רב פעלים/ב/אורח חיים/סא

רב פעלים ‏ ב אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. אחד יר"ש ראה קרי בליל כפור, ונצטער מאד על זה, ועיקר דאגתו וצערו הי' איך ישאר בטומאה ביו"כ ויתפלל בלא טבילה, והוא דרכו אם יראה בשאר ימות השנה קרי יטבול בבוקר השכם, אע"פ שיזדמן זה בטבת ושבט דהקור גדול מאד, ועל כן אע"פ שידע שכתב מרן בש"ע שלא יטבול לקריו ביוה"כ, לא הי' יכול להיות נשאר בטומאתו כל היום עד הערב, וידע שאם הי' נשאר בלא טבילה יהי' נעצב כל היום, ויתפלל בעצבון ובלבול הדעת, ולכן נתאמץ לטבול באשמורת הבוקר, שירד וטבל טבילה אחת, ותכף ומיד עלה מן המים, וסמך על זה כי הוא אין כונתו לרחיצה של תענוג כי אם לטהרה בשביל התפלה, ואחר מעשה במוצאי כפור עמד ושאל אם יש עליו איזה חטא בטבילה זו שטבל ביוה"כ:

גם עוד שאל השואל הנז' על מ"ש רז"ל, שיהי' דואג כל השנה, ואם עלתה לו שנה אז הוי לסימנא טבא שידע שהוא בן עוה"ב, אם זה איירי בכל ראייה של קרי, אפילו אם היתה מסיבת אכילה או שישן פרקדן, או מהרהור. גם רוצה לדעת אם עלתה לו שנה איך יהי' זה לסימן טוב להורות לו שהוא בן עוה"ב, מפני שכל העולם רעבים והוא הי' שבע, וכי מן השמים מראים סימן על ידי איסור בהשחתת זרע, הנה זה רחוק מן השכל, ועל הכל יורינו, ושכמ"ה:

תשובה. הנה רבינו יהודא ברצלוני ז"ל, ובעל הלכות גדולות והרי"ף והרא"ש כולם פסקו להלכה כברייתא דמתרת לבעל קרי לטבול ביוה"כ, וכן מפורש ג"כ בפסקי הרא"ש ז"ל, וכן נראה דעת המאור הגדול רש"י ז"ל בספר הפרד"ס סי' קע"ט, אמנם הרמב"ם ז"ל כתב כיון דקי"ל בעל קרי אין צריך טבילה לא לתפלה ולא לדברי תורה, להכי אזלינן לחומרא, שאין לו לטבול ביוה"כ, וכן פסק רבינו תם דאסור לטבול, ומרן ז"ל בשה"ט פסק כסברת הרמב"ם ורבינו תם דאסור לטבול ביוה"כ, ולכן אנן דאתכא דמרן ז"ל סמכינן, אע"ג דחזינן דהמתירים לטבול הם רוב מנין ורוב בנין, עכ"ז אם יבא אדם לשאול נורה לו כסברת מרן בש"ע, דאין לטבול ביוה"כ:

והגאון מהר"י מברונא ז"ל בסי' מ"ט כתב, דמהרי"ל הורה לבחור א' שיטבול לקריו ביוה"כ, כדי להתפלל בטהרה, והקשה והלא ר"ת אסר, ועוד דאנן קי"ל כריב"ב בטבילת בעל קרי לת"ת וכו', וסו"ד סיים וכתב דמצי לטבול לקריו ביוה"כ, משום דאי לא טביל לבו נוקפו, ולא מצי מתפלל, וכיון דהיום חייב בד' תפילות, פשיטה דטבלי לקרי למאן דלבו נוקפו עכ"ד, וכן רבינו יצחק בן גיאת פסק דבעל קרי טובל ביוה"כ, וכן כתב בספר המנהיג בסוף הלכות יוה"כ, ועיין בתשובות הגאונים הנדפס על ידי הרב מהר"י חזן ז"ל מ"ש שם בסו' קע"ד וסי' קע"ו ע"ש:

והרב שולחן גבוה סי' תרי"ג אות כ"ז כתב, דמהר"ש הלוי ז"ל א"ח סוף סי' ס"ט כתב, דאם רגיל בשאר ימות השנה יטבול ג"כ ביוה"כ, ואנן נקטינן כדברי מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו, אך אם קפץ וטבל נראה שאין קונסין אותו, כיון שיש לו על מה שיסמוך עכ"ל, ובספר קמח סולת הביא דברי השו"ג הנז', על כן נראה דזה האיש בעל השאלה, אע"פ שעשה הפך דברי מרן ז"ל, אין לו חטא בדבר זה, דיש לו רבים גדולים ועצומים לסמוך עליהם:

ועוד יש לצדד ולומר דלא עבר על דברי מרן ז"ל, כי מרן ז"ל אפשר שיודה במי שדרכו לטבול בכל ימות השנה לקריו ואפילו בזמן הקור הגדול שיוכל לטבול גם ביוה"כ, וכאשר הורה מהר"ש הלוי ז"ל, ומלתא דמסתברא היא, ועוד אפשר לומר דמרן ז"ל יודה במי שלבו נוקפו ואינו יכול להתפלל כראוי אלא בעצבון ובלבול הדעת, שזה מותר לו לטבול ביוה"כ, וכאשר הסביר טעם זה הגאון מהר"י מברונא, ואמר אע"פ דר"ת אסר עכ"ז היכא דלבו נוקפו, ואינו יכול להתפלל כראוי בלי טבילה דמותר לו לטבול, ואפשר דגם מרן ז"ל יודה, ולכן אדם זה שדרכו לטבול בכל ימות השנה לקריו בו ביום, ואפילו בזמן הקור הגדול, וגם עוד שהיה לבו נוקפו מאד ומבולבל הרבה בהיותו בלי טבילה, וכנז' בשאלה, לא עבר בטבילתו על דברי מרן ז"ל ודעמיה, די"ל בכה"ג גם הרמב"ם ומרן ז"ל מודו דמותר לו לטבול:

והנה סברה שכתבתי לומר בכה"ג גם מרן ז"ל יודה היא אמת, דהא מצינו למרן ז"ל עצמו שהתיר כיוצא בזה, והוא מ"ש מרן ז"ל בסעיף ד', מי שהוא אסטניס ואין דעתו מיושבת עליו עד שיקנח פניו במים מותר ע"כ, הרי משום ישוב דעתו התיר לקנח פניו במים, וא"כ ה"ה הכא אם זה האיש דעתו מבולבל מאד מחמת קריו, אם ישאר בלי טבילה, י"ל דיודה מרן להתיר הטבילה כסברת גדולי עולם הנז"ל, דמותר לבעל קרי לטבול, ונ"ד עדיף, דהא איכא רבוותא קמאי ובתראי דסברי שמותר כל אדם לטבול לקריו ביוה"כ:

ולכן מחמת כן נראה לי, אם יבא השואל לשאול מאתנו ביוה"כ בבוקר קודם תפלה אם יטבול לקריו, ואנחנו רואין שלבו נוקפו על דבר מניעתו מטבילה, ודעתו מבולבל מאד אם לא יטבול, דנתיר לו בשופי שיטבול, ורק בסתם אדם נורה לו כסברת מרן ז"ל בש"ע שלא יטבול. וראיתי במפתחות הספר של מהר"י מברונא ז"ל שכתוב שם וז"ל, ומהר"י סגל ז"ל בסי' קנ"ב כתב דיש להורות לשואל לפי מה שהוא אדם, וכ"כ עוד בסי' קל"ב עכ"ל, הרי דגם הגאון מהר"י סג"ל ז"ל, הוא תנא דמסייע לן בהוראה זו שכתבתי להורות לשואל לפי מה שהוא אדם, דרק בסתם בני אדם נורה להם כפסק מרן ז"ל בש"ע:

ואחרי כותבי כל הנז', ראיתי בספר חמדת ימים בסוף פרק ד' דיוה"כ שכתב וז"ל, ולענין טבילת בעל קרי כתב הרמב"ם, מי שראה קרי בזמן הזה ביוה"כ אם לא מקנחו וכו' ואסור לו לרחוץ כל גופו או לטבול, אמנם יש חולקים עליו וסוברים שטובל כדרכו, כדתניא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט"ב בין ביוה"כ, והתם פליג ר"ח סגן הכהנים אט"ב אבל ביוה"כ לא פליג, והוא סברת כה"ג והר"י ברצלוני ז"ל, ולכן נראה דאם הוא ירא אלקים ונוהג עצמו כמנהג הרמב"ם ז"ל שהשיב לראשי ישיבות שבבבל שמימיו לא ביטל אותה, ומאחר שמנהגו של אדם זה כך לבו נוקפו ולא מצי מתפלל כי לבו בל עמו, כדאי הם הגדולים דמתירים לסמוך עליהם ולטבול הואיל ואינה רחיצה של תענוג ושל הנאה, ולגבי דידיה שנוהג עצמו כל הימים בטהרה ונקיות הו"ל כהוי ידיו מלוכלכים בטיט ובצואה שמותר לרחצן הואיל ולא קא מכוין להנאת רחיצה, כי אם לטהר מלכלוך וטינוף, ועוד כיון דהתירו למי שהוא אסטניס שצריך לקנח פניו במים שאין דעתו מיושבת עליו כל היום עד שיקנח שיוכל לקנח, ה"ה לנ"ד שאין דעתו מיושבת עליו כי מנהגו לטבול כל הימים דמותר, וגדולה מזו אמרו דהמקבל פני רבו עובר במים, וכ"ש פני שכינה, וכן העידו לי שהרב מהר"י מברונא זלה"ה עשה מעשה, וכן הרב בנימין בכ"ר מתתיה ז"ל כתב בספרו גבי מ"ש ר"ת, דקי"ל דטבילה בזה"ז אינה מצוה, חילק דהיינו היכא דאין בעלה בעיר, אבל אם בעלה בעיר שרי וכו' ואע"ג דביוה"כ אסורה בתשמיש ולא טבילה בזמנה איכא, מ"מ כדי להתפלל האשה ביוה"כ בנקיון וטהרה יכולה לטבול ביוה"כ, וחשוב לה בשביל מצוה, וכדי לעשות נחת רוח להן אין מוחין בידם וכו'. הרי כדי לעשות נח"ר להן התיר לטבול ביוה"כ כדי להתפלל בנקיות וטהרה, עכ"ל חמדת ימים, והוא נרגש בהוכחה הנז"ל שהוכחתי מדברי מרן בסעיף ד' בהיתר קנוח פניו במים, כדי שדעתו תהיה מיושבת עליו:

אחז"ר ראיתי בפסיקתא בפרשת אחרי בפסוק כי ביום הזה יכפר עליכם, שפסק להתיר הטבילה לבעל קרי שכתב וז"ל, וכן מי שראה קרי בלילי כפורים טובל כדרכו, ובלבד שלא ישפשף ע"ש, ועיין למהרי"ש ז"ל בהגהות שלו שנדפסו בסוף ספר המגינים בסי' תרי"ג, שציין על הפסיקתא ע"ש, ולא ידעתי על מה היתה החרדה שלו על הספר וכו':

ועל השאלה הב' ששאל השואל, הנה ראיתי להרב חיי אדם בנשמת אדם כלל קמ"ה אות ב' שכתב וז"ל, נ"ל דאין הטעם מפני שמראין לו בזה סימן מן השמים, דא"כ איך שייך לומר שהראו לו סימן שהוא צדיק גמור ע"י דבר טומאה שאין למעלה הימנו, וגם אין לומר דבאמת אינו לסימן, אלא כיון שעלתה לו שנה אע"ג שלא התענה בעינוי זה מוכח שהוא צדיק גמור, דא"כ למה דוקא ברואה קרי, לימא מי ששגג באחד מענויים אלו כגון רחיצה או סיכה, ידאג ואם עלתה וכו', אלא נ"ל דיש ג' מיני קרי, א' הבא לסיבת שבעה דברים הבודקין את הזב כדאיתא במשנה, והב' כשאדם רשע ואינו שב בתשובה שלימה, אלא שלפעמים מתקרב עצמו לקדושה, אזי המזיקין מטמאין אותו בטומאת קרי, וכן נמי מי שהוא אינו ראוי ללמוד בחכמת הקבלה מטמאין אותו וכו', והג' צדיק גדול כשמתגבר בקדושה אזי המזיקין מקנאין בו ומטמאין אותו, וזהו הנס של כה"ג שלא ראה קרי ביוה"כ ולזה צריך נס גדול, והנה בודאי מי שראה בדרך הטבע מחמת ז' דברים הנז"ל, בזה אין סימן לא לכאן ולא לכאן, ובזה לא דברו חכמים, אלא הם מיירי מאדם שהיה נזהר מכל ז' דברים הנז', ואעפ"כ ראה קרי, וא"כ הוא לאחד משני פנים, או מניחים אותו להתקדש, או מפני שהוא צדיק גמור, ולכן ידאג כל השנה, שמא הוא רשע, ונעלו בפניו דרכי תשובה, ואין מניחין אותו להתקדש, ואם עלתה לו שנה מובטח לו שהוא בן עוה"ב, דמסתמא הוא צ"ג אלא שקנאין פגעו בו עכ"ל, ויפה כתב בזה, דודאי מי שראה קרי בדרך טבע מחמת שבעה דברים שבודקין את הזב, אין בזה סימן לא לרע ולא לטוב:

והנה נודע, כי שבעה דברים הבודקין את הזב הנזכרים במשנה פ"ב דזבים מ"ב הם כך כלשון המשנה, בשבעה דברים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה, במאכל ובמשתה ובמשא ובקפיצה בחולי ובמראה ובהרהור, ופירש רבינו עובדיה ז"ל, במאכל אם אכל אכילה גסה, או אכל דברים המביאים לידי זיבה ואפילו כל שהן, כגון בשר שמן חלב גבינה וביצים ויין ישן וגריסין של פול ושחלין, ובמשתה ברבוי שתיה, ובמשא כבד שנושא, ובמראה ראה אשה אפילו שלא הרהר, ובהרהור אע"פ שלא ראה וכו' ע"ש:

ולך נא ראה מ"ש הרב כתב סופר א"ח סי' ת"י, ומ"ש בשם הרב ברכי יוסף, וגם מתשובת מהרי"ל ז"ל, ועוד עיין להרב אמרי אש ח"א סי' ט"ז, ומכל דברי הגאונים ז"ל הנז"ל נראה דאם יש לתלות באחד משבעה דברים שבודקין הזב אין בזה סימן להרע ולא להטיב, אך עכ"פ ידאג קצת ויעשה תיקון בצדקה ותענית ולימוד, ולכל אחד ימסרו לו סדר תיקון כפי מדרגתי וכפי יכלתו, כי מספק יש לו לחוש פן ואולי לא היה זה מסיבת שבעה דברים הנז' הגם כי על הרוב הוא מסיבת ז' דברים ההם:

והנה קושיית הפר"ח ז"ל שהקשה, איך יבשרוהו מן השמים שהוא צדיק באמצעית ענין רע כזה תרצתי בס"ד כי האדם בהיותו צדיק מתקנאין בו המקטרגים ורוצים פלוני וסיעתו לסבב לו מיתה או יסורין קשים ע"י קטרוגים והוא אינו בגדר צדיק גמור שיש לו זכות גדול ורב שיספיק לדחותם לגמרי מעליו, ומן השמים יניחו אותם להתגרות בו בדבר זה של קרי, כי פלוני וסיעתו שמחים בזה הקרי, כדוגמת השעיר שניתן לפלוני ביוה"כ כדי לשמור את ישראל אותו היום מן קטרוגים שלהם, וכן כחן אצל הצדיק מתפייסים פלוני וסיעתו בטומאת הקרי אשר גירו בו, ועוזבים קטרוג המיתה והיסורין שרוצים לקטרג עליו וישתקו מזה, ועד"ז שמעתי מפרשים בשם הרב ר' ישראל בעל שם טוב ז"ל בפסוק יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, שהוא מציל את חסידיו ע"י הגירוי של קרי שמגרים בהם החיצונים, וכדי להסביר לך דבר זה, אעתיק לך מ"ש בירושלמי דתענית פ"ג ה"ח, לוי בן סיסי באו גייסות לעירו, נטל ס"ת ועלה לראש הגג אמר רבון העולמים אין בטלית חדא מילה מן הדין ס"ת ייעלון להון ואין לא ייזלון להון, מיד אתבעון ולא אשתכחון, תלמידיה עבד כן יבשת ידיה ואזלין לון, תלמיד תלמידיה עבד כן לא יבשת ידיה ולא אזלין לון וכו' ע"ש, והנה במה שתראה בתלמידיה דיבשת ידיה ואזלין לון, בין תבין טעם התירוץ הנז' שתרצתי בס"ד, והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.