רידב"ז/בבא מציעא/ח/ג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

פני משה
מראה הפנים
רידב"ז
גליוני הש"ס




רידב"ז TriangleArrow-Left.png בבא מציעא TriangleArrow-Left.png ח TriangleArrow-Left.png ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תני השאלני פרתך י' ימים והשאיל לו בהם ה' ימים ראשונים. מתה בתוך האחרונים משיעבוד הראשונים מתה וכיון דהה' ימים ראשונים הי' בבעלים והי' עמו בשעת שאלה א"צ להיות עמו בשעת שו"מ ע"כ פטור. אבל אם אמר לו השאלני פרתך לאחר עשרה ימים א"ל סבה כו' פירש דהנה אם שאל הבעלים היום והפרה למלאכתה לאחר עשרה ימים ומשך הפרה לרשותו לקנות בה בעשות מלאכה על לאחר עשרה וקיבלה בתורת שואל אך התנה שיתחיל בה במלאכה לאחר עשרה ימים פשיטא דחיובא דשואל עליה ומשעת משיכה נתחייב כדאיתא בתוס' ז"ל דף ע"ט ע"א במס' ב"ק דמשעת משיכה נתחייב שואל בשמירתו. ובפרט להנך מרבוותא ז"ל דסבירא להו דמשעה שסילק הבעלים שמירתו מחויב כל שומר בשמירתו לפי דינו. עי' בהרא"ש ז"ל שם והכא נתחייב על עצמו שימור דשואל דקיבל הפרה לרשותו לשאילה. אך התנה בעשית מלאכה על לאחר עשרה ימים ומתחייב מהשתא בשמירה דשואל משום שיעבודא דלאחרי עשרה ימים. ומ"מ אם מתה בתוך עשרה פטור מן האונסין דהא כל חיובו היא משום השיעבוד דלאחר עשרה דהא יכול כל אדם להתחייב א"ע מעכשיו בשביל דבר דאחר כך כמו שמבואר בחושן משפט סי' ס"א והנ"מ כשבא הדבר אחר כך נשתעבד מעיקרא אבל כשלא בא הדבר אחר כך פטור וכן מפורש במסכת כתובות ר"פ אף על פי בירושלמי עיי"ש בדברינו דמשעבד מעכשיו בשביל הביאה דאחר כך משא"כ כשמת ולא בא לידי ביאה פטור וה"נ אם מת השואל בתוך עשרה ימים או הפרה מתה בתוך עשרה פשיטא דפטור דהא כל חיובו דנשתעבד מעכשיו הוא בשביל שיעבודו דאחר עשרה ימים וכיון דלא בא לכלל חיוב דשאלה אחר כך פשיטא דפטור ואם כן אם מתה בתוך עשרה פטור אלא א"כ היתה לאחר עשרה ברשותו אז חייב אם מתה. וא"כ לענין מיתת הפרה לא שייך שנתחייב בתוך עשרה ואי דמתה לאחר עשרה הרי אז הוי שלא בבעלים. אך השואל טוען להמשאיל שסיבת מיתתה היא שנעשה טריפה הוא בתוך עשרה וכאילו כבר מתה בתוך עשרה ואפילו מתה לאחר עשרה אבל כיון דהסיבה היתה בתוך עשרה וחשוב כאילו כבר מתה בתוך עשרה הגם שמחויב אנכי באונסין כיון שנכנסה לאחר עשרה בשאילתי ועשיתי בה מלאכה לאחר עשרה. אבל כיון דכל עיקר המיתה דעכשיו הוא מהסיבה דמכבר ומזה מתה עתה לאחר עשרה ואז הוי בבעלים ופטור אני. ע"ז אמרינן דז"א דמשיעבוד ימים האחרוני' מתה כיון דכל החיוב של תוך עשרה הוא משיעבודא דלאחר עשרה והוי החיוב של שלא בבעלים וכה"ג כתב בהגהת אשרי ז"ל בפ' השואל וז"ל ז"ל דוקא שנדר להיות עמו במלאכתו תוך ימי שאילת הפרה אבל אחר ימי שאילת הפרה אע"פ שנדר קודם אין זה שאילה בבעלים עכ"ל ז"ל. וה"ה גבי הפרה דאם שאלה למלאכתה אחר ימי שאילת הבעלים אין זה שאילה בבעלים:

השאלני פרתך ואני נשאל לך ר"ל דהשיב לו המשאיל ואני נשאל לך. השאלני פרתי ובוא עשה עמי ר"ל השאלני פרתך למלאכת השדה ובוא עשה עמי מלאכה בבית לחטוב עצים. השאלני קרדומך לחטוב בה עצים ובוא ונכש עמי בשדה כו' כל אלה שאלה בבעלים היא:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף