רב פעלים/א/יורה דעה/מד

רב פעלים ‏ א יורה דעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. נשאלתי מחסידא קדישא כמה"ר אבא דוד אליהו ז"ל, באחד שהיה מנהגו ליתן בכל שבוע קרוש א' בשביל חילוק עניים, וגם מנהגו ליתן לצדקה בעבור אשתו קרוש א' בשבוע בעת הדלקת נר שבת והפרשת חלה, גם עוד אשתו היתה אופה הלחם שלו, ונהג ליתן קרוש א' לצדקה בעד כל אפיה שתאפה לו אשתו, והוא היה לו מקום להתפרנס ממנו, ואח"כ נפסקה פרנסתו מאותו מקום, ונשאר כמו חודש וחצי בלי פרנסה, ואח"כ הזמין לו השי"ת פרנסה ממקום אחר, אבל לא כבראשונה, כי מתחלה היה הפרס שלו אלף קרוש בחודש, ואח"כ נעשה תש"ן קרוש, ונשאר' כמו שנה וחצי כך, ואח"ז נוסף הפרס שלו ונעשה תת"ק קרוש. וזה האיש בתחלה כשראה נפסק הפרס שלו, שאל לחכמים ועשו לו התרה על מנהגו הנז', ורק מסופק הוא אם עשו לו התרה בזמן שנעשה הפרס שלו תש"ן, או בזמן שנפסק הפרס שלו לגמרי. והנה זה האיש אחר שנעשה פרס שלו תש"ן קרוש, נתן לצדקה בעבור מנהגו הראשון, וזוכר הוא כי עשה חשבון בינו לבין עצמו לידע מה שיש עליו מזה המנהג שנהג בו, ונתן לצדקה בעבור זאת, אך אינו זוכר אם הוציא החשבון הזה מפיו, או אם רק חשב כל זה בלבבו דוקא. והנה עתה שיש לו הכנסה תת"ק קרוש בחודש, יש לו יכולת ליתן כפי מנהגו הראשון, אבל אינו רוצה שיהיה עליו הדבר בתורת נדר ומנהג, ועל כן יורנו המורה אם יועיל לו התרה שעשה קודם, או אם אינו מועיל, ואת"ל מועיל אם חזר וחל עליו הנדר אחר שעשה חשבון בינו לבין עצמו ונתן מקצת, ואת"ל דחזר וחל עליו הנדר, אם יכולים להתיר לו עתה לכתחלה, כי הוא מפחד וחושש להיות עליו משא חומר נדרים, ומתחרט על אשר קבל עליו הדבר בתורת מנהג קבוע, ולכך רוצה לעשות התרה, וכשיתן מו"מ יתנה שיהיה בלי נדר, כדי שלא יתחייב בתורת נדר ומנהג:

ועוד שאל השואל, באחד שמנהגו להתענות יום אחד בשבוע, ועכשיו רוצה לעשות התרה, ואינו מתחרט על המצוה ח"ו, אלא שאינו רוצה שיהיה עליו חיוב נדר:

עוד שאל על תיקון עון משכב זכור, שכתב הרב רבינו האר"י זלה"ה שיתענה רל"ג תעניות ויתגלגל בשלג, אם התענה בחורף רל"ג תעניות ולא היה שלג כלל, אם יועיל לעשות גלגול השלג אח"כ באשר ימצא לו, או"ד בעינן שיהיה גלגול השלג בימי התענית דוקא, ואת"ל שיועיל השלג בכל זמן, אם לא היה לו שלג כלל, אם יועיל לו התיקון של התענית גם אם לא נתגלגל בשלג, אלא שנפשר השלג במקום אחד ונעשה מים וטבל בו, אם יספיק זה או לאו:

עוד שאל, באחד שהיה מקשה עצמו לדעת ומוציא שז"ל, ולא די לו זה אלא שפתהו יצרו ללמד לאחרים ג"כ לעשות כמוהו, ועתה הוא עשה תשובה והתענה פ"ד תעניות ושב בלב שלם, ושואל על מה שהחטיא אחרים כיצד יעשה תיקון לזה, כי רוצה לעשות תשובה על זה הדבר ג"כ, יורנו המורה ושכמ"ה:

תשובה. על תחלת מנהגו ונדרו של השואל אין אנחנו צריכין לחוש, יען שכבר נתבטל זה ע"י ההתרה שהתירו לו החכמים, וכבר נעקר הנדר והמנהג. ועיין בש"ע סי' רכ"ח סעיף מ"ב, דאם נדר בפירוש להתענות, או שנדר לצדקה, יש לו התרה ע"י פתח וחרטה, והוא שלא באה הצדקה ליד הגבאי, ואם נתן מקצת יכול הוא לישאל על השאר ע"ש, ועיין סי' רנ"ח סעיף וא"ו יע"ש. אך מה שיש לעיין בזה הוא, עמ"ש בשאלה דאחר שהתירו לו החכמים, כשראה שנעשה לו הכנסה תש"ן קרוש בחודש, חשב מה שהוא חייב לצדקה בעבור אותם הדברים שהיה נוהג בהם, ונתן מקצת מהם, אך אינו זוכר אם זה בירור החשבון היה בלבו דוקא, או אם הוציאו בשפתיו, ומדברי השואל נראה שאח"כ גמר בלבו לחזור על מנהגו הטוב ולקיימו תמיד, ולכן נתן דעתו לחשוב מה שחייב, ונתן מקצת לפי שעה, ובדעתו ליתן עוד, כן נראה מדברי השואל, ואם אמת הדבר כן ה"ז נתחייב לקיים מנהגו אפילו אם לא הוציא בשפתיו כלום, כיון דהתחיל לקיים המנהג בפועל, ובאותה שעה גמר בלבו לנהוג כן תמיד חל עליו חיוב המנהג ובעי התרה, וכנז' בש"ע בסי' רי"ד ע"ש, ועיין בהגהה בסי' רנ"ח סעיף י"ג דאפילו על מחשבה לחוד יש מחייבים, והגם דכתב י"א דאינו כלום, סיים העיקר כסברה ראשונה ועיין אחרונים בזה. ומאחר דבעי התרה בשביל החיוב שחל עליו, ובפרט שהוא התחיל במנהג הזה דהא התחיל ליתן, נראה דאין להתיר לו לכתחילה, מאחר דלפי דבריו עתה יש לו יכולת ליתן כפי מנהגו, וידוע מ"ש מרן ז"ל בסי' ר"ג סעיף ג' דנדרי הקדש מצוה לקיימם, ולא ישאל עליהם אלא מדוחק ע"ש, ועיין לכנה"ג סי' רנ"ח הגה"ט אות למ"ד, דה"ה לנדרי צדקה, והביא מהרדב"ז ז"ל דהמתירו חייב נידוי, ועיין פתחי תשובה סי' רנ"ח סק"ז, כן נראה לומר לכאורה:

מיהו נראה דיש לחלק ולומר, הא דאמרו שאין נשאלין על נדרי הקדש או צדקה אלא מתוך הדחק, היינו בשואל על מה שנתחייב בו כבר מכח הנדר, כגון שנתחייב מחמת שהקדיש ונדב לתת כו"כ, דהוא חייב ליתן מחמת נדרו, דאין להפסיד להקדש או לעניים לפטרו בהתרה אלא מתוך הדוחק, אבל בנידון השאלה שאני, דהנודר פרע על ימים שעברו, וגם מכאן ולהבא נמי רוצה ליתן, ורק מתחרט עלאשר שם הדבר עליו בחיוב נדר ומנהג, ורוצה שיתירו לו כדי שלא יהיה נותן מכאן ולהבא מכח נדר או מכח מנהג, די"ל כל כהאי גוונא מתירין לו, ומצוה קעבדי להסיר מעליו חיוב הנדר, כי אפילו בדבר מצוה לאו שפיר עביד להכניס עצמו בחיוב נדר, והרי הם יכולים לעשות לו פתח וחרטה, דהיינו שהחרטה היא ע"י הפתח שמתחרט מה שנהג כן בתורת נדר, ולא שהוא ח"ו תוהא על הראשונות, וכמ"ש הרב חכמת אדם כלל ק' אות וא"ו, הבא להתיר נדרי תענית או שאר דברי מצוה, ואינו רוצה להיות תוהה על הראשונות יאמר שמתחרט מעיקרא על שקיבל עליו בלשון נדר, אלא שהיה לו לעשות המצוה בלא קבלת נדר, וכן בנוסח התרת נדרים שנוהגין לעשות בערב ר"ה עכ"ל ע"ש. על כן נראה, מאחר שבהתרה זה אין כונתו להפסיד לעניים, לא במה שעבר וגם לא מכאן ולהבא, ורק רוצה לעשות המצוה בלא קבלת נדר, דיכולים להתיר לו בזה לכתחלה ומצוה קעבדי בזה:

וראיתי להרב מחנה אפרים ז"ל בהלכות נדרים סי' ט"ז, שכתב מי שנדר להתענות כו"כ, ואחר שהתענה מקצתם נתחרט על השאר, אבל על מה שהתענה אינו מתחרט, אי מהני חרטה כה"ג שאומר הריני מתחרט על מה שקבלתי אותם בלשון נדר, אבל על מה שהתענה מקודם אינו מתחרט, כדי שלא יפסיד אותם התעניות, וכתב שנראה מתוך דברי הר"ן ז"ל כהאי גוונא לא מהני החרטה וכו' ע"ש. ועיין עוד להרב הנז' בה' צדקה סי' ה' ועיין להרב מהר"ע מפאנו ז"ל סי' ס"ב, שכתב בשם מהר"ב דנדרי הקדש אין מתירין ע"י חרטה, דהוי כתוהא על דבר מצוה ע"ש. ואנן לית לן למיחש מכל זה, שכבר פסק מרן ז"ל בש"ע יו"ד סי' רי"ד סעיף א' וז"ל, צריך התרה ויפתח בחרטה שנהג כן לשם נדר, הרי דמהני החרטה בכה"ג, ומתירין לכתחילה בהכי. וראיתי להגאון יד שאול ז"ל בסי' רי"ד סוף סק"א, שכתב אשתמיט מהרב מחנה אפרים דברי הש"ע דסי' רי"ד הנז':

ואם תאמר אע"ג דליכא הפסד לעניים בהתרה זו על העבר, אכתי יש הפסד מכאן ולהבא, דאפשר אחר שיתירו לו יעזוב מנהגו לגמרי ולא יתן עוד, זה אינו מתרי טעמי, חדא כיון דנתן בשעת ההתרה בעבור ימים שעברו, הנה בשביל להבא אין הנדר חל אלא עד שיגיע שבוע אחר כי נדרו לתת בכל שבוע, וכן באפיה עד שיהיה אפיה אחרת. והנה ידוע סברת הגאון מהר"ש סרליו ז"ל, דס"ל בנודר לזמן כל שעדיין לא הגיע הזמן ולא חל הנדר, יכול לחזור בו אפילו בלא התרת חכם, דאתי דיבור ומבטל דיבור, וכמ"ש דבריו הרב מהר"ם בן חביב ז"ל בתשובתו שהובאה בספר גינת ורדים יו"ד כלל ב' סי' ב' דף ק"י ע"א, והביא שם ראיה לדברי מהר"ש הנז' מדברי הרשב"א, באומר הרי זו עולה לאחר שלושים יום, דיכול לחזור בו מטעם דאתי דבור ומבטל דבור ע"ש, ועיין להרב שדה הארץ ח"ג ביו"ד סי' ט' שהביא בשם אחרונים גדולים שהורו הלכה למעשה כסברה זו ע"ש. וא"כ השתא לפי סברה זו בנ"ד שחוזר בו קודם שיגיע השבוע וקודם אפיה האחרת, אפילו התרה אינו צריך, ועל כן אם רוצה שיתירו לו כדי לצאת י"ח החולקים על סברה זו דמהרש"ם, הא ודאי דיכולים להתיר:

ועוד איכא טעמא אחרינא דיכולים להתיר בנ"ד, משום דחזינן באמת שרצונו ליתן גם מכאן ולהבא כמנהגו הטוב, ורק חפץ בהתרה כדי להנצל מחיוב הנדר, וטעמו ונימוקו עמו משום דארז"ל המקיימו כאלו בנה במה, וכיון דחזינן שהוא מתחסד עם קונו סמכינן אהימנותא דידיה ואמרינן חזקה ודאי שיעמוד בדעתו זה ויתן מכאן ולהבא כמנהגו, וליכא הפסד לעניים, ואם יהיה ח"ו מוכרח לעזוב מנהגו משום דיקרה לו מקרה שלא יהיה ספק בידו ליתן כל כהא בלא"ה יכולים להתיר דהוי מתוך הדחק, דאמרינן נדרי מצוה וצדקה נשאלין לכתחילה מתוך הדחק, ואע"ג דקי"ל אין מתירין נדר עד שיחול, הא כבר העלה הרב בית יאודה ח"ב סי' צ"ז, דזה לא אתמר אלא בנדר גמור, אבל בנדר של מנהג דאין איסורו אלא מדרבנן לכ"ע מתירין ע"ש, ונ"ד דמי לנידון הרב בית יאודה הנז', וכל הצדדין שצידד בנידון דידיה איתנהו הכא בנ"ד:

והשתא ממילא גם שאלה הב' של התענית נפשטה, דאה"ן יכולים להתיר לו בכה"ג שלא יהא ח"ו תוהא על הראשונות, ורק שהוא מתחרט על קבלת הנדר, ורוצה לקיים מעכשיו המצוה בלי נדר. והגם דמרן ז"ל בסי' רי"ד סעיף א' כתב, ורוצה לחזור בו מחמת שאינו בריא, התם איירי שרוצה לחזור בו לגמרי, דמכאן ואילך אין רצונו להתענות כלל, אבל בנידון השאלה הוא בדעתו להתענות מכאן ולהבא, ורק רוצה לקיים מצות התענית בלא קבלת נדר, ועל זה מבקש ההתרה, וזה ברור:

ועל שאלה הג' נשיב, דבר זה מפורש יוצא בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער רוה"ק דף ך' ע"א, וז"ל, והנה התיקון הוא הצריך לזה שיתענה אלו התעניות בימי החורף שירד השלג ויטבול בו, ואין קפידא אם ענין השלג יהיה בתחילת תעניותיו, או בסופם, רק שיהיה באיזה יום שיהיה מכלל אלו הקס"א תעניות, ולא ביום אחר עכ"ל, הרי להדיא שתיקון השלג צריך שיהיה דוקא בימי התעניות הנז'. ומיהו ודאי אם לא עשה תיקון השלג בימי התענית הנז', כי אם בימים אחרים בלא תענית, ג"כ עושה בזה תיקון בעבור העון הנז', אלא שאין בידו תיקון גמור ושלם, יען כי תיקון הנז' של השלג השייך לענין הנז' מצינו לרבינו הרש"ש ז"ל שהרחיב בו הדיבור בסוף ספרו הבהיר נהר שלום, ובסו"ד כתב וז"ל, אמנם כשמתגלגל בשלג בלא תענית אין בידו לגרום שיקיפו זו"ן את או"א, כי אם שיהיו מוקפים מחורות א"א הנז', וגם זה אינו ע"י המשכה מחדש כי אם שיתגלגלו באורות שהם תדירים במקוה הנז' עכ"ל ע"ש. והיכא דלא נמצא לו שלג ועשה התענית בלבד, הא ודאי אנוס הוא ורחמנא לבא בעי, מאחר שזה סבל עול התענית הרב הזה, כ"ע סהדי דאם היה מצוי בידו שלג היה מתגלגל או טובל בו, ולכן ודאי יחשוב לו הש"ת כאלו עשה התיקון גמור ושלם:

ומ"מ נ"ל שישתדל לפחות למצוא חתיכת שלג בימי תעניותיו, שיעור שיוכל לגלגל בה ידיו מתחילת האצבעות עד הכתף פנים ואחור תשעה פעמים, וחתיכה זו אפשר להשיג בימות החורף, שאם יניחו בקערה מעט מים על הגג בלילה יהיו המים ההם באור הבוקר חתיכת שלג, ויאמר קודם נוסח זה, ליקבה"ו וכו' הריני מוכן לגלגל ידי ימין ושמאל בשלג תשעה פעמים, ויהר"מ ה' או"א שתהא חשובה ומקובלת ורצויה לפניך גלגול ידי בשלג תשעה פעמים כאלו גלגלתי כל גופי בשלג תשעה פעמים, ויעלה לפניך כאלו כונתי בכל הכונות הראויות לכוין בגלגול השלג, תחטאני באזוב ואטהר תכבסני ומשלג אלבין, ויכפול פסוק זה ג"פ, ואח"כ יאמר פסוקים ובניהו בן יהוידע בן איש חיל וכו', עד וישמהו דוד אל משמעתו, ויהי נועם ה' אלקינו וכו' ב"פ, ויעשה גלגול ידיו בשלג ימין ושמאל תשעה פעמים מראשי אצבעותיו עד הכתף, ויזהר לעשות נט"י תחלה שיהיו ידיו נקיות קודם שיגלגלם בשלג. ועיין אמת ליעקב ניניו ז"ל בשפת אמת דף קי"ז, וז"ל בכתבי הקודש אשר במצרים מצאתי כתוב, קבלתי ממורי ז"ל מי שמשמש מטתו או קרה לו מקרה אשר לא טהור, והוא חולה ולא יעצור כח לטבול, יעשה סדר רחיצת ידיו כסדר זה, ויאמר נוסח תפלה זו לפני רחיצתו, ומעלין עליו כאלו טבל, והביא שם סמך מלשון הגמרא דברכות, דקאמר ולית ליה למר כאלו טבל ע"ש, וא"כ יש לומר סמך הנז' יבא נכון גם לענין זה של גלגול השלג:

ועוד יש לי לעשות בס"ד סמך מן הדין, לענין זה של גלגול ידים בשלג שיש בו תועלת, מדין חצי שיעור, דקי"ל חצי שיעור אסור מן התורה משום דחזי לאצטרופי וכנז' בגמרא דיומא דף ע"ד, והגאון חיד"א ז"ל במחב"ר סי' תע"ה, ובפתח עינים ביומא דף ט"ל ס"ל בפשיטות דגם במ"ע יש מצוה בחצי שיעור, דאם בליל פסח אין לו כזית מצה אלא חצי זית, יאכלנו לשם מצוה ויש בידו קצת מצוה, מדין חצי שיעור, ואע"ג דהגאון חק"ל א"ח סי' צ', ובקנטריס כונן לחקר פליג עליה בזה, וכן הוא דעת הגאון מהריט"א ז"ל בס' קהלת יעקב, דס"ל לא אמרינן דין חצי שיעור במ"ע, מ"מ יש עוד אחרונים דאזלי בזה בתר סברת הגאון חיד"א ז"ל, ולפ"ז גם בתיקון השלג מהני גלגול ידיו מדין חצי שיעור כיון דלא אפשר לו לגלגל כל גופו:

ואשר שאלת אם מהני הפשרת השלג לטבול בו, הנה מפורש בדברי רבינו זלה"ה דמהני, שכתב וז"ל, גם אם יש איזה מקוה שנפשר השלג לתוכו, וטובל בו תשעה פעמים מספיק עכ"ל. מיהו דע צריך שיהיה טובל בתוכו בעודנו קר הרבה, ולא אחר שיחם ותעבור ממנו תוקף קרירותו, יען כי הסוד של התיקון הוא תלוי בזה שטובל בשלג בעודו קר מאד, שיתקרר עי"ז גופו, והוא סיבה לשיתחמם גופו אח"כ, וכמ"ש רבינו הרש"ש ז"ל וז"ל, במקוה של הפשרת שלגים יכוין, שעל ידי שטובל בשלג הנפשר מתקרר גוף האדם, והוא סיבה לשיתחמם הגוף אח"כ כנודע בחוש, ולכן יכוין להעלות נפשו ורוחו בסוד מ"ן, וכו' יע"ש:

ועל שאלה הד', באותו שחטא והחטיא אחרים, ועשה תיקון על מעשה עצמו כמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל, ומבקש לעשות תיקון בשביל מה שהחטיא אחרים, דע כי בספרי רבינו האר"י זלה"ה הנמצאים אתנו לא מצינו תיקון מפורש למחטיא אחרים מה יעשה, אך מצאנו בגמרא דיומא דף פ"ו, בארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש שאמר מי שיש בידו חלול השם אין כח ביום הכפורים לכפר, ולא ביסורין למרק, אלא כולן תולין ומיתה ממרקת ע"ש, ופירש רש"י ז"ל חלול השם חוטא ומחטיא אחרים ע"ש, הרי לפ"ד רש"י ז"ל כל חוטא ומחטיא אין לו תיקון גמור כי אם ע"י מיתה, ורבינו האר"י ז"ל הביא דברי הגמרא הנז' דארבע חלוקי כפרה, ופירש סודם, וכנז' בשער הגלגולים דף כ"א:

והנה לכאורה יש להתקשות בענין זה בדברי רבינו האר"י זלה"ה, בשער הגלגולים דף י"ג הקדמה י"א וז"ל, דע כי יש מצות ל"ת שתשובה ויוה"כ מכפרים, ויש שצריך ג"כ יסורין לכפרם, אבל יש עבירות חמורות כמו כריתות ומיתות ב"ד וכיוצא שאינם מתכפרים עד שימותו וכו' יע"ש, ולכאורה קשה דנראה שזה הפך הגמרא דיומא גבי ארבעה חלוקי כפרה הנז', דשם אתמר כריתות ומיתות ב"ד יתכפרו ביסורין, ורק חלול השם אינו מתכפר, אלא במיתה, וכבר רבינו ז"ל הביא הגמרא הזאת דיומא בשער הגלגולים דף כ"א, וביאר הסוד שלה בעניין ההפרש שיש בין זה לזה, ואיך קאמר כאן כריתות ומיתות ב"ד אינם מתכפרים אלא במיתה. ולפי חומר הקושיא נ"ל בס"ד, שיש בכריתות ומיתות ב"ד שני מינים, הא' חטא עצמו דוקא, שאינו נוגע לאחרים, כמו אכילת חלב ודם ואכילה ביוה"כ וכיוצא, שהם חיובי כריתות וכן מיתות ב"ד לחלול שבת וכיוצא, והב' מה שנוגע לאחרים ג"כ, שבא על א"א ועל הזכור וכיוצא, שזה חטא והחטיא אחרים, שגם הנבעל חטא ונתחייב על ידו, שאם היה פורש מן העבירה לא היה חוטא לא הוא ולא הנבעל והנבעלת בזה, ומאחר שגרם בחטאו שגם אחרים יחטאו עמו ה"ז בכלל חלול השם, לפ"ד רש"י שפירש חלול השם הוא חוטא ומחטיא אחרים, ולכן זה הבועל והנבעל והבועל והנבעלת כל אחד מהם נקרא חוטא ומחטיא. ועל מין הראשון שאין בחטאו גרמא לחטא אחרים, קאמר בגמרא יסורין מכפרין, ומין השני שיש בחטאו גרמא להחטיא אחרים, ה"ז בכלל חלול השם דאין מתכפר אלא במיתה, ובזה איירי בשער הגלגולים דף י"ד ודו"ק:

ואיך שיהיה, הנה מסיום דברי רבינו האר"י ז"ל בדף י"ד הנז' יוצא לנו דבר אחד לענין השאלה הד' הנז', דכתב שם וז"ל, גם דע כי האדם המחטיא את חבירו באיזו עבירה שצריך גלגול, אבל הוא עצמו לא חטא, יבא בעיבור עם המתגלגל עד יתקן החטא, ואז זה שהחטיאו יסתלק משם עכ"ל ע"ש. ומכאן יש ללמוד לענין השאלה הד', מאחר שזה האיש תיקן הפגם של החטא שלו מה שעשה בעצמו, שכבר התענה פ"ד יום רצופים כאשר הושת עליו מדברי רבינו האר"י ז"ל, שבזה נעשה נקי מעונו, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות דף פ"ב ע"ב וז"ל, הנה התיקון ההוא יועיל לנקות לו עונו שלא יכנס לגיהנם, וימתלו לו כל עונותיו וכו' ע"ש. נמצא זה האיש כאלו לא חטא, ונשאר עליו מה שהחטיא אחרים, והנה אם אותם אחרים חזרו בתשובה שלמה בחייהם, אז ודאי גם הוא ניצול, ואם לא חזרו בתשובה בחייהם והלכו לגיהנם נתקנים שם והוא ניצול ג"כ, ואם לא הלכו לגיהנם ובאו בגלגול לתקן, אז זה האיש יבא בעיבור עם אלו המתגלגלים, עד אשר יתוקנו מחטא זה, וכבר ידוע שביאת נפש האדם בעיבור אינה קשה עליו, דאינה סובלת צער יסורין ומיתה, ואין מגיע לה קלקול מן העונות, דיש הפרש בזה בין גלגול לעיבור. כל זה כתבתי ממה שנראה לנו מדברי רבינו האר"י זלה"ה:

מיהו דע, אם זה השואל ששאל ממך דבר זה אינו ת"ח, אין צריך לגלות לו הפרטים שכתבתי בענין זה, ורק תאמר לו אם אלו אשר החטיא אותם הם עודם חיים, ישתדל להשיב אותם בתשובה אם רואה שעדיין לא עשו תשובה, וגם עוד תאמר לו שישתדל לעשות מצות. שיש בהם זכות הרבים, כגון להדפיס ספרים שהם מאכל כל אדם ושוים לכל נפש, אשר בודאי ילמדו בהם רבים לדורות עולם, ולא קיימי לגניזה, או דבר אחר כיוצא בזה, כי המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו, ויצליח עי"כ בתיקון הנז'. והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתי אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.