רידב"ז/גיטין/ב/א

רידב"ז גיטין ב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ניחא בפ"נ אבל לא בפני נחתם בפ"נ אבל לא בפ"נ כלום קיומו של גט אלא בחותמיו פי' דמקשה לשיטת ר' יוחנן דהוא כרבא בש"ס דילן דהיא משום שאין עדים מצוים לקיימו דלמה פסל כשלא אמר בפני נכתב הא העיקר הוא רק משום קיום וקיומו של גט אינו אלא בחותמיו. והא דלא מקשה על מתניתין דר"פ המביא גט ממדה"י צריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ למ"ד לפי שאין עדים מצוין לקיימו ל"ל בפני נכתב. ז"א דהוא משום איחלופי כדאיתא בש"ס דילן אבל על המתניתין הזה קשה ליה. דלמה פסל בפני נכתב חציו. וסבירא ליה להירושלמי לא כרב אשי בש"ס דילן דסגי בחצי הראשון אלא דבעי כל הכתיבה. והא משום איחלופי סגי בחצי הראשון כדאיתא בתוס' ז"ל דף ג' ע"א ד"ה אתא לאחלופי עיי"ש. ומשני כר' יהודא דר"י פוסל בטופסין. דהגם דלא חיישינן גם במדה"י משום לשמה דגם במדה"י בקיאין הן אבל חיישינן משום הטופס שמא נכתב הטופס גבי הסופר הכותב טופסי גיטין וזה פסול לר"י דס"ל דגזרינן טופס אטו תורף ע"כ מפני חשש זה חששו ולא משום לשמה ונפ"מ בין לשמה או משום קיום ממדינ' למדינ' בא"י או באותו מדינ' במדה"י ופריך א"כ כיון דמשום לשמה לא חיישינן א"כ למה חיישינן משום חשש זה. ע"כ דמשום דבגט הולכין אחר מקום הנתינה בכל דיקדוקי הגיטין כדאיתא בשו"ע אה"ע סי' קכ"ט. ע"כ במביא מחו"ל לארץ חיישינן דמשום בחו"ל רשאי לכתוב טופסי גיטין. ובא"י אסור ע"כ במביא מחו"ל לארץ חיישינן לזה ע"ז פריך ודר"י פי' החששא אליבא דר"י היא בחו"ל. במגרש בארץ ישראל בזה חיישינן משום דבא"י אסור ובחו"ל מותר וחיישינן במקום הגירושין לזה משום דבחו"ל כותבין טופסי גיטין ומניחין שם האיש והאשה. ובא"י אוסר ר"י. ע"כ במביא מחו"ל ומגרש בא"י. ע"כ חוששין לזה משום דטופסי גיטין מצוין בחו"ל דשם מותר ע"ז פריך ויש טופסי גיטין בחו"ל במגרש בחו"ל בתמי'. משמע דבחו"ל איכא טופסי גיטין ומגרשין שם בטופסין כשמניחין מקום האיש והאשה אף דבקיאין לשמה מ"מ בחו"ל מותר ולא גזרו טופס אטו תורף. לר"י בתמי' ואמאי בחו"ל מותר יותר מבא"י א"כ קשה אמאי חיישינן לזה למ"ד דכל עיקר משום קיום הוא א"כ כל קיומו של גט היא רק בחותמיו ולא חיישינן משום לשמה ע"ז משני עד שיודע שהיא גט אשה. עד שיודע שהוא נעשה שליח ולא הי' יודע שהוא גט אשה עד שיכתוב כולן לפניו עד שיתחתם כולו לפניו ע"כ. פי' דלפיכך צריך למימר בפ"נ כולו משום דאימתי יודע שהוא גט אשה דווקא בשנכתב כולו לפניו ולפיכך צריך להעיד בפני נכתב כולו ולא משום דבחו"ל מותר לכתוב טופסי גיטין ז"א אלא אי בחו"ל מותר גם בא"י מותר. ואי אסור גם בא"י אסור ורק דצריך למימר תני נכתב לאו משום איחלופי דאי משום איחלופי הי' די בחציו הראשון אלא משום דצריך שידע שהוא גט אשה ע"כ בעינן כולו ודוק:

עד שיודע שהוא גט אשה פי' דאימתי דייק השליח על הגט דווקא כשיודע שהוא שליח אבל אם לא ידע שהוא הוא השליח לא דייק כ"כ. ולפיכך דווקא לשליח האמינו חכמים לומר בפ"נ ובפ"נ משא"כ לאדם אחר ומכאן מקור להא דפסק בשו"ע אה"ע סי' קנ"ד ס' כ"ה בסה"ג. וז"ל שם בשו"ע וצריך שקודם הכתיבה יודיענו שהוא יהיה השליח וע"כ ומכאן מקור נאמן היא שאימתי דייק השליח ומהימן כשנכתב לפניו הנ"מ דווקא בשיודע שהוא יהיה השליח בעת הכתיבה. ובזה לא נחלקו הבבלי והירושלמי רק דבבבלי סבירא ליה דיודע שהוא גט אשה אפילו בחצי הראשון. והירושלמי סבירא ליה דלא נקרא יודע שהוא גט אשה עד שיכתוב כולו בפניו ודוק:

ר"י בעי אמר בפ"נ ובפ"נ אלא נתיחד ברשות הבעלים בין כתיבה לחתימה פי' דמיבעיא על הא ברייתא דתני ר' חנין אם הי' נכנס ויוצא מותר. ע"ז בעי אם נתיחד ברשות הבעלים בין כתיבה לחתימה האיך הדין אם יהא כשר ומסיק נשמעיניה מן הדא. אחד אומר בפ"נ ואחד אומר בפ"נ וכו'. אבל אם אמר בפ"נ ובפ"נ אלא שנתיחד ברשות הבעלים בין כתיבה לחתימה כשר. פי' דהנה במתניתין נקט כל הסדר של לא זו אף זו מתחלה נקט בפ"נ אבל לא בפני נחתם והדר נקט ל"ז א"ז אפילו בפ"נ אבל לא בפני נכתב בפ"נ כולו ובפני נחתם חציו ל"ז א"ז בפ"נ חציו ובפ"נ כולו פסול ל"ז א"ז א"א בפ"נ וא"א בפ"נ. וכדאיתא בבבלי דף ט"ו ע"ב עיי"ש דלרבא ולרב אשי לא נקט סדר ל"ז אף זו אלא קמ"ל רבותא בפ"נ כולו ובפ"נ חציו לרבא דאפילו הוא ואחר מעידין על חתימת עד השני. ולרב אשי אפילו קאמר אני הוא עד השני. ולרב חסדא כל המתניתין ל"ז א"ז קתני עיי"ש. וא"כ כל המתניתין נשנית במדריגות זו למעלה מזו ואחרון אחרון היא רבותא יותר. והנה א"א בפ"נ וא"א בפ"נ היא נשנית באחרונה והיא רבותא האחרונה והיא בבא האחרונה של מתני'. ע"כ מדייק מדקתני בפ"נ חציו ובפני נחתם כולו פסול. וקשה למה נקט בפני נכתב חציו והחצי השני לא נכתב לפניו הא אפילו נכתב לפניו כולו אלא שנתיחד ברשות הבעלים בין כתיבה לחתימה נמי פסול אלא ודאי מדלא נקט להאי רבותא ש"מ דווקא בנכתב לפניו חציו אבל אם נכתב כולו לפניו אלא שנתיחד ברשות הבעלים בין כתיבה לחתימה כשר. ואבל משום האי בבא לחוד לא איריא דאיכא למימר דאין ה"נ דנתיחד ברשות הבעלים נמי פסול והא דנקט בפני נכתב חציו הוא משום דהיא בבא אמציעתא. ויש עדיין במתניתין עוד רבותות אחרים ואולי נקט הרבותא זאת אחרי' ע"כ מסיים הרבותא האחרונה דא"א בפ"נ וא"א בפ"נ דזהו הרבותא בתרייתא דמזה מוכח דיש לדייק מדלא קתני גם הרבותא דנתיחד ברשות הבעלים ש"מ דווקא נכתב חציו בפניו. אבל אם נכתב כולו לפניו אלא נתיחד ברשות הבעלים כשר מדלא קתני הרבותא זאת. ע"ז ר"ח בעי חציו מתקנה וחציו מד"ת פי' דאולי המתניתין קמ"ל בפני נכתב חצי ושנים מעידין על חצי השני נמי פסול וזהו רבותא גדולה יותר מנתיחד ברשות הבעלים [והל' צ"ע דהא דמשמע דר"ח פליג על הפשיטות מדלא קתני רבותא יותר דנתיחד ברשות הבעלים ז"א דבפ"נ חציו היא הרבותא יותר דאפילו שנים מעידין על חצי השני. והכי הול"ל ר"ח פריך הא מיבעיא לי' לחציו לתקנה וחציו לד"ת] ואח"כ שאל בפ"נ ובפ"נ כולו אלא נתיחד ברשות הבעלים אחר כתיבה וחתימה וקאמר ג"כ נשמעינה מן הדא א"א בפ"נ וא"א בפ"נ הא אם אמר בפ"נ ובפ"נ אלא נתיחד ברשות הבעלים שעה אחת כשר. ומדייק ג"כ מהא דבפ"נ כולו ובפ"נ חציו מדלא קתני אחריו הרבותא דאפילו נחתם כולו בפניו אלא נתיחד ברשות הבעלים אחר חתימה פסול. וקתני הרבותא דא"א בפ"נ ובפ"נ משמע דבנתיחד לאחר חתימה כשר. ע"ז אמר ר"א אמר ר"א בעי אמר אחד בפ"נ ובפ"נ בע"א ושנים מעידין על חתימות עד השני ראב"א לא אמר כן אלא כו' אני הוא עד השני כנוגע בעדותו פי' שמא היא רבותא גדולה בפני נחתם חציו וחצי השני מעידין שנים עלי'. והלשון צ"ע דמשמע דפליגי ולפי פשטות הלשון משמע דר"ח ור"א מיבעיא לה מילתא אחריתי ובאמת הול"ל ר"ח פריך והא מיבעיא ליה לחצי לתקנה וחציו לד"ת ולשון ר"ח בעי היא קשה. וע"כ כתב הג"א ז"ל דלשון הירושלמי צ"ע דמשמע דפליגי פי' ר"ת ור"א פליגי על הא דנשמעיני' מן הדא. וניחא נמי מה שהפוסקים ז"ל לא הביאו האי דינא דנתיחד ברשות הבעלים ולדברינו ניחא דהא אנן קי"ל כרבא וכרב אשי בש"ס דילן דף ט"ו ונקט נכתב כולו ונחתם חציו לרבותא אפילו הוא עד השני ועיין ודוק:

א"ר אמי מה פלגינן ביוצא מת"י כו' עד סוף הסוגיא. הסוגיא הזאת חמורה מאוד ולבי אומר לי שיש כאן טעות הדפוס דמוכח ואין בו שום חסרון ויתרון רק נתחלף בהא דנדפס בר' אמי אף רבנן מודו. ואצל ר' זעירא אף ר' יהודא מודה צ"ל איפכא. וחילוף כזה מצוי כמה פעמים בירושלמי. ועי"ז מבואר הירושלמי בטוב ומובן בנקל. ולפענ"ד כן היא האמת לאמיתה. וזה לא נקרא הג"ה כי אם חלוף דמוכח. וה"פ אמר ר"א מה פליגין ביוצא מתחת ידו פי' דהע"א האומר בפני נחתם הוא השליח והגט יוצא מתחת ידו ונאמן כשנים. ועל הכתובה יש שנים וע"כ נעשו כשנים מעידין ע"ן ושנים מעידין ע"ז כדאיתא בבבלי דף י"ז ע"א האי סברא בשם ר' אמי גופי' עיי"ש. אבל ביוצא מתחת ידי אחר פי' לא מן יד הע"א המעיד על החתימה נמצא דאין נאמן על החתימה כשנים אף ר' יהודה מודה שהוא פסול ולא נחלקו רק כשהגט יוצא מת"י ור"א בשם ר"ז מה פליגין כשהגט יוצא מת"י אחר ולא מתוך ידו של ע"א המעיד על החתימה. אבל ביוצא מת"י דע"א המעיד על החתימה אף רבנן מודו שהוא כשר. ולא נחלקו ר' יהודא ורבנן רק בשאין הגט יוצא מת"י ע"א המעיד על החתימה. והירושלמי לא מוקי בשיצא מת"י שנים ומשום לתא דשנים שהביאו גט ז"א דא"כ הול"ל כי פליגין ביוצא מת"י אחד. אבל ביוצא מת"י שנים א"נ כי פליגין ביוצא מתחת ידי שנים אבל ביוצא מת"י אחד ולא נקט הך לישנא כלל אלא ביוצא מת"י או ביוצא מת"י אחר. והעיקר הכוונה הוא כך אם הגט יוצא מת"י המעיד או מתחת ידי אחר והוי הגדה בלא הבאה או הגדה והבאה. ופי' יצא מתחת ידו היא הגדה והבאה. ופי' יוצא מת"י אחר היא הגדה בלא הבאה. ונחלקו בזה ר"א ור"ז דר"א ס"ל דנחלקו רק ביוצא מת"י והוי הגדה והבאה אז מכשיר ר' יהודא. ור"ז ס"ל דנחלקו ביוצא מת"י אחר והוי הגדה בלא הבאה ואפילו בזה מכשיר ר' יהודא ואפילו כשאחד מן השנים האומרים בפ' נכתב מוציא מת"י ג"כ מכשיר ר"י [ולא משום שנים שהביאו את הגט א"צ שיאמרו בפ"נ ובפ"נ ז"א דלא קאמר יוצא מתחת ידי אחרים אלא אחר] ונמצא דלר"א איירי המתניתין דהוי הגדה והבאה אבל כשמחוסר בהבאה בע"א כו"ע מודוי שהוא פסול. ור"ז ס"ל דמיירי המתניתין דהי' הגדה בלא הבאה בע"א ואפילו בזה מכשיר ר' יהודא. אבל אם הי' הגדה והבאה בזה לכו"ע כשר ופריך ר"ז לר"א אם ביוצא מת"י ר"י מכשיר פי' דר"י דמכשיר הוא דווקא בשהי' הגדה והבאה בהאחד ומיירי המתניתין דהי' הגדה והבאה למי שמגיד הוא הוא המביא ולא מיירי בהגדה בלא הבאה א"כ קשה אפי' בקמייתא באחד אומר בפני נ' ואחד אומר בפ"נ בשהיו ע"כ הגדה והבאה אצלם מי שמגיד הוא ג"כ מביא א"כ לשיטת ר"י יהי' כשר. אייתי ר"א לר' יונה חמוי ותני ליה דגם ברישא פליג ר"י. אחד אומר בפ"נ ואחד אומר בפ"נ פסול ור"י מכשיר. אמר ר' אבון לשון מתניתין מסייעא לר"ז בזה ר' יודן מכשיר והוא הברייתא המובא בבבלי דף ס"ז ע"ב דר"י מכשיר בזו ולא ברישא. וא"כ קשה מזה על ר"א דאוקי מתניתין באמירה והבאה דלא הי' אמירה בלא הבאה ומי שאומר הוא הגט יוצא מת"י א"כ קשה לפ"ז ליפלוג ר"י ברישא ול"ל דפליג ר"י ברישא ג"כ הא מברייתא מוכח דבזה ר' יודן מכשיר אבל לא ברישא ולישנא דמתניתין מסייעא לר"ז אבל קשיא על ר"ז דלאוקימתא שלו מיירי המתניתין דהיו אמירה בלא הבאה והאומר לחוד והגט יוצא מת"י אחר דס"ל דאין שום סברא בטעם דרבנן לפוסלו בשהגט יוצא מת"י דהא הוי כשנים מעידין ע"ז. וכשנים מעידין ע"ז ואין שום מקום למימר בטעם דרבנן רק בשיוצא מת"י אחר. אבל כשיוצא מת"י האיך נפסול אותו. דהא השליח נאמן כשנים ז"א דהא בהדיא לא עשו אותו כשנים. אימתי עשו אותו כשנים בזמן שהוא מעיד על הכתיבה ועל החתימה וזהו באמת טעמא דרבנן. א"כ קשה לר"ז דאוקים כשיוצא מת"י אחר אבל בשיוצא מת"י הוי כשנים דהא שליח הוי כשנים ז"א דלא הוי כשנים אלא בשמעיד על הכתיבה ועל החתימה וא"כ מנ"ל בשיצא מת"י דהוי כשנים בשלמא לר"א בשיוצא מת"י אחר ליכא סברא לאכשורי. והדר מתחיל הגמ' בסיפא דמתניתין באחד אומר בפני נכתב ושנים אומרים בפניינו נחתם כשר. ר' יוסא בשם ר' יוחנן וביוצא מתחת ידו. דהע"א האומר הי' היא המביא וע"כ הוי כשנים מעידין ע"ז וכשנים מעידין ע"ז א"כ לשיטת ר"א דאין הרישא בשנים אומרים בפנינו נכתב וכו' מיירי דהגט יוצא מתחת יד ע"א המעיד על החתימה דבזה פסלי רבנן. אבל בסיפא בשנים אומרים בפנינו נחתם וא"א בפ"נ בזה מודי רבנן כשהגט יוצא מת"י הע"א. אבל לשיטת ר"ז דאוקי הרישא בשהגט יוצא מת"י ע"כ אבל בשיוצא מת"י הע"א כשר א"כ קשה מאי איריא כששנים אימרים בפ' נחתם וא"א אומר בפני נכתב כשהגט יוצא מת"י הע"א כשר אפילו ברישא כשאחד אומר בפ"נ ושנים אומרים בפנינו נכתב כשהגט יוצא מת"י הע"א כשר ג"כ והוי ר"ז מסתכל בי' דלשיטת ר"ז ע"כ דהרבותא דסיפא דבשנים אומרים בפנינו נחתם כשר אפילו כשהגט אינו יוצא מת"י ע"א וחזר ר' יוסא והודה לו ואמר ליה למה את מסתכל בי ואפילו יוצא מת"י אחר ויש לפרש בשני אופנים או משום דקאי ר' יוסא בשיטת ר"ז ג"כ או דלעולם ס"ל כר' אמי וכ"ת אי כר"א ס"ל מנ"ל דבחתימה בשנים אפילי יוצא מת"י אחר כשר דילמא דווקא ביוצא מת"י דבכתיבה בשנים פסול כה"ג ומנ"ל להרחיק חתימה בשנים מכתיבה בשנים בב' מדריגות. ז"א דבלא"ה כששנים אומרים בפ' נחתם כוחה מיופה וחזר ביה בלא"ה דבשנים מעידין על החתימה הוי עיקר הקיום בהכשר לא איכפת לן כ"כ על הכתיבה ודי כשאחד אומר בפני נכתב ואפילו אין הגט יוצא מת"י ע"ז שאל אתיא דר' יוסא כר"א עד דלא חזר בי' א"ר מנא אפילו מן דחזר ביה אתיא הוא ולא דחזר ביה משום דס"ל כר"ז ולא כר"א ז"א דאפילו דסבר כר"א מ"מ חזר בי' והרחיק חתימה בשנים בב' מדריגות מכתיבה בשנים משום דבכתיבה בשנים אין כוחה מיופה ע"כ אפילו בשיוצא מת"י הע"א נמי פסלי רבנן ומ"מ אין לאמר דבשנים מעידין על החתימה לא מכשרי רבנן רק דווקא בשה"ע מוציא הגט מת"י ז"א דשניא הוא חתימה בשנים דאפילו בשאין הגט יוצא מת"י הע"א נמי כשר ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף