רב פעלים/ד/סוד ישרים/כ

רב פעלים ‏ ד סוד ישרים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

זה השאלה נשמטה מחלק יורה דעה

שאלה מפרס סופר שכתב ס"ת בגוילים שאינן מעובדים לשמן שנעבדו ע"י גוי אם כשרים לברך עליהם בצבור או אין לברך עליהם בצבור ופסולין הם. ואם הסופר אומר שאחר עבודן ע"י הגוי עבדתים עוד פעם אחרת בעפצא לשמן אם נאמן הסופר. ואם יש לברך עליהם בצבור או לאו יורנו המורה ושכמ"ה:

תשובה מפורש יוצא בש"ע יו"ד סי' רע"א סעי' א' דבעינן עבוד לשמן בס"ת וכתב הש"ך ז"ל שם בס"ק א' וז"ל משמע דאם עבדו שלא לשמה אפי' בדיעבד פסול ואין לכתוב עליו ס"ת ומשמע דאפי' אם כתב עליו ס"ת פסול וכן משמע בש"ס פ' הנזקין גביה ההוא דאתא לקמיה לקמיה דרבי אבא וכו' וכן משמע בפוסקים אבל הרא"ש והטור הביאו תשובת הגאון שרבינו משה גאון פליג וכו' וכתבה הגאון הש"ך הילכך אם יש להם יכולת להחזיר יריעות הקלף לידי מתוח ולהעביר סיד לשמה הרי יצא ידי עבוד לשמה ואם אין יכולת לעשות כן ואין להם ס"ת אחרת ולא קלפים אחרים לכתוב עליו ס"ת כשרה יכתבו בו אעפ"י שאינו מעובד לשמה ויקראו בה בצבור ע"כ ומשמע דדעת הגאון הש"ך ז"ל לפסול בדיעבד ג"כ כדמשמע בגמ' וכסתמות דברי הפוס' ז"ל ולית לן לסמוך על סברת רבי משה גאון ז"ל כלל. גם הרב שו"ג ז"ל ס"ק וא"ו כתב מ"ש הש"ע וצריך שיהיו מעובדים לשמה הוא לעיכובא שגם בדיעבד פסול ואעפ"י שהרא"ש בשלהי הלכות ס"ת הביא סברת רבי משה גאון להתיר בשעת הדחק מ"מ חביריו חולקין עליו ושכן משמע מדפסל רבי אבא ס"ת זו וגנזו ואם איתא דבדיעבד כשר לא הוו"ל לפוסלו אע"ג דיש ס"ת אחר ולהפסיד שכר הסופר. וכן משמע מסתמיות הפוס' ז"ל דלית מאן דחש ליה להאי סברא כלל אפי' בשעת הדחק. לבד זה מצאתי ראיתי בש"ך דהביא לנו סברא זו אך לא להלכה ולא למעשה שהרי תחלת דברי פיהו שכן משמע מהש"ס הנז' ומן הפוס' שאף בדיעבד פסול עכ"ל:

גם הרב פני אריה ז"ל סי' נ"ב נשאל בקלף שקנה מן הגוי וכתב עליהם הסופר ותפרם בס"ת והחכם השואל חשב שיש מקום להתיר זה דהוי בדיעבד שכבר נכתבה ונתפרה בס"ת וסמך על ס' פרח משה אהרן ח"ב סי' ק"ה שכתב דאפי' לרבנן דתרי מתיבתא דמחמירי דבעינן עיבוד לשמה מ"מ מודו דבשעת הדחק שאין להם ס"ת אחרת יכולים לכתוב אף על הקלף שאינו מעובד לשמה וכל דבשעת הדחק כשר לכתחלה מהני נמי בדיעבד. והגאון המחבר ז"ל כתב לו שכבר בא מעשה הזה ממש לידו וציוה לסלק היריעות שלא נעבדו לשמן ולגנזן דדווקא כשאין שם ס"ת אחרת הוא שהתירו הגאונים לכתוב על קלף שאינו מעובד לשמה אעפ"י שהס"ת פסולה כדי שלא לבטל קריאת התורה בצבור וסמכו עצמם על מאמר הכתוב עת לעשות לה'. וכו'. וכן הוא מפורש בספר העתים שהביא הרא"ש ז"ל בה' ס"ת וכו' אבל היכא שיש ס"ת אחרת לקרות בו אסור לקרות בס"ת זו אפי' בדיעבד שכבר נכתבה ונפתרה שהרי פסולה היא והיא כחומש שמלמדין בה התינוקות. ותדע' שהרי חומרא זו דבעינן עיבוד לשמה לא למדנו אלא מהא דאמרינן בהנזקין ההוא דאתא לקמיה דרבי אבהו וכו' והתם דיעבד הוי שכבר נכתבה הס"ת ואפי"ה פסיל לה וכל הראיות שהביא בעל פרח מטה אהרן אינו אלא טעיות וכו' עכ"ד. וכן הסכימו כמה אחרונים לפסול גם בדיעבד וכן עיקר ואין צורך להאריך בזה:

הנה כי כן גוילים אלו הנז' בשאלה שלא נעבדו לשמה. אלא קנאם מעובדים מן הגוי אעפ"י שכבר כתב אותם הסופר אסור לקרות בס"ת זה בצבור. ואם יש להם ס"ת אחר כשר יקראו בו ואם אין להם ס"ת אחר יקנו ס"ת כשר ממקום אחר ורק אם אין להם ס"ת אחר וצריכים לקנות ממקום אחר אה"ן יקראו בס"ת זה בצבור עד שיביאו ס"ת כשר ממקום אחר אבל לא יברכו העולים ברכת התורה בשם ומלכות וכמ"ש בעלמא בענין שיש בו ספק ברכות:

ומה שנזכר בשאלה שהסופר אומר אחר שקנאם מעובדים מן הגוי הוא עשה להם עבוד שני לשם ס"ת זה לא יועיל כלום כי הן אמת שכתב הרא"ש ז"ל מדברי הגאון בס' העתים וז"ל אבל אם יש להם יכולת להתזיר את יריעות הקלף לידי מתוח ולהעביר עליהם סיד לשמה הרי יצאתם ידי עבוד לשמה עכ"ל הנה מפורש בדבריו שצריך שיחזיר את היריעה לידי מיתוח דהיינו לבטל כח העיבוד שעשה בו הגוי אבל אם נשאר בו כח העיבוד של הגוי והוא חוזר ומעבדו שנית אין עיבוד שני זה מתירו דהראיה שכתב אם יש להם יכולת להחזירו לידי מיתוח תחלה ואח"ך יעבדו שנית ולא כתב בסתם דסגי לעשות לו עיבוד שני דהוה משמע אפי' שישאר בכח העיבוד הראשון שבו כמות שהוא. והנה על הרוב נראה שזה הסופר דנידון השאלה לא החזירו תחלה לידי מיתוח להסיר ממנו הכח של עיבוד ראשון דהוי ע"י איזה המצאה שיעשה לו אלא שנשאר בכח עיבוד ראשון שבו ורק הניתו בעפצא פעם שנית ואם הדבר הוא כך כאשר אנחנו חושבין הנה זה לא הועיל כלום:

וכן פה עירנו בגדאד יע"א זה שנים רבות נודע לחכמי עירנו על רצועות של תפילין שהיו קונים עור מעובד מן הגויים ומניח עליו הישראל עפצא לעשות לו עבוד שני והסכימו כל החכמים דלא יועיל עבוד שני זה כיון שאינו מחזירו לידי מיתוח לבטל כח עבוד ראשון של הגוי ממנו והכריזו בבתי כנסיות שלא יברכו על התפילין עד שיחליפו הרצועות מעור מעובד לשמה וכן עשו:

והנה ראיתי להגאון מהר"י ליב ז"ל בס' מאיל המלואים סי' ער"א פ"ו שכתב עיין בהרא"ש בה' ציצית שכתב וכן בעור של תפילין אם עבדן שלא לשמן ואח"ך גררן והחליקן לשמן אין מועיל להכשירם כי כבר נפסל בעיבוד שלא לשמו וכן בטוויית ציצית עכ"ל. ונראה לפק"ד דדווקא גררן ומחקן אח"ך הוא דלא מהני אבל אם יש יכולת להחזירן לידי מיתוח ע"י שמרככן במים ולהעביר עליהם מחדש סיד לשמה מהני דהרי כתב הרא"ש בשם ספר העתים לענין עיבוד שלא לשמה לסמוך על הרב משה גאון בשעת הדחק וכו' אבל אם יש לכם יכולת להחזיר את היריעות לידי מיתוח ולהעביר סיד לשמה הרי יצאתם ידי עבוד לשמה עכ"ל א"כ מבואר דבזה הוי עבוד לשמה אע"ג דכבר היתה עשויה אלא ר"ל דלא דמי דשאני התם דהיה רק כמ"ש שם לעיל מינה אפי' לא קמיח א"כ שפיר כשנותן אח"ך עליהם סיד לשמן הוי עבוד דהרי מתחלה לא היה עליו סיד כלל וכלל ואפי' קמיח לא הוי וא"כ שפיר כתב כשיכולין להביאן לידי מיתוח ולהעביר עליהם סיד לשמה יצאתם י"ח עבוד לשמה משא"כ בנ"ד שכבר היה מעובד כ"צ בסיד א"כ לא מהני אם נותן בהם סיד שנית לשמן:

אלא דיש לעיין עפמ"ש הרמב"ם דעפצים הם מדברים המחזיקים את העור וא"כ ה"ה בסיד שלנו שעושין תמורת העפצים ג"כ מחזק את העור וא"כ אם בחוזר ושורן בסיד מעורב במים כענין שמקבלים חזוק טפי י"ל דמהני בעושה כן אח"ך לשמן וכו'. אלא דראיתי להר' בני יונה שכתב דהא דכתב בס' העתים האי תקנתא היינו עפ"י שטת רבי משה גאון דקלפים שלא לשמה כשרים וכיון דלדעתו אינו מצריך העבוד אלא לכתחלה לכך סגי בחוזר ומתחן ומעביר עליהם סיד משא"כ לדידן דקי"ל עורות שלא נעבדו לשמן פסולים אפי' בדיעבד ליתא להאי תקנתא עכ"ל אמנם לפענ"ד דבריו צ"ע אמ"ש דכתב כן לפי סברתו דהרי הדק לית ביה כלל סיד וא"כ שרי אפי' לדידן דהרי העיבוד הוא ע"י עפצים או סיד. ועוד. הרי כתב הרי יצאתם ידי עבוד לשמה משמע אפי' לרבנן דתרתי מתיבתא דפסלו בלא עבוד לשמה עכ"ד הגאון מהר"ם בס' הנז':

נמצינו למדין דהגאון בני יונה ז"ל פקפק גם בהאי תקנתא דמחזירו תתלה לידי מיתוח לדידן דקי"ל דאינו מעובד לשמה פסול גם בדיעבד. אך הגאון מהר"ם ז"ל פקפק בדבר זה וס"ל דהתקנה זו אתי שפיר לכ"ע והאמת אתו בזה ואין עתה פנאי להאריך בזה:

הנה כי כן זאת תורת העולה לענין הלכה בנידון השאלה הנז' דאם הסופר אומר שהיה מחזיר הגוילים ההם שהיה לוקחם מן הגוי לידי מיתוח שהיה שורה אותם במים בדרך אומנות באופן שהיה מסיר מהם כח העבוד הראשון של הגוי ואח"ך היה עושה להם עבוד שני כראוי לשמה אז ס"ת זה כשר ולא חיישינן לסברת הרב בני יונה הנז' לגנזו אבל אם הגוילים נשארו בכח עבוד ראשון שלא החזירם לידי מיתוח ורק הוא זורק עפצא אח"ך כדי להתירם אין זה מועיל להתירם על כן תחקרו ותדרשו על מעשה הסופר הנז' איך הוא היה עושה בעבוד שני זה שאומר ותודיעו לנו ואז נודיע לכם אם יועיל זה או לאו. ובענין הנאמנות ודאי הסופר נאמן אך אם נראה בעינים שהוא משקר ח"ו או שראיתם שיש בדבריו שינוי וסתירה תודיעו לנו הענין בפרטות ואז נודיע לכם מה שנראה לנו בזה והשי"ת יאיר עינינו בתורתו אכי"ר:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.