמרינן דמכיון שהקריב חמש מהן בי"ט הראשון כבר יצא ידי חובת חגיגתו והואי המותר כנדרים ונדבות דקיי"ל אין קריבין בי"ט ואם כן אינם דוחים לי"ט האחרון אלא יקריבן למחר או דילמא כיון שהפריש בתחלה את כולן לחגיגתו כולן כחובה הויין והרי חובת קרבנו הקבוע זמן דוחה י"ט ויכול הוא להביא המותר בי"ט האחרון. ר' קריספי אמר. דפליגי ר' יוחנן ור"ל בזה חד אמר דוחה ואידך אמר אינו דוחה ולא מסיימי ולא ידעין וכו'. א"ר זעירא ניחזי אנן ונפרש מיליהון דרבנן ר' יוחנן ור"ל ממיליהון גופייהו דאמרי לעיל ר' יוחנן דהוא אמר אדם טופל מעות וכו' וטעמיה כדאמרן לעיל שאינו יכול לחלוק חובתו לשתי בהמות אלא כל בהמה ובהמה שמביא לחובתו היא וצריך שתהא שוה שתי כסף ומשום הכי ס"ל דמעות למעות הוא דיכול לטפול אבל לא בהמה לבהמה ומשום דבכל בהמה צריך שתהא בה ממעות חולין וטופל מעות מעשר ולוקחה ואם אין לו אלא מעה אחת תולין אינו יכול להביא אלא בעד מעה זו ועם מעות מעשר שטופל עמה וכן לעולם וכיון שכן הוא על כרחך דס"ל לר' יוחנן דזה שהפריש עשר בהמות לחגיגתו כולן חובה הן שהרי בכל בהמה ובהמה צריך שיהיה ממעות חולין מעורבים בה והלכך הוא דאמר שהמותר דוחה הוא לי"ט האחרון מפני שגם המותר לחובתו הוא. וריש לקיש דהוא אמר אדם טופל בהמות ממעות מעשר לבהמה שהיא ממעות חולין אבל לא מעות למעה ואם כן ע"כ דס"ל שאינו חובה עליו כל הבהמות שהפריש אלא לעולם יוצא ידי חובתו בראשונים שהקריב ומשום הכי לדידיה בגוונא שכבר יצא ידי חובתו אפי' בבהמה אחת יכול להביא שאר בהמות ממעות מעשר לבדן הלכך בכה"ג שהפריש עשר לחגיגתו לא הוו כולן חובה עליו אלא מה שהקריב בי"ט הראשון לחובה הקריב והמותר כנדרים ונדבות חשיבי ולפיכך הוא דאמר אינו דוחה לי"ט האחרון. שמעון בר בא. אמר בהדיא כן בשם ר' יוחנן דלעולם הוא מוסיף והולך בחגיגתו ודוחה את י"ט לפי שכולן בסתמא חובות הן עד שיאמר אין בדעתי להוסיף על חגיגתי ואז אם הוא רוצה להביא אח"כ לאו חובה מיקרי אלא כנדרים ונדבות הן ואין דוחין י"ט. עד כאן ממה שפירשתי לסוגיא זו בפאה שם והעתקתי כאן מפני שהוא חיבור בפני עצמו ומכל הלין תבין ותדע שמ"ש התוס' בבבלי פרקין דף ח' ע"א גבי פלוגתא דחזקיה ור' יוחנן דפליגי בטופל נמי כדהכא וציינו שם בד"ה טופלין בהמה לבהמה וכו' וכן מצינו בירושלמי וכו' וכלומר דסברת טעם פלוגתייהו בענין טופל תליא נמי בפלוגתא דפליגי בענין אדם חולק חובתו וכו' וזהו הכל כדפרישית הכא אלא שצריך עוד להוסיף ביאור לדבריהם ולומר דתליא נמי בהך פלוגתא דלעיל דפליגי ר' יוחנן ור' הושעיה אם מעה כסף ושתי כסף שאמרו מד"ת הן והיינו הלכה למשה מסיני או מד"ס הוא ועל כרחך דאמרינן דחזקיה כר' הושעיה ס"ל דמדברי סופרים בעלמא הוא ובדיעבד יוצא ידי חובתו אף בבהמה שאינה שוה אלא מעה אחת לחגיגתו דאל"כ תקשי היאך קאמר חזקיה טופלין בהמה לבהמה ואם אין לו אלא מעה אחת מן החולין מביא בהמה ראשונה לחובת חגיגתו ממעה חולין זו ושאר בהמות שמביא כדי סיפוק אוכלין מן המעשר הא אכתי נשאר שיעור מעה אחת חובה עליו ואינה באה מן המעשר ולדידיה אין טופלין מעות למעה אלא ודאי כר' הושעיה ס"ל ומכיון שהשיעור אינו אלא מדרבנן בעלמא יוצא הוא ידי חובתו בדיעבד בבהמה ראשונה שהביא מן המעה החולין לבד ושפיר יכול הוא להביא שאר בהמות הצריכין לו כדי סיפוק אוכליו מן המעשר ור' יוחנן לטעמיה דס"ל השיעור שתי כסף לחגיגה מד"ת הוא ומכיון שמערב מעות מעשר עם מעות חולין יכול הוא להביא בשתי כסף דטופלין מעה למעה והכל כמבואר לעיל. ומיהו כל זה לפי משמעות הסוגיא דהכא דר' יוחנן אית ליה שתי כסף לחגיגה מד"ת הן והיינו הל"מ דנכלל בכלל שאמרו כל השיעורין מהלכה למשה מסיני הן וכדפרישית אבל לסוגית הבבלי אין לנו אלא דלכ"ע שיעורין הללו דראיה וחגיגה אינן אלא מד"ס וכמבואר התם בפרקין דף ז' ע"א וכדכתבו התוס' בעצמן שם הראייה שתי כסף ומדרבנן הוא דמדאורייתא אין לו שיעור לקרבן רק לאשם מעילה וכו' וכ"כ הרמב"ם בפ"א מהל' חגיגה בהלכה כ' הראייה והחגיגה אין להם שיעור מן התורה אבל מד"ס שלא יהא קרבן עולת ראייה פחות משוה מעה כסף ולא שלמי חגיגה פחות משוה שתי כסף ולפ"ז אי אפשר להשוות הסוגיא דהכא ודהתם בענין פירושא וטעמא דפלוגתייהו בענין טופל דהא לפי סוגיא דהכא טעמיה דר' יוחנן דאמר אין אדם חולק חובתו משום דס"ל מעה כסף ושתי כסף מד"ת כדאמר בהדיא ר' יונה וכו' אמרין לא חזר ביה ר' יוחנן ומייתי ראיה מן הדא דר' אילא וכו' איתפלגון וכו' והדר תלי פלוגתייהו בענין דטופל נמי בפלוגתייהו דלעיל כמבואר הכל לעיל ואין לפרש בענין אחר וזה קשה על מה שרצו התוס' לפרש טעם פלוגתייהו דחזקיה ור' יוחנן בטופל כדקאמר הכא והרי לא הושוו הסוגיות בעיקר טעמא דפלוגתייהו ובמה דתליא בה ולכאורה קושיא הוא אלא די"ל דעיקר כוונת דבריהם דפליגי בסברא זו דלמר טפי עדיף לערב מעות מעשר עם מעות חולין בחדא בהמה בכדי שיהו מעות חולין בכל בהמה ובהמה שמביא ולמר איפכא מסתברא דחדא בהמה מיהת מחולין לבד הוא שיביא וכמו שמצינו כעין זה בירושלמי אמר ר' אילא וכו' דפליגי אם מחלק חובתו וכו' ולא דנפרש דפלוגתייהו הכא ממש כהאי דבירושלמי דזה ודאי אינו מטעמא דאמרן דלפי סוגית הבבלי לכ"ע שיעורא דראיה וחגיגה מדברי סופרים בלבד הוא ואינו נכלל בכלל שאמרו כל השיעורין הל"מ הן. והמסקנא בענין טופל כר' יוחנן הוא דמסקינן התם והיינו כדמפרש שם בדף ח' ע"ב שתהא שיעור דמי אכילה ראשונה מן החולין וזהו כר' יוחנן שהמעות הוא שמערב המעשר עם החולין ולוקח מהן בהמה לשלמי חגיגה וכמ"ש הרמב"ם שם בפ"ב בהלכה ז' אבל שלמי חגיגה באות ממעות מעשר שני המעורבות עם מעות חולין וכו' ודברי הראב"ד בהשגה כאן קשי הבנה הן ועיין בכ"מ שהביא בשם הר"י קורקוס ז"ל לדחוק בביאור דברי הראב"ד ולא נאריך בזה:

רבי הושעיה כדעתיה וכו' האוכל איסור בזמן הזה צריך לרשום לפניו את השיעורין וכו'. וכך הוא בפיאה שם. וזהו כר' אלעזר בבבלי יומא דף פ' האוכל חלב בזמן הזה צריך שיכתוב לו שיעור שמא יבא ב"ד אחר וכו' וירבה בקרבנות מחמת שיעורין ובתר הכי גריס שם אמר ר' יוחנן שיעורין של עונשין הלכה למשה מסיני. ופליג אר' אלעזר כדמשמע מהכא בהדיא דפליגי ר' הושעיה ור' יוחנן בהא דאי הל"מ הן א"כ אין ביד ב"ד אחר לשנות בשיעורין. והמסקנא כר' יוחנן וכ"כ הרמב"ם בפרק י"ד מהל' מ"א בהל' ב'. וכבר נתבאר בדבור דלעיל דלפי שיטת הבבלי שיעורא שאמרו בקרבן ראייה וחגיגה לכ"ע מד"ס בלבד הוא ואינו נכלל בכלל שאמרו כל השיעורין הל"מ הן דאותן הוו כדבר תורה:

היך עבידא היו לפניו עשר בהמות וכו'. התוס' בחגיגה שם ד"ה חוזר הוא ומקריבין בי"ט שני וכו' מביאין להא דהכא וראיה לפירוש ר"ח שפירש להא דהתם דנמי לענין דחית י"ט מיירי. וכבר ביארתי לעיל מה דנפקא מבין רהטת הסוגיא כולה דהכא ומבין הסוגיא דהתם ועיין לעיל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף