רב פעלים/ד/אורח חיים/ג

רב פעלים ‏ ד אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מה שכתבתי לחד צורבא מדרבנן בענין ברכת לימוני חמוץ:

ע"ד לימוני החמוץ שכתב מהריק"ש ז"ל בסי' ר"ד שהוא מזיק ואין לברך עליו וקשיא לך מדין סחיטת הלימוני החמוץ הנז' בסי' ש"ך ס"ו דהתירו לסחטו בשבת ולפ"ד מהריק"ש דחשיב מזיק ואינו ראוי לאכילה איך מותר לסוחטו דמאי שנא מבוסר לסברת ר"ת הנז' בסי' ש"ך דאוסר לסוחטו משום דאינו ראוי לאכילה והו"ל בורר:

הן אמת כי קושיא זו הקשו לפני החכמים הי"ו בשבוע שעבר בהיותם מסובים בביתינו בסעודת מצוה ואני אמרתי כי בלימוני החמוץ יש מוץ ממשי שהוא פרי הנאכל היטב ורק בהיותו מלא וגדוש במים החמונים קשה לאכלו מתוקף החמיצות אבל אם יסחטו אותו קצת למעט מימיו יחלש תוקפו ויהיה ראוי לאכילה ועל כן הו"ל המים היוצאים ממנו בסחיטה המה יוצאים מתוך אוכל שהוא המוץ הנז' וה"ל כמפריד אוכל מאוכל, משא"כ הבוסר לא יש בו מוץ ממשי אלא כל זה המונח בתוך קליפה החיצונה של הבוסר הוא משקה חמוץ קרוש ובסחיטה נעשה משקה גמור ויוצא כולו וישאר רק הקליפה החיצונה עם הגרעינים ואין נשאר דבר הנאכל שיקרא עליו שם אוכל כדי שנאמר ה"ז כמפריד אוכל מאוכל יען כי אפילו אם הסוחט ישייר איזה חלק שם בתוך קליפת הבוסר ולא יסחוט הכל הנה גם הנשאר הוא חמוץ בתוקפו הראשון ולא נתקן כן י"ל בעד סברת מהריק"ש דחשיב להלימוני בתורת מזיק שאין ראוי לאכילה:

ודע דאע"ג דאין כל רוב מימיו יוצאים ממנו בדחיקה הראשונה שדוחק הסוחט בידו וצריך לדחוק עוד שתים ושלש עד שישאר המוץ ראוי לאכילה מה בכך הא גוף המוץ המונח שם סופו להיות מתוקן לאכילה ע"י הסחיטה ומעתה אפילו קודם שסחט והוציא ממנו כלום ג"כ נקרא פרי הראוי לאכילה כיון דאפשר לתקנו בכך, אטו אם הביא פרי משאר פירות הראוי לאכילה שיש עליו קליפה קשה שא"א לאכלו אם לא יסיר קליפתו ממנו והוא עשה בו נקב וסוחטו להוציא ממנו מים דרך הנקב האם נאמר שאלו הם יוצאים מתוך פסולת מפני שעדיין חסר הפרי קליפה של קליפתו שא"א לאכלו אם לא יסיר ממנו קליפתו זה לא יתכן:

וכן תמצא נמי בדין חולב בהמה בשבת לתוך האוכל דאסור משום בורר מתוך פסולת כיון דלא חזיא הבהמה אבל ביו"ט שרי משום דחזיא לשחיטה וכנז' בסי' תק"ד ואע"ג דבעת החליבה עודנה צריכה שחיטה ותיקון אפ"ה חשבינן לה אוכל מעתה כיון דאפשר לשחטה ולאכלה:

אמנם בעיקר הדין של מהריק"ש ז"ל נראה שגם הוא לא אמר כן אלא באותם הלימוני החמוצים הרבה שהאדם קץ לאכלם מחמת תוקף חמיצותם והם אותם שגדלו היטב אבל בתחילת גידולם שאין חמוצים הרבה והם אותם שמביאים למכור פה עירנו יע"א באב ואלול שהם עודם קטנים שאין בהם חומץ תקיף והם נוחים לאכול וערבים לכל אדם ודאי גם הרב מהריק"ש ז"ל יודה בזה לברך עליהם כי הוא תלה מילתא בטעמא ואלו אין האדם קץ בהם אלא ערבים לאכילה וכן אנחנו נוהגים לברך עליהם שהכל, וכן עוד גם הלימוני הנשאר באילן אחר גידול כל ימי החורף עד חדשי הקיץ הוא מתמתק מעט שנמזג תוקף חמיצותו ויהיה ראוי לאכילה שאין אדם קץ בו וכן גם בחורף ימצא לפעמים לימוני אחד שמימיו מועטים והמוץ שלו אינו רטוב כ"כ שיש בו יבישות מעט וקורין אותו בערבי מחשי"ף זה ודאי אין אדם קץ באכילתו וגם בזה לא דבר הרב מהריק"ש ז"ל:

וכן מפורש בס' הלכות קטנות ח"א סי' צ"ג וז"ל תשובה על הר"א נג'אס יש לברך ברכתם אבל על מין הלימוני"ס שהוא חמוץ הרבה אפשר שאין לברך כמו על החומץ דדוקא כשהוא מזוג מברך עכ"ל:

והנה מסתברא דכל לימוני חמוץ הנמצא פה עירנו יע"א הוא נאכל ע"י הדחק ויש לברך עליו שהכל וגם הרב הלכות קטנות דנקיט להדיא לימוני שהוא חמוץ הרבה לא פסיקא ליה מילתא בלא ברכה אלא כתב אפשר שאין לברך והרב מהריק"ש ז"ל ודאי דאיירי בלימוני החמוץ הרבה ואנחנו לא נדע אולי לימוני הגדל במקומו הוא חמוץ הרבה יותר מן המצוי במקומנו כי לפי ראות עינינו זה הגדל במקומנו נאכל ע"י הדחק:

והנה ראיתי להרב חסד לאלפים וז"ל חומץ חזק שמבעבע כשמשליכין אותו על הארץ אינו מברך כלום מפני שהוא מזיקו אבל אם אינו חזק כ"כ ודאי אית ליה הנאה מיניה ומברך שהכל וכן על לימונים חמוצים מברך שהכל עכ"ל:

על כן נראה לענין הלכה האוכל לימוני חמוץ יפטור אותו בברכה דפרי אחר ולא יאכלנו בלא ברכה כסברת מהריק"ש וגם לא יברך עליו להדייא הפך דברי מהריק"ש ודבר זה לפטור אותו בפרי אחר יוכל לעשות האדם בנקל:

מיהו אותם הלימוני בעודם קטנים שמביאים פה עירנו למכור באב ואלול ותשרי זה ודאי יברך עליהם שהכל כי באלו גם מהריק"ש ז"ל ייודה לברך וכמ"ש לעיל:

ומה שכתבתי על דברי חיי אדם כלל נ"א ס"ז שכתב בפירות החמוצים כיון שאין נאכלים אלא ע"י הדחק יברך עליהם שהכל ולא כמו דמשמע מדברי מרן ז"ל דס"ל לברך בפה"ע וכתבתי שהפריז על המדה לחלוק על מרן ז"ל וכו' הנה סברא זו דחיי אדם לברך שהכל על הנאכל ע"י הדחק היא מוסכמת מן האחרונים ז"ל וכן הרב פנים מאירות ח"א סי' ס"ד דף ע"ז ע"ד בד"ה אכן חלק על דברי מרן ז"ל וס"ל לברך שהכל ע"ש ועיין בב"י סי ר"ח שהביא בשם הרד"א בכוס שעורין דאינו מברך כלום ותמה עליו מרן ז"ל ודחה דבריו ועיין באהעו"ז שהחזיק בדברי הרד"א ז"ל ממ"ש ביומא דף פ"א בזה שכסס שעורין ועיין למהר"ם בן חביב ז"ל מ"ש בחדושיו ביומא בזה ועיין בדברי האחרונים ז"ל מה שפלפלו בזה ועכ"פ לענין הלכה צריך להורות לברך שהכל כי זה הוא ענין ספק ברכות ואין לי פנאי עתה להאריך יותר בזה והשי"ת יאיר עינינו בתורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.