רב פעלים/א/יורה דעה/נד

רב פעלים ‏ א יורה דעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. מי שהיה אונן מתחלת הלילה והקבורה היתה ביום, דהדין הוא שיכול להתפלל עד חצות, ויש לו שכר תפלה, וכנז' בש"ע א"ח סי' פ"ט, ורק לענין ק"ש בברכותיה פסק מרן ז"ל בסי' נ"ח, דעד סוף שעה רביעית יקרא ק"ש בלא ברכות, ושאלו ממני החכמים הי"ו בבית המדרש, לענין ברכת התורה פשיטא לן דצריך לברך, אך לענין ברכות השחר יברך או לאו, כי ראינו בבאר היטב שהביא מן המג"א שכתב נ"ל דקודם חצות יתפלל שחרית כמ"ש בסי' פ"ט, אבל ברכת השחר לא יאמר, כיון דבשעת חובתו היה פטור, כמ"ש ביו"ד סי' שמ"א ס"ב לענין הבדלה ע"כ, ורצינו לדעת אם סברא זו היא מוסכמת להלכה למעשה או לאו, יורינו ושכמ"ה:

תשובה. הנה נודע המחלוקת שיש בענין ברכות השחר בדברי הראשונים, דהרמב"ם ז"ל ס"ל כל ברכה שלא נתחייב בה, כגון שלא שמע קול תרנגול או שלא הלך ולא לבש ולא חגר וכיוצא בזה, לא יאמר אותם הברכות, וכן פסק מרן ז"ל בשה"ט סי' ט"ו ס"ח, אך התוספות והרח"ש והטור ס"ל כל ברכות שהם על סידורו של עולם והנהגתו, והוא אינו עושה מעשה בם, כגון ברכת אלקי נשמה, וברכת הנותן לשכוי בינה ורוקע הארץ, מברך אותם אע"פ שלא נחחייב בהם, שלא ישן ולא שמע קול קול תרנגול ולא הלך על הארץ עכ"ז יברך, אבל ברכות שהם להנאתו, שנהנה מהם כשעושה אותם, כגון המלביש ערומים ואוזר ישראל ועוטר ישראל, ושעשה לכ"צ וכיוצא, אם לא נתחייב בהם, כגון ששוכב על מטתו ערום לא יברך אותם. והכלבו והר"ך לדעת הרמב"ן ז"ל ס"ל, דאפילו לא נתחייב באלו שהם להנאתו אפ"ה מברך כולן כסדרן, דס"ל לא נתקנו ברכות הללו על הנאת עצמו, אלא משבח להשי"ת שברא כל צרכי העולם ליהנות בהם בריותיו, הן הוא הן אחרים, ואם הוא לא נהנה עכשיו נהנים אחרים, לפיכך לעולם מברך כולם, ועיין בלבוש ז"ל, ובשו"ת מן השמים שבסוף ספר הרדב"ז סי' י"ב אתמר, שגם מן השמים הסכימו, שברכות אלו בין אם נתחייב בהם בין לא נתחייב מברך אותם, משום דעל מנהגו של עולם נתקנו, ע"ש:

וכן הוא הסכמת רבינו הגדול האר"י זלה"ה, כנז' בשער הכונות דף א' ע"ג, וז"ל. כל הח"י ברכות שיש מן ענט"י עד סוף ברכת התורה, כולן חייב אדם לסדרם ולברכם בכל יום, אעפ"י שלא נתחייב הוא בהם, לפי שכולם הם רמזים נפלאים אל אורות עליונים, ואין לבטלם אפילו אם האדם לא ישן בלילה, ולא הסיר מצנפתו ובגדיו וסודרו ומנעליו וכיוצא בזה, צריך לברכן בכל יום כולן. אע"פ שלא נתחייב בהם, לפי שעל מנהגו של עולם נתקנו, חוץ מברכת שעשה לי כל צרכי ביום ט"ב ויוה"כ, שאז כל העולם יחפים, וגם חוץ מברכת ענט"י ומברכת אשר יצר, ששתי ברכות אלו אם לא נתחייב בהם אין לברך עליהם עכ"ל. והרב החסיד מהרא"ש ז"ל בדברי שלום דף ס"ד, יצא לדון בדבר חדש בדעת הרא"ש והטו"ר, אשר לא שערוהו הפוסקים ראשונים ואחרונים, ומחמת דקדוקים קטנים שדקדק בדברי רבינו האר"י ז"ל, כתב שיש לפרש שגם דעת רבינו האר"י ז"ל כן ע"ש, ואהמ"ר מכבוד תורתו וחסידותו אין דבריו מחוורין בזה, וכן המנהג פשוט אצל העולם, וגם לכל ההולכים בעקבות דברי רבינו האר"י ז"ל דלא כדבריו, ואין צורך להאריך בזה:

והנה מור"ם ז"ל בהגה"ה בש"ע, הביא סברת הכלבו והר"ן לדעת הרמב"ן ז"ל, דהכל על מנהגו של עולם נתקנו, וכתב כן המנהג ואין לשנות ע"ש, ובמורה מקום ציין בזה גם על הטור והתוספות והרא"ש בפרק הרואה, וכבר הרגיש בזה הרב מטה יהודא ס"ק י"ד, דהטור והתוס' והרא"ש הם מחלקין בין הברכות, והם בעלי סברא השנית שהבאתי לעיל, ולכן כתב שהוא טעות סופר ע"ש, אך הרב אות אמת בדף ק"א יישב שגם התוס' והרא"ש חזרו והודו בזה יע"ש, ואין כאן מקום לכתוב בזה:

והנה בתשובתי בס"ד במ"א, בררתי הנפקותא שיש בין שלשה הסברות הנז"ל, והעלתי לסברא הג' הנז' שהיא סברת הרמב"ן ז"ל, שהביאו הר"ן בסוף פ"ק דפסחים, דעל מנהגו של עולם נתקנו ולאו על הנאה של זה המברך, ס"ל אין עת קבוע ביום לחיוב הברכות האלה, אלא כל שעתא ושעתא דיממא שמצויים הנאות אלו בעולם חייב האדם לברך ברכות אלו, שלא תקנו חז"ל ברכות אלו על עת קימא של האדם דוקא, ומ"ש בגמרא כי לביש וכי נחית לארעא, וכי מסיים מסאניה, וכי מסגי, וכי אסר המייניה, וכיוצא בזה, לאו למימרא שאותה העת נקבע עליו חיוב הברכה, שעל אותה העת תקנו חז"ל ברכות אלו, אלא נקטו חז"ל הכי בהאי לישנא, לאשמעינן שמצוה מן המובחר שיברך אותם האדם בשעה שגם הוא נהנה מהם, משום דאז נכרים חסדי השי"ת לנגד עיניו יותר, בהיות הנאות האלו מגיעים לו ג"כ, וכל זה למצוה מן המובחר נקטי הני, אבל מעיקר הדין לעולם לא תקנו חז"ל לברכות אלו עת קבוע כלל, כיון דתקנום על מנהגו של עולם, שאפילו אין האדם נהנה חייב לברך, תו לא שייך לקבוע זמן לחיוב שלו אלא כוליה יומא, דנמצאים הנאות אלו בעולם נקרא זמן חיוב הברכה. - ודבר זה שהעלתי לסברא זו דהרמב"ן, מלבד כי הדברים האלה הם מוכרחים על פי הסברא, עוד הבאתי לדברים אלו הכרח מדברי הרמב"ן ז"ל עצמו, כי מרן ז"ל בב"י הביא לשון הרמב"ן בקיצור, אך הר"ן ז"ל בפ"א דפסחים הביא לשונו כמו שהוא, וכן נמצא לשונו בספר לקוטות להרמב"ן בדף י"ג ע"ב, לך נא ראה ותמצא, דאחר שנתקשה הרמב"ן מדין ברקים ורעמים דצריך לברך תוך כדי דיבור, בא לתרץ תירוץ זה דברכת השחר נתקנו על מנהגו של עולם, דאפילו המברך לא נהנה בהם מברך אותם, ולפ"ז מוכרח לומר דס"ל דלא תקנו חז"ל בברכות השחר זמן קבוע על האדם בחיוב הברכה, דאלת"ה לא תירץ הרמב"ן ז"ל כלום בסברה זו לקושיא שיש להקשות מן ברקים ורעמים. ואם תשאל אעיקרא דדינא מה טעם בברקים ורעמים צריך לברך תכף ומיד, ובברכות השחר כוליה יומא הוא זמן חיוב הברכה, נראה הטעם פשוט דברקים ורעמים נעשים ברגע והולכים, ולא נשאר מהם כלום, ולכן גם חיוב הברכה שנתקן עליהם אינו חל על האדם אלא באותו רגע ששמע או ראה, כי אחר רגע לא נשאר כלום לפניו, משא"כ הנאות אלו של העולם שנתקנו עליהם ברכות השחר, אין להנאות אלו תכלית ביום, אלא כל שעה ושעה מן היום, הם נעשים ונמצאים בעולם, והנאת בני אדם בהם נמשכת והולכת כוליה יומא, ולכן גם חיוב הברכה על האדם שהוא מברך להשי"ת בשביל הנאות אלו שנהנים בהם בני אדם אין לזה עת קבוע ביום, והכי תיקון חז"ל מעיקרא, וכבר כתבתי דמ"ש בגמרא שיברכם בעת קימתו לאו לעיכובא, אלא משום מצוה מן המובחר מפני שבעת שהוא עצמו נהנה, נראין חסדי השי"ת לנגד עיניו יותר וכאמור לעיל. ועיין בשיטה פסחים למהר"ם חלאווה ז"ל על דף ז' ע"ב ועיין ביאור הגאון ר"א מווילנא ז"ל ס"ק ה', ופר"ח סק"ב, ופרי מגדים בפתיחה הכוללת בה' ברכות השחר דף יו"ד בד"ה לפתיחה וכו', ויש לדבר בזה עוד, ואין פנאי עתה להאריך:

ועתה נבא לדבר בדין המג"א דסי' ע"א גבי אונן, ולכאורה נראה מדבריו בסי' מ"ו ס"ק י"ד, דאזיל בתר סברה השלישית הנז' שהיא סברת הרמב"ן, דאפילו אין האדם נהנה חייב לברך, דהא שם הכריע סומא לא יברך אבל חרש מברך, הרי אע"ג דחרש הוא חסרון בגופו ולא אתי לידי הנאה זו כלל, אפ"ה ס"ל יברך, והיינו כפי שיטת סברה השלישית הנז', וכ"כ במחצית השקל יע"ש, ועיין פר"ח ס"ק ח', וברכ"י סי' מ"ו אות י"ג, ושם עשה הרב ברכ"י ז"ל חילוק גבי סומא, בין דין ברכת יוצר המאורות לבין דין ברכת פוקח עורים, ופקפק בדברי הפר"ח וביאר טעמו של המג"א, ובספרו שיו"ב ס"ק ך' חזר וקיים דברי הפר"ח, דסבר סומא יברך פ"ע ע"ש, ועיין מטה יאודה ועיין דברי המגיה בשלמי ציבור דף מ"ז ע"ד ע"ש. ברם כל הרבנים ז"ל הנז' נמשכו בדברי המג"א אחר הגרסה הנמצאת לפנינו, שכתוב סומא לא יברך אבל חרש יברך, אך הגאון אשל אברהם ז"ל כתב ט"ס יש בדברי המג"א, וכך צ"ל סומא יברך, חרש לא יברך, וכ"כ לבושי שרד, וכ"כ הגאון רע"א ז"ל בהגהותיו, וכ"כ תשובה מאהבה דף וא"ו ע"ג, ונראה דגרסה זו עיקר, יען כי הוא ציין על סי' ס"ט, ולפי הגרסה שלפנינו הציון הוא להפך, והגם כי הגאון חיד"א ז"ל ומטה יאודה עשו חילוק דלא תיקשי מהך דסי' ס"ט, עכ"ז לשון ועיין סי' ס"ט לא יתיישב בדבריהם, כי נראה כונתו להביא ראיה לדבריו מהתם, אבל לגרסה זו דסומא יברך חרש לא יברך אתי שפיר, דהוא מביא ראיה מסי' ס"ט, וכמ"ש בפר"ח שהוניח דסומא יברך מהך דסי' ס"ט:

והשתא לפי הגרסא האמיתית הנז' דגרסינן כדברי המג"א, סומא יברך אבל חרש לא יברך, ליכא הוכחא מכאן לומר דאזיל המג"א בתר סברא השלישית דהרמב"ן ז"ל הנז', וגם עוד ליכא להוכיח דס"ל כהרמב"ם, או כהר"ש והטור ממה שכתב חרש לא יברך, די"ל שאני חרש דהוי חסרון בגופו ואין ראוי כלל להנאה זו גם אח"ז, ואע"ג דהרב אליה רבא ז"ל ס"ק י"ב כתב דלא משמע מדברי רמ"א הכי, עכ"ז אין הוכחה כלל לאו הכי ולאו הכי:

אך נראה שיש הוכחה מדברי המג"א ז"ל בסי' מ"ז ס"ק י"ג, דלא אזיל בתר סברת הרמב"ן ז"ל, דכתב שם וז"ל, ובכתבים איתא שיוכל לומר הנותן לשכוי מיד אחר חצות לילה, וכמ"ש בזוהר ויקהל, ונ"ל דוקא אם שמע קול תרנגול עס"י מ"ו ס"ח, ומ"מ טוב ליזהר לכתחילה עכ"ל. וכתב הרב מחצית השקל וז"ל, ועס"י מ"ו וכו' ר"ל דהא לדעת הרב"י שם אפילו האיר היום אינו מברך אם לא שמע קול התרנגול, ונהי דרמ"א חולק שם דמ"מ מברך על טובת העולם, מ"מ כשעדיין לא האיר היום דאיכא למ"ד אפילו שמע קול תרנגול לא יברך, וא"כ כשלא שמע וגם לא האיר היום אינו ראוי לברך עכ"ל, משמע מהכא דהמג"א לא אזיל בתר סברת הרמב"ן ז"ל שהביא רמ"א ז"ל לגמרי בכל גוונא, אלא אזיל בתר סברת הרמב"ם שפסק מרן ז"ל בהיכא דאיכא תרתי לריעותא:

והנה מ"ש המג"א בסי' ע"א ס"ק א' בדין האונן, דברכות השחר לא יברך אחר קבורה, כיון שבשעת חובתו היה פטור, כמ"ש בי"ד סי' שמ"א לענין הבדלה, נתקשו כל האחרונים בדברי המג"א אלו, בפרט במה שהוא מביא ראיה לסתור, והרב מחצית השקל יישב דבריו, ולפ"ד לא שייך דין הנז' דהמג"א ע"פ סברת הרמב"ן ז"ל דס"ל חייב אדם לברך כל הברכות אלו אפילו שאינו נהנה כלל, וגם הרב לבושי שרד יצא לבאר בדברי המג"א הנז' וליישב דבריו, מה שדימה דין האונן לדין ההבדלה, וגם לפ"ד לא אתי דין האונן דהמג"א ע"פ סברת הרמב"ן ז"ל, וגם הגאון ר"ז בסי' ע"א סוף סעיף א' כתב דין האונן הנז', וג"כ לפ"ד לא אתי ע"פ סברת הרמב"ן ז"ל, ויש להרגיש בדברי הגאון ר"ז דבסי' מ'ו ס"ז הביא כל הסברות בשם י"א וי"א, וסברת הרמב"ן הביא באחרונה, וסיים שכן המנהג ואין לשנות, ואיך בסי' ע"א פסק דין הנז' של המג"א באין חולק, והוסיף לומר שאם בירך הוי ברכה לבטלה, ולקמן נדבר עוד בזה:

גם ראיתי להרב דבר משה ח"ג סי' י"ג דף כ"ז ע"ג בד"ה אך, שגם הוא ס"ל כהמג"א ז"ל בדין הנז' דאונן, וכתב שם להדיא דדין זה הוא ע"פ סברת הרמב"ם ודעמיה, דבעו שיהיה המברך נהנה בהנאות של ברכות אלו, וכן סבר הרב המשיג שהביא דבריו שם בתוך דבריו יע"ש, וכן סבר בפשיטות הרב אהל יצחק חסיד ביו"ד סי' כ"ט, דדין המג"א אינו אלא ע"פ סברת הרמב"ם ודעמיה, ותמה על הרב דבר משה איך נסתפק בעיקר הדין משום הכלל דקי"ל ספק ברכות להקל, מאחר שחכמי ספרד וחכמי אשכנז ס"ל שכן המנהג לאומרם בין נתחייב בין לא נתחייב גדול כח המנהג, ותו לא שייך לומר ספק ברכות להקל ע"ש. גם הרב מים החיים ביו"ד סי' ד' דף ל"א ע"ב גם הוא הבין בפשיטות שדין המג"א הנז' אינו אלא לפי סברת הרמב"ם ודעמיה, ועל כן העלה דליתיה להאי דינא, כיון דהמנהג פשוט כסברת הרמב"ן שהביא מור"ם ז"ל, ושכן הוא דעת רבינו האר"י זלה"ה, ולפי סברא זו ליתיה להאי דינא דהמג"א והכי נקטינן, וכתב עוד דהכי עשו מעשה בשנת תקנ"ט בהסכמת מו"ר מהרי"ט (הוא הרב ערך השלחן) לברך יע"ש:

וראיתי להרב זרע אמת א"ח סי' י"א שנשאל בלשון המג"א הנז', ויצא לידון בדבר חדש לומר דין המג"א הנז' מוסכם להלכה גם ע"פ סברת הרמב"ן שהביאה מור"ם ז"ל, ודבריו תמוהין אצלי ויש להשיג עליהם, גם דבריו הפך כל אותם האחרונים ז"ל שזכרתי ולהם שומעין, ואין לחוש מכח סברתו להכלל הידוע של ספק ברכות להקל, ועוד איכא טעמא רבא דאין לחוש לכלל זה, ומורין בשופי לברך מכח המנהג הפשוט פה עירינו ובכל מקום, שהאבל מברך ברכת שעשה לי כל צרכי, אע"פ שנוהגים בט"ב ויוה"כ שלא לברך ברכה זו, והיינו ע"פ דברי המקובלים האחרונים, שהעלו מדברי רבינו האר"י זלה"ה, דדוקא ביוה"כ וט"ב אין מברכין ברכה זו מפני שכל העולם יחפים, אבל האבל מברך אע"פ דלא שייכא הנאה זו גביה משום דישנה אצל אחרים, ועיין להרב המגיה בש"ץ מ"ש בברכה זו על האבל, ומ"ש דרבינו האר"י ז"ל נמשך אחר סברת הרז"ה ז"ל, עיין אות אמת דף ק"ד שדחה דבריו אלו מכח דברי רבינו האר"י ז"ל עצמו, והיא טענה שאין עליה תשובה, וכן דחה דבריו הרב דברי שלום דף ס"ד ע"ב. ומ"ש בדברי שלום שהאבל אינו מברך שעשה לי כ"צ, אחר המחילה לא כיון יפה בזה, וכבר תמהתי על עיקר היסוד אשר בנה עליו הבנין הזה, ועיין אמת ליעקב ניניו בשפת אמת דף ק"ז ע"ג ע"ש. ומאחר דהמנהג פשוט שהאבל מברך שעשה לכ"צ, משום דהוא מברך על הנאת אחרים אע"פ שהוא דחוי מהנאה זו, ולא שייכה גביה, לכן ודאי גם האונן מברך, ודלא כהמג"א דס"ל כיון דהוה פטור בעת החיוב נפטר לגמרי, והדברים קל וחומר דהשתא ומה האבל דלא שייך ביה הנאה דנעל כלל בכוליה יומא, אמרת דמברך על הנאת אחרים, כ"ש גבי אונן דבשעת פיטורו היה לו הנאות אלו, ורק פטרוהו מן הברכה כדי שיתעסק במת, דכ"ש הוא שיברך אחר שנקבר המת, דהנאות אלו הם שייכים גביה וגבי אחרים. ואם תבין בטעם איסור האבל בנעילת הסנדל תמצא שדבר זה הוא כ"ש, כי ידוע טעם איסור האבל בנעילת הסנדל הוא מפני שהוא עצמו חסר בימי אבלותו ממוחין דגדלות, נמצא חסרון זה הוא מגופו, ודמי לחגר וחרש, ועכ"ז הוא מברך על הנאה של אחרים, ובזה תמצא בדין האונן דכ"ש הוא דיברך, דבשעת פטורו לא היה לו חסרון מגופו אלא רק פטרוהו מזה וממצות אחרים כדי שיתעסק במת, ומאחר דאיכא מנהג בזה אין אומרים ספק ברכות להקל לבטל המנהג:

ועוד יש ללמוד גבי אונן דיברך, מן המנהג דחרש מברך ברכת הנותן לשכוי בינה, והוא מנהג ברור ופשוט והדברים קל וחומר ומה חרש שאינו נהנה עד עולם בהנאה זו, והחסרון הוא מגופו, עכ"ז מברך בשביל הנאות אחרים, וכ"ש האונן שהוא נהנה בשעת הנאתו ולא פטרוהו אלא כדי שיתעסק, דאין החסרון מגופו, דודאי יברך בכה"ג. ועיין להרב מנחת אהרן כלל ה' סי' י"ג דף י"ז ע"א יע"ש, ועיין להרב נהר שלום דף ט"ו סוף ע"ב שכתב וז"ל, אלמא מהני טעמא דעל סדר העולם נתקנו לחייב אפילו למאן דלא שייך בה, כ"ש דמהני למי שהיה פטור אז ונתחייב ביום ההוא ע"כ ע"ש, וזו היא הסברה שהסברנו בקל וחומר:

ועוד איכא טעמא להורות בדין האונן דהמג"א דיברך דמצינו למרן ז"ל בסי' ע"א שפסק להקל בהיכא דאיכא מחלוקת הפוסקים באונן משום דהוי מידי דרבנן, ולהכי פסק רשאי להתפללד ולברך, ומ"ש מהך דסי' שמ"א ביו"ד תירצו לחלק בין דבר מצוה לבין דבר הרשות, ועיין להרב זרע אמת סי' קנ"ח דחילק כזאת ע"ש, ולפ"ז ה"ה בנידון השאלה דאיכא פלוגתא בין המג"א ובין שאר אחרונים, אמרינן הלכה כדברי המיקל ומורין לו לברך, ואין לחוש להכלל דספק ברכות להקל, ונידון השאלה הוי כ"ש דהא הוא אינו אונן השתא כשבא לברך:

ושו"ר בספר חתן סופר דף קנ"ג, שהעתיק שם הגהות על ש"ע א"ח מן הגאון בעל חתם סופר, וכתב שם על דברי המג"א הנז"ל וז"ל, צריך לי עיון מה שייך בברכת הנהנין שעת חובה, ואולי אברכת ברוך שאמר וישתבח קאי, או מקדש שמך ברבים לנהוגים בו, אבל שארי ברכות נראה דיש לאומרם עכ"ל ע"ש, וצ"ל לדעתו כל ברכות השחר חשיב להו על הנאות, אפילו שלא עשני גוי ועבד ואשה, והיינו טעמא כמ"ש הגאון ר"ז סי' מ"ו סעיף ד' וז"ל ולפי דברי המקובלים שברכות אלו הן על יציאת נשמתו בלילה שלא נדבק בה נשמת גוי או עבד או אשה וכו' ע"ש, ולפ"ז יפה כתב הגאון בעל ח"ס בהגהתו הנז', כיון דברכות אלו נתקנו על הנאות האדם, ואחר קבורה כל הנאות אלו עודם קיימים אצל זה המברך ואצל כל העולם, למה לא יברך. מיהו קשה לי בדבריו, דהא האחרונים הנז"ל פרשו טעמו של המג"א משום דכאן קבעו רז"ל זמן חיוב לברכות אלו בעת שקם ממטתו, וכדנקטי בגמרא, ומכח זה קאמר כיון דנפטר בעת שחל החיוב נפטר לגמרי, ויש לי לדבר בזה. עוד, ואין פנאי עתה להאריך:

והעולה לענין הלכה, בדין האונן שכתב המג"א ז"ל דיש להורות בשופי לברך, ולא חיישינן להכלל של ספק ברכות להקל. ויה"ר יבלע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים, וישים שלום וחיים וברכה לנו ולכל ישראל, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.