רידב"ז/דמאי/ד/א

רידב"ז דמאי ד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

חבריא בשם ר"י מפני כבוד שבת התירו, אם מפני כבוד שבת ל"ל שואלו אלא ע"י עילה, פי' בשנו"א ז"ל כדי שיהא לו במה לתלות ר"ב בשם ר"ח אימת שבת עליו והוא אומר אמת ופריך א"כ למה חשכה מוצאי שבת לא יאכל ומשני משום אחד שאין עליו אימת שבת, דסוף סוף חיישינן לאחד שאין עליו אימת שבת, ולא סמכינן על אימת שבת רק בשבת גופי' משום כבוד שבת לא חששו על חשש הרחוק מאחד שאינו מתקן ונמצא למאן דס"ל דאימת שבת עליו ס"ל ג"כ מפני כבוד שבת, רק דס"ל דהטעם דכבוד שבת לבד לא מהני אך בצירוף דאימת שבת עליו כן פי' בשנו"א ז"ל:

תני שואלו בחול לא יאכל בשבת, ופריך מ"ד אימת שבת עליו ניחא מ"ד מפני כבוד שבת אפילו שואלו בחול יאכל בשבת ומשני לא אמר אלא שוגג הא מזיד לא דלא התירו אלא בשוגג דהא תנינן שכח משמע דווקא שוגג אבל מזיד לא וע"כ לא התירו אלא בשלא הספיק לשואלו אלא בשבת אבל אם שאל אותו בחול אם כן הוי מזיד למה לא עישר ע"ש:

שאלו על אחת מהן השני לא יאכל עד שיעשר ועד שישאלנו אני אומר זה עישר וזה לא עישר, חשיכה מוצאי שבת דהדין הוא דאפילו במה שנשאל עליו בשבת מ"מ מעשר עליו מעשר מכלכלה זו ששאל עליו על הכלכלה השני' שלא שאל עליו כלל, ועל זה פריך דזה ניחא למאן דאמר מפני כבוד שבת והשאלה הוא רק עילה אבל באמת אין השאלה מעלה ומוריד כלל, אבל למ"ד דיש ממש בהשאלה משום דאימת שבת עליו ורק הא דצריך לעשר בשחשיכה למוצאי שבת הוא רק חומרא מפני אחד שאין אימת שבת עליו, א"כ קשה איך יעשר מזה הכלכלה על הכלכלה השני' דלא שאל עליו הא כמו דאין מעשרין בדמאי כשלקח מב' ע"ה מזה ע"ז משום דשמא זה עישר וזה לא עישר [עיין במס' ב"מ דף נ"ו ע"א] ה"נ אין לעשר מכלכלה דשאלה על הכלכלה דבלא שאלה, דהא הכלכלה דשאלה מהימינן לי' דעישר ורק חששא רחוקה מפני אחד שאין אימת שבת עליו אבל רובא אימת שבת עליו והכלכלה השני' דבלא שאלה הוי דמאי גמור והאיך יעשר מזה ע"ז ולא משני מידי:

אפי' יש לו מאותו המין היצר תאוב, כהאי לישנא איתא בירושלמי במס' יומא היצר תאוב פי' יצרו של אדם חושק ואפילו יש לו מאותו המין מ"מ היצר תאוב שיהא לו בהרוחה רבה ונקרא ג"כ עונג שבת:

יו"ט שהוא סמוך לשבת כו' שואלו ביו"ט אוכל בשבת כו' א"כ ראיה מפורשת ממתני' דשבת ויו"ט סמוכין שואלו באחד מהן ע"ז אמר ר' יונה בשם ר"ז דמהברייתא הזאת אין ראיה דמיירי הכא בפירות שנסמכה דעתו עליהן ע"כ התירו, אבל לא נסמכה דעתו צריך לשואלו בשבת גופיה א"כ מוכח מר' יונה דדינא דמתניתן דידן היא אף בפירות שלא נסמכה דעתו כלל מערב שבת עליהן מותר גם כן על ידי שאלה, על זה אמר רבי מאיר מילהון דרבנן מסייען לר' יונה אבא דתנינן תמן המדיר את חבירו כו' מפני איבה בשבת של פרוטגמייא לא בפירות שסמך דעתו עליהן מער"ש הוא בתמיה ולא אמר אלא מפני איבה פי' דלקמן (בה"ב) קתני דבשבת ראשונה שואלו ואוכל ובשבת שניה אסור ומפרש שם מ"ש שבת שניה ממתניתן דידן דאוכל ע"י שאלה ומשני שם דשאני פירות ע"ה מסעודת ע"ה דבפירות ע"ה בבית חבר מותר משא"כ בסעודת ע"ה לסעוד אצל ע"ה אסור לחבר לאכול בסעודה שאין לה שם ופירסום דליכא איבה כמו בשבת פרוטגמייא משום איבה, ואי אמרינן דלא שרינן כל עיקר במתניתן דידן רק בסומך דעתו עליהן מער"ש, א"כ מנ"ל דסעודת ע"ה אסורה בלא פירסום דליכא איבה דלמא שאני שבת שני' דלא סמך עליהם מער"ש, משא"כ בשבת פרוטגמייא דנסמכה דעתו מער"ש, הרי דינו כבמתניתן דידן, א"ו דאף בלא נסמכה דעתו מער"ש ג"כ שרי במתניתן דידן, וע"כ דאיסור דסעודה בשבת שניה משום דליכא פירסום וליכא איבה, א"כ שמעינן מזה כר' יונה אבא דשאלה בשבת גופיה מהרי אף בפירות שלא נסמכה דעתו עליהן:

שאלו שבת הראשונה ולא בא תיבת ולא בא מיותר [ונשתרבב מה"ב דלקמן כדרך הש"ס הזה] השני' לא יאכל עד שיעשר או ישאלנו, ופריך ולא כבר שאלו, פירוש בשבת הראשון ומאי יחזור וישאלנו א"ר יונה תמן בההיא דשאל על נפשי' כו' פי' בשבת ראשון ישאל הוא בעצמו ובשבת שני' יבקש מאחר שישאלו אבל הוא לא ישאל ממנו דהא כיון דכבר שאלו בשבת הראשון ואמר לו שהוא מעושר האיך יאמר לו בשבת הזה להיפך רק שיבקש מאחר שישאלנו, ור' יונה בעי מהו שישאלנו דרך עקלתון, ר"ל דאפשר הוא בעצמו ישאל ממנו ורק שישאל מאתו דרך עקלתון בפעם השני', רבי יונה כדעתי' דסבירא ליה דמהני שאלה בדרך עקלתון כו' מן דבר חקילא פי' בן כפר כו' מתקנין הוין, פי' דבפעם ראשונה אמר מתקנין הוין טעין מחזקה עלוי פירוש התחיל בחזקה עוד ליגעו אם מתקנין הם אי לא, א"ל מה אנא חשוד לי פי' בשנו"א ז"ל מה הנאה יש לי דיהוי חשוד על המעשרות בשבילך בחנם והודה שאינן מעושרין אלא דדרך עקלתון יכול לידע:

תני תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה מדמעת שלא במקומה אינה מדמעת וחכ"א בין למקומה ובין שלא למקומה מדמעת, כן גירסת הגר"א ז"ל בכ"י קדשו בירושלמי שת"י ר"ש אומר למקומה מדמעת שלא למקומה אינה מדמעת, ופריך בשלמא למ"ד מדמעת מדמעת, פי' בין למקומה בין שלא למקומה דחכמים עשו דבריהם כשל תורה, עיי' בשנו"א ז"ל מ"ד אינה מדמעת אינה מדמעת, פי' בין במקומה בין שלא במקומה ניחא דזה ס"ל כמ"ד עשו חיזיק לדבריהם כשל תורה וזה ס"ל כמ"ד לא עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה, אבל לר"ש קשה מה בין למקומה לשלא למקומה כו' שהיא מתרת השירים לאכילה פי' ע"כ הוי כבתחילה כו' יתר מכאן היה ר"ש שזורי אומר הפריש תרו"מ ונשרפה הר"ז שואלו ואוכלו ע"פ, פי' דשואלו אולי כבר הפריש וסומך ואוכל דבודאי קי"ל המניח פירות להיות מפריש עליו תרו"מ הר"ז חושש אבל בדמאי כיון דהוי רק ספק וחושש ע"כ שואלו וסומך עליו:

א"ר אבין לא דמיא ההוא שאילתא לההיא קדמייתא כו', פי' מילתא אחריתא הוא, ור' אבין מלתא בפני עצמו קאמר דשאילתא קמיייתא לא קאמר לי' דחשוב לי' לחשוד, אבל הכא מחויב לומר לו דהחזיק אותו לחשוד בגין דחשדתיך ותקינתין, ואתקריין פי' דאיקרי מקרה הזה שחזר למקומה, ע"כ אני שואל לך דלמא לחנם חשדתיך ולא הייתי צריך להפריש, ונמצא דלא הוי מדומע, והשיב לו מתקינן הוויין כדלעיל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף