רב פעלים/ג/אבן העזר/ה

רב פעלים ‏ ג אבן העזר

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. נשאלתי מן הב"ד יכב"ץ, מעשה שהיה באיש אחד שמו עאבד בן יצחק שאת"י שהוא דר פה בעיר בגדא'ד יע"א, ולו שתי בנות הא' גדולה קרובה לט"ז שנים והב' לפ"ד של אמה בחודש אדר של שנה זו התרנ"ה גמרה י"ב שנים ונכנסה בשנת י"ג, שהיא עתה עודנה נערה ולא בגרה, ומלבד דברי אמה הנז', אין לנו בירור לסך שנותיה, ועאבד הנז' הלך לבדו לעיר חילי יע"א, ובנותיו נשארו פה בגדא'ד, ונתאכסן בבית אליהו עזרא אהרן הלוי שהוא בן אחותו, ואליהו הנז' היה אלמון בלא אשה, ודבר עם אחי אמו עאבד הנז', שיקבל כסף קדושין בעד אחת משתי בנותיו הנמצאות פה בגדא'ד ותהיה הבחירה ביד אליהו הנז' באיזה מהם שיחפוץ יקחנה לו לאשה או לבת הגדולה או לבת הקטנה ממנה, ומסר כסף הקדושין ביד עאבד הנז' אביהם של הבנות בפני ג' עדים שנים מהם המה פסולי קורבה מן האב ראשון בשני, והשלישי רחוק, וכך אמר לו בשעת הקדושין, הרי את מקודשת לי בזה כדת משה וישראל, ונעשה קב"ע בעיר חילי יע"א, וז"ל במותב תלתא כחדא הוינא, אנן ב"ד דח"ל ואתא קודמנא משה יוסף הכהן ואחר האיום והגיזום העיד בתורת עדות גמורה שאיך אליהו עזרא אהרן הלוי אמר לעאבד ן' יצחק, שתקבל כסף קדושין בשביל אחת משתי בנותיך הנמצאות בעיר בגדא'ד, והבחירה בידי או אקח לי בתך הגדולה או אקח בתך הקטנה ממנה, ומסר ביד עאבד הנז' כסף הקדושין וכך אמר לו בזה הלשון הרי את מקודשת לי בזה כדת משה וישראל. ושאלנו להעד אם יודע כמה שנותיה של הבת הקטנה והשיב שאינו יודע ע"כ הגיעה עדות משה הנז' שהוא א' משני עדים הקרובים וכן העיד העד הרחוק יחזקאל צאלח יוסף עזרא בעדות הנז"ל, והיה זה ביום שנים עשר לחדש ניסן שנת התרנ"ה עכ"ל הקב"ע, וחתימי עלה אברהם ביגאנו ועזרא יחזקאל כהן ואליהו יצחק שמאש, והיה זה שלא בפני עאבד הנז' מפני שלא היה בעיר חילי שכבר חזר לבגדא'ד, יורה המורה צדק אם יש חשש בקדושין אלו, אם חלו על שתי הבנות או על אחת מהם או לא חלו על שתיהם ושכמ"ה:

תשובה. מדברי השאלה נראה דברור להב"ד יכב"ץ, שהגדולה היא בוגרת גמורה ואינה ברשות אביה, אבל הקטנה לפ"ד אמה עודנה נערה ואין יכולין לברר הדבר ואם כנים דברי אמה, הרי היא ברשות אביה וקדושיה הן לאביה, נמצא אין תועלת בקבלת הקדושין האלה אלא רק לקטנה, אם ירצה בה המקדש כי הגדולה אינה ברשותו וכאלו אינה וכאלו לא נזכרה בדבר זה, והו"ל כאלו אחד נתן כסף קדושין לאב בשביל בתו הקטנה ע"מ שיראנה אח"כ שאם ירצה בה יחולו הקדושין, כן זה עאבד קבל הקדושין בשביל בתו הקטנה על תנאי אחר שיחפוץ המקדש כשיראנה:

והנה תחלת הכל נחזי אנן אם זה הלשון שאמר לאב הרי את מקודשת לי, דמשמע מיניה כאלו הוא מוסר הקדושין ביד הבת עצמה שאפשר שזה הלשון מגרעות נתן לקדושין ושתיקתו היתה יפה לו שנראה שהוא מדבר דרך שחוק, וכד דייקינן נראה חזינן, דאין זה הלשון גורע כח הקדושין, יען כי האב הוא במקום הבת כיון שהיא קטנה ושפיר מצי לומר לו לשון זה, כאלו הוא מדבר עם הבת עצמה, וכ"כ הגאון הט"ז בסי' ל"ז ס"ק ג' וז"ל ולפ"ז אם אומר לאב הרי את מקודשת לי, ג"כ הוה קדושין דהוא במקום בתו עכ"ל, וכ"כ הרב חלקת מחוקק ז"ל בסי' ל"ב סק"ה בקדושי שטר שצריך לכתוב בו בתך מקודשת לי, שאם כ' הרי את מקודשת לי, ג"כ הוי קדושין ע"ש. גם ראיתי להגאון מהריט"א ז"ל בשמחת יו"ט שהעלה מדברי הריטב"א ז"ל, וז"ל וכן ע"י האב נמי אם קדשה בכסף, וא"ל כמדבר עם הבת הרי את פ' מקודשת מהני כיון שהיא המתקדשת וליכא למטעי מידי ע"כ ע"ש:

מיהו הגאון בית שמואל ז"ל סי' ל"ז ס"ק יו"ד כתב וכשהוא מקבל קדושין בשביל בתו אם היא קטנה או נערה צריך לומר לו בתך מקודשת לי, ולא הרי את דהא הוא לאו שליח עכ"ל. ולפ"ז יש פלוגתא בזה הלשון, ועכ"פ צריכה גט לצאת י"ח סברת החולקים. מיהו יש לומר בנ"ד, גם בית שמואל יודה כיון שקדמו אותם הדברים הנז"ל, שא"ל שיקבל כסף קדושין בעד אחת משתי בנותיו הנמצאות בבגדא'ד והבחירה בידי או אקח לי בתך הגדולה או אקח בתך הקטנה, ותכף ומיד מסר לו כסף הקדושין, וא"ל הרי את וכו' וכל כה"ג יודה הגאון בית שמואל דאין מזיק וגורע לשון זה בכח הקדושין:

ואחר אשר דברנו בזה נבא לעיין בס"ד אם אפשר לבטל הקדושין מטעם אחר באופן שלא תצטרך לגט, והוא כי י"ל כיון שזה אמר לאבי הבנות תקבל כסף קדושין בשביל אחת משתי בנותך הנמצאות בעיר בגדא'ד והבחירה בידי או אקח לי בתך הגדולה או אקח בתך הקטנה, והאב קבל הקדושין ע"פ הדברים האלה, נמצא האב לא ידע שהגדולה אינה ברשותו, ולא מצי מקבל בה קדושין, דאל"כ היה לו לומר לזה המקדש שהגדולה בוגרת, ואינה ברשותי ולא אקבל אלא בעבור בתי הקטנה, על כן מוכרח לומר שהוא קבל הכסף בתנאי הנז', או לזאת או לזאת, והרי נמצא שהאב בעת קבלתו כסף הקדושין לא נתכוון לקבל בשביל הקטנה בבירור, וגם המקדש לא נתכוון לאחת מיוחדת בבירור, וכיון דלא כיון בשעת הקדושין לבת מיוחדת וידועה, אע"פ שאח"כ ירצה זה בקטנה לא תפסי בה קדושין אלו דלא מקרי בכה"ג קדושין שנמסרו לביאה:

והנה מצאתי להטור ז"ל בסי' ל"ז שהביא מן השאלתות בראובן שהיה לו ד' בנות, ונתן לו שמעון קדושין סתם על אחת מבנותיו, דנאמן לומר לזו נתכוונתי ועליה קבלתי קדושין, וכתב מרן ז"ל בב"י דברים תמוהין הם, דגרסינן בפרק האיש מקדש וכו', ובהא דשאלתות כיון דהמקדש קדש סתם אחת מבנותיו, הו"ל ודאי קדושין שאין מסורין לביאה, דקי"ל דהוו קדושין להצריך גט לכולן, ואע"פ שאמר האב לזו נתכוונתי ועליה קבלתי קדושין לא היה לנו להאמינו, דא"כ היה לנו להאמין להמקדש כשיאמר לזו נתכוונתי וזה לא שמענו, ולכן דברי השאלתות צ"ע ע"כ, ומור"ם ז"ל בד"מ תירץ דברי השאלתות דאיירי בהיכא דהמקדש תלה הדבר בדעת האב, דכל שיחפוץ בה האב אחת מבנותיו תהיה מקודשת לו, ולכן מקרי כה"ג קדושין שנמסרו לביאה, ולכן אם אמר האב לזו נתכוונתי, נאמן ע"כ, וכ"כ מהריט"ץ ז"ל סי' צ"א דף פ"ג סוף ע"א וז"ל, אמנם כפי מה שביארנו אינו נאמן, אם לא שאמר המקדש לאב אותה שתרצה תהיה מקודשת לי, אז נאמן האב לומר לזו כוונתי עכ"ל, והדרישה ז"ל תירץ דברי השאלתות, דהא דאמרינן צריך גט לכולם, היינו דוקא היכא דאין האב לפנינו או שכח, אבל אם האב לפנינו ואמר לזו נתכוונתי נאמן. והוסיף עוד לומר, אע"פ שהבעל קדש סתם, ודאי היה דעתו על איזו שהאב מתרצה שתהיה מקודשת לו, והך דינא דחמשה בנים שעשו אביהם שליח וכו', התם נמי מיירי שאב הבנות לא נתן אל לבו לקבל קדושין בשביל אחת מיוחדת עכ"ד, ועיין להב"ח מ"ש בישוב השאלתות הנז':

וראיתי להט"ז ז"ל בסי' ל"ז ס"ק ט"ז, שכתב דברי השאלתות הלכה ברורה היא, והוא דמיירי שהמקדש נתן הברירה לאב, שאיזה שנתכוון הוא בשעת קדושין יתן לו, נמצא דהוי כאלו פירש בתך פלונית וכו', והברירה שנתן לו היינו בשעת קדושין ולא אח"כ ע"ש, וא"כ לפ"ד הט"ז האי עובדא דנ"ד שתלה המקדש ברצונו אחר שיראה אותם אח"כ, נמצא אע"פ שאח"כ חפץ באחת מהם לא הוברר הדבר בשעת נתינת כסף הקדושין, ולא מהני מה שיוברר אח"כ, ובאמת הכי דייק לשון הרבנים שהבאתי לעיל, אלא שאין הדבר מפורש להדיה בדבריהם. מיהו ראיתי להרב קרית מלך רב בה' אישות פ"ג סוף דין ש' דף ל"ז ע"א דסבר אפילו אם בשעת הקדושין לא הוברר על אחת מיוחדת ג"כ חלו בה הקדושין וצריכה גט, וכן למד שם מדברי מהרלב"ח ז"ל דף רל"א ע"ש, ועיין לאבני מלואים סי' ל"ז ס"ק י"ח מה שיישב לקושית הט"ז על ד"מ, ולפ"ד בנ"ד כיון שהמקדש תלה הדבר בפירוש ברצון עצמו ולא היו דברים שבלב שפיר מהני, ושו"ר להגאון מהר"י אדרבי ז"ל בדברי ריבות שהקשה על השאלתות כקושיית מרן בב"י, וכתב ששלש מחלוקות יש בענין הקדושין ע"ש:

ואיך שיהיה, נמצא דבר זה אינו ברור בידינו ואית ביה פלוגתא, ובודאי דמור"ם לא ס"ל כהאי סברה דהט"ז, הנה כי כן לכאורה נראה, ולכן בנ"ד אם זה המקדש אמר שרוצה בקטנה צריך לקדש אותה מחדש קדושי ודאי, ואם אמר שאינו רוצה בה הרי זו מותרת לעלמא, כי כן היו דבריו מעיקרא שתלה הקדושין ברצונו, ואם אמר שרוצה בגדולה והיא ג"כ רוצה בו צריך לקדשה עתה, כי מה שנתן לאביה מעיקרא אינו תופס בה מאחר שהיא בוגרת, אבל אם אמר שגם בזו אינו רוצה ולא ירצה לקדשה עתה, והיא אומרת שרוצה במעשה אביה, וזכות הוא לה, אין אנחנו מכריחין אותו שיקחנה, כי יאמר דמעשה אביה אינם כלום מצידה, ולכך אין אנחנו מכריחין אותו שיקחנה אלא נאמר לו שיתן לה גט, משום ריח קדושין מפני מראית העין, כיון שאומרת שהיא רוצה במעשה אביה, ולכן טוב שילמדוה שתאמר לפני ב"ד שהיא אינה רוצה במעשה אביה כדי שלא תצטרך לקבל גט, דמאי נפקא לה שתאמר אני רוצה, כיון דהמקדש אינו רוצה ואין מוכרח ליקחנה, כן הוה נ"ל לכאורה:

מיהו נתבוננתי בס"ד בענין זה וראיתי דהקטנה שהיתה ברשות אביה, אגידה ביה עכ"פ מספק ולא תועיל לה אמירתו עתה שיאמר שאינו חפץ בה להתירה בלא גט, יען שזה התנאי שהתנה המקדש עם אבי הבנות שתהיה הבחירה בידו לא אמר זה בעת שמסר כסף הקדושין ביד האב, אלא כשנתן הכסף קדש בסתם, ואפילו אם נאמר שנתינת הכסף היתה תוך כדי דבור של התנאי מאן לימא לן דמהני בהכי, וכ"ש דרחוק לצייר שהיתה תוך כדי דיבור, ועוד אפילו אם היה אומר זה התנאי בעת שמסר הכסף ממש, עכ"ז ידוע הוא דקי"ל בשה"ט סי' ל"ח דכל תנאי צריך להיות בו ד' דברים, ואם חסר א' מהם הרי התנאי בטל והמעשה קיים, וכאלו אין שם תנאי, וכאן ודאי לא נעשו משפטי התנאים כראוי, ונמצא מה שהתנה דהבחירה בידו, הרי אלו דברים בטלים והקדושין תופסים בקטנה שהיא ברשות אביה באלו הקדושין שמסר לאביה, וא"ל הרי את מקודשת לי. וחזינן למר הרב מהריט"ץ ז"ל סי' קכ"ה דף ק"א ע"א שכתב הרי מוכח מהכא שאע"פ שהיה שם תנאי מפורש כיון שלא היה כהלכתו כפול ותנאי קודם וכו', אין התנאי כלום אע"פ שלא נתקיים ותהיה מקודשת וכו' ע"ש, והביא דבריו הרב י"א סי' ל"ת הגה"ט הרי טענה זו שטען הרב ז"ל היא הטענה שאנחנו טוענין בנ"ד וכאמור:

הנה כי כן זו הבת הקטנה אם ירצה המקדש בה יחזור ויקדשנה פעם שנית, דאותם הקדושין שנתן נקראים קדושי ספק משום דאית בהו פלוגתא וכאמור, ואם לא ירצה בה צריך ליתן לה גט, ואין אנחנו יכולים להכריחו שישאנה, כיון שיש פלוגתא, הרי זו צריכה גט מספק, אבל הגדולה אין עליה שום חשש כיון שברור להב"ד יכב"צ שהיא בוגרת וגדולה ואינה ברשות אביה, וא"כ לא נתפסה באלו הקדושין שמסר לאביה, אלא רק הבת הקטנה בלבד, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

אחרי שכתבתי תשובה הנז' ושלחתי להב"ד יכב"ץ, כתבו לי פתקא בזה"ל. לא נתברר אצלינו בגרות הגדולה אליבא דכ"ע, ולפ"ז גם עליה אנחנו צריכין לדון, דלפי דברי מרן ז"ל בב"י אה"ע סוף סי' מ"ג באנו למחלוקת הרא"ש והריטב"א וה"ר דוראן ז"ל כי הרא"ש בתשובה סוף כלל ל"ג כתב כיון שהגיע לכלל שנותיו ומשכחינן השתא סימנים, מחזקינן ליה בגדול משהגיע לכלל שנותיו, דאמרינן חזקה גם בשעת הקדושין היו, אבל ה"ר דוראן והרשב"א חולקים על זה, וס"ל שצריך שיעידו עדים שששה חודשים קודם היו לה ב' שערות, הרי לפ"ד הגאונים ז"ל הנז', גם הבת הגדולה נכנסה לבית הספק, דאע"פ שיבדקו אותה עכשיו אחר קדושין וימצאו בה שתי שערות, לא מהני, אלא צריך שיעידו דקודם הקדושין בו' חודשים היו בה ב' שערות, ומה גם דלפ"ד מהריט"א ז"ל ח"ב באה"ע סי' מ"ב שכתב דע"כ לא קאמר הרא"ש ז"ל, באם הגיע לכלל שנים, דכיון שלאחר קדושין מצאו שערות חזקה שגם בשעת קדושין היו היינו בבן דוקא, אבל בבת גם הוא יודה להגאונים הללו דבעינן שיעידו עדים דששה חודשים קודם היו לה, משום דכל ששה חודשים אף שהביאה ב' שערות, הרי היא נערה, ועדיין היא ברשות אביה, ורמז דבריו הכנה"ג בסי' מ"ג הגהב"י אות ט"ו, עכ"ד הב"ד יכב"ץ שכתבו לי:

וזאת התשובה שכתבתי להם

מ"ש מהרימ"ט ז"ל דלא פליג הרא"ש עם הרשב"ץ והרשב"א בדין הבת, אין כן דעת מרן ז"ל בב"י דס"ל דפליגי, ולית ליה חילוק מהרימ"ט הנז', גם הכנה"ג סי' ל"ז הגהב"י אסף וקבץ כל הפוסקים דאזלו בתר התוספות והרא"ש, והביא הפוסקים דחשו לסברת הרשב"א והרשב"ץ ומשם בארה דכל הפוסקים ס"ל דפליגי ולית להו חילוק מהרימ"ט ז"ל. ואם נאמר אה"ן איכא פלוגתא בזה, וכיון דהוא דבר ערוה צריכין אנחנו לחוש לסברת הרשב"א והרשב"ץ, ולהכי גם הגדולה נכנסה בבית הספק, ולא יוכל זה ליקח הקטנה משום אחות אשתו, זה אינו, דכל זה י"ל אם היה אומר לאב הבנות בשעת הקדושין אחת מבנותיך אשר ארצה בה, תהיה מקודשת לי בזה, דאז דינא הוא שלא עשה התנאי ע"פ משפט התנאים בטל התנאי שהתנה על בת שיחפוץ בה, וכאלו אמר אחת משתי בנותיך בסתם בלי תנאי דאז אינו יכול לישא אחת מהם, אלא שתיהם צריכות גט מספק, אך בנ"ד בשעת הקדושין לא זכר הבנות כלל, אלא אמר לאב הרי את מקודשת לי בזה, ועל כן יש לנו לדון דלא קדש אלא בת הקטנה שעודנה ברשותו לפי דברי אמה, וקדושיה הם קדושי ודאי, וכסף קדושיה שלו הוא, אבל בת הגדולה דברור לנו שהיא גדולה בשנים, וגם עתה נבדקת ויש לה שערות דתלינן ודאי הביאה השערות מקודם הקדושין, כמ"ש התוס' והרא"ש ודעמייהו, נהי דהרשב"א והרשב"ץ חשו לקדושין של בת הגדולה בשנים שלא נבדקה קודם קדושין, היינו להצריכה גט מספק, אבל לא אמרו כל שלא נבדקה יהיו קדושי אביה, קדושי ודאי, ויש לו זכות בכסף קדושיה, אלא רק אמרו צריכה גט מספק וכסף קדושיה חוזר:

אשר על כן כיון דבנ"ד הבת הקטנה לפ"ד אמה עודנה נערה ויכול אביה לקדשה קדושי ודאי, וכסף קדושיה שלו, והבת הגדולה גם לסברת הרשב"א והרשב"ץ, אין אביה יכול לקדשה קדושי ודאי, ואין לו זכות בכסף קדושיה, ורק יכול להרע לה בקדושין שיקבל בעדה שיצריכנה גט וכסף שקבל מחזירו, הא ודאי אמרינן זה האיש עאבד אבי הבנות שקבל כסף קדושין מן אליהו עזרא הנז', שא"ל בעת מסירת הכסף הרי את מקודשת לי, לא קידש אלא להקטנה ולא להגדולה, דהא מצינו הלכה פסוקה אליבא דכ"ע בשה"ט סעיף ט"ו המקדש בתו סתם או שא"ל אחת מבנותיך מקודשת לי, אין הבוגרת בכלל אפילו נתנה לו רשות לקבל קדושיה ושיהיה הכסף שלו ומפרש טעמא בגמרא דאמרינן לא שביק אינש מצוה דרמיא עליה, ועביד מצוה דלא רמיא עליה ע"ש, וא"כ כ"ש בנ"ד דאמרינן לא שביק זה קדושי ודאי, ויקדש קדושין אשר לא יועילו אלא להרע להצריכה גט:

ואם תאמר וכי זה חכם הוא שידע שאין תועלת בקדושין של הגדולה אלא רק להרע להצריכה גט, זה אינו, דאמינא לך מטונך, וכי זה חכם הוא שידע לסברת הרשב"ץ והרשב"א דבעו בדיקה קודם קדושין אפילו לגדולה בשנים, הלא סתמייהו דאינשי ידעי כיון דהבת גדלה בשנים ודאי הביאה שערות ובגרה ויצאה מרשות אביה לגמרי, ולכן כל כהאי גוונא אמרינן בעד בת הקטנה קבל הקדושין מפני שהוא יודע בה שהיא נערה כמו שאמרה אמה וברשותו היא עומדת, ועוד איכא טעמא רבא כי לשון זה על הקדושין שאמר לאב הרי את מקודשת לי, אינו מתחייב אלא אם היא נערה בודאי דאז האב הוא במקום בתו, ואינו מתיישב על זו שהיא עומדת בספק מאחר שלא נבדקה, ואם נאמר שמא אמה משקרת, וגם הקטנה היא בוגרת גמורה, זה אינו, דאם אתה אומר כן נמצא לא היו קדושין בלשון זה כלל לא על זו ולא על זו, דאיך יאמר לאב הרי את מקודשת לי, ואין לו בת נערה כלל, ונמצא דברי צחוק והתול היו הקדושין שלו, ומהאי טעמ' כתבנו לעיל שצריכ' הקטנה קדושין שנית מפני שדברי אמה לא נתבררו אצלינו:

ומ"מ אני אומר להב"ד יכב"ץ דאפשר להם לברר דבר זה דאפשר שרחצה זו הבת הגדולה עם נשים קודם מעשה זו של הקדושין, וראו אצלה שערות קודם ששה חודשים, או יש בירור קרוב יותר מזה, שיעידו קודם ששה חודשים ראו שיש לה דדים גדולים, ומצינו להתוספות ז"ל בנדה דף נ"ב ע"ב בד"ה הלכה, שכתבו ואם יש לה דדין גדולים כשאר נשים אינה צריכה לבדוק בתחתון ע"ש, נמצא דדים גדולים הם עדות על השערות, ואפשר שימצא גם אנשים מעידין על הדדים:

וכגון דא אני צריך להודיע דמ"ש לעיל בתשובתי הנז' טוב שילמדו את הגדולה שתאמר לפני ב"ד שהיא אינה רוצה במעשה אביה, כדי שלא תצטרך לקבל גט, כל זה כתבתי על המור"ם מתחילת דברי בתשובתי הנז"ל שחשבתי בהשקפה הראשונה שהקדושין הם בנויים על תנאי הנז', ואת אשר יחפוץ יקח, אך למסקנא דמלתא שהעלתי בתשובת הנז', שהתנאי הנז' בטל ולא נתפסה בקדושין אלא רק הקטנה, אז ודאי לא יוכל עוד ליקח הגדולה דהו"ל אחות ארוסתו, וזו לא נתפסה בקדושין אלו כלל ואינה צריכה גט, ותו לא נשאר מקום צורך בהמחאה כלל, ועיין במהראנ"ח ז"ל הביאו הכנה"ג הגה"ט אות יו"ד ע"ש:

ואבא עתה לפרש עוד ענין א' בנ"ד, תחלה וראש הנה ממה שכתב מרן ז"ל בסי ל"ו סעיף י"א דצריכה גט מספק, אין זה מיחוש לענין נ"ד הנז' והוא כי דברים אלו הם מבעל העטור, ועל זה י"ל כמ"ש מהראנ"ח ח"א סי' ח' דף ך' ע"ב וז"ל, הכלל העולה מהדברים שאם זאת הבת ידוע לנו ששמעה שקדשה אביה ושתקה, יש לנו לחוש שמא נתרצית הבת וצריכה גט, ואם כששמעה מיחתה לא חיישינן כלל, ואע"פ שגבי קטנה יש מי שסובר שאפילו מת האב או הלך למדינת הים חיישינן לה, משום דזכות הוא לה וזכין לאדם שלא בפניו, או שיש לחוש דילמא מעיקרא שליח שווייה, מכל מקום כל שהוא מוחה לבסוף לא אמרינן הכי, והיכא שהוא מוחה עכשיו בפנינו, ואנחנו לא נדע אם שמעה ושתקה עד עכשיו אם לאו, דמסתברא דאין חוששין לומר שמא שמעה ושתקה כבר, ועכשיו הוא דהדרא, אלא אמרינן שמעולם לא שתקה ולא נתרצית בדבר דאל"כ היכא משכחת לה להמחאה, דלעולם יש לספק שמא קודם המחאה שמע ושתק עכ"ל, נמצא דמפרש האי דינא דבעל העטור ז"ל שפסקו מרן ז"ל בסעיף י"א הנז' דאיירי בשלא מיחאה הבת, דאז חיישינן שמא נתרצית, אבל אם מיחאה אפילו לבסוף לא חיישינן שמא מעיקרא שמעה ונתרצית, ואח"כ הדרה בה ומיחאה, ולפ"ז שפיר כתבתי לעיל שילמדו את הבת שתאמר לפני הב"ד שאינה רוצה:

ברם מה שיש לחוש הוא ממ"ש מהראנ"ח ז"ל שם אח"ז דחזר הוא עצמו וחש בדבר, ממה שמצא בהגהות מיימוני פ"ג מהלכות אישות, וגם שם לא היה הדבר הזה ברור, ועל כל פנים חש הרב משום איסור ערוה לומר שמא נתרצית מקודם, ולא סמכינן על המחאה שלה ע"ש, ועכ"ז אנא עבדא לא חששתי בנ"ד מהאי דינא דמהראנ"ח, משום דהתם איירי בקדשה אביה לבדה קדושין גמורים בלי שום תנאי ולהכי חוששין שמא נתרצית בשומעה, מפני כי זכות הוא לה להנשא, אבל בנ"ד אם אנחנו הולכין אחר התנאי שהוא מקדש אחת משתי הבנות שבעיר בגדא'ד, בתנאי אותה שיחפוץ יקחנה, נמצא אביה לא קידש הבוגרת קדושין גמורים אלא בתנאי אם יחפוץ בה המקדש כשיראנה, והרי זו נתפסה בקדושין אלו, ובעל כסף הקדושין שהוא אליהו עזרא לא נתפס, ואין זה זכות הוא לה כדי שנא' שנתרצית כי באמת לא עשה לה אביה זכות בנשואין, דאם יראנה המקדש ולא יחפוץ בה אין לה זכות של כלום והרי זה האב קשר אותה בחבל והמקדש לא קשר עצמו ומה זכות יש לה בזה, ולכן כה"ג כיון דלא שמענו מפיה שנתרצית, לא אמרינן שמא נתרצית, וכ"ש היכא דשמענו שמחאה בפירוש, דלא אמרינן שמא נתרצית והדרה בה לכן לא חששתי בנ"ד לחשש מהראנ"ח ז"ל, דנ"ד שאני טובא. גם עוד מצאתי להגאון בעל ספר המקנה בסי' ל"ו ס"ק י"א שפירש להא דינא דמרן ז"ל בסעיף י"א הנז' דאיירי כשהיא אומרת אח"כ שנתרצית בקדושי אביה ע"ש, ולפ"ז איכא טעמא אחרינא בנ"ד דלא חיישינן להא דסעיף י"א הנז':

גם עוד מצאתי להרב בית יהודה עייא"ש ז"ל אה"ע סוף סי' למ"ד שחילק בין היכא דקדשה אביה בעירה ובמקומה לבין היכא דקבל קדושיה בעיר אחרת, ועשה הוכחה לחילוק זה מתשובת הרשב"ץ ח"ב סי' ק"ד והתם לא עמדה וקדשה עצמה כנידון הרב ב"י אלא רק היא מוחית אחר מות המארס שנשארה יבם לפני אחיו, אבל אביה קדשה בעיר אחרת, ומזה עשה הרב ב"י הוכחה לחילוק הנז', ונמצא לפי חילוק זה שאני נ"ד מהך דינא דסעיף י"א, ועדיין יש לדבר בענין זה ואכמ"ל, וכל זה כתבתי בנחיצה רבה, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.