רב פעלים/א/אורח חיים/כד

רב פעלים ‏ א אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כתב מרן ז"ל בשה"ט סי' שי"ח סעיף ג', כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו לצורך מקומו, דהיינו שצריך להשתמש במקום שהכלי מונח שם, ומותר לו ליטלו משם ולהניחו באיזה מקום שירצה, אבל מחמה לצל דהיינו שאינו צריך לטלטלו, אלא רק מפני שירא שישבר או יגנב אסור. וחקרתי בזה בס"ד, דאם היה לו כלי גדול שמלאכתו לאיסור מונח במקום אחד והיה צריך למקומו, דקי"ל דמותר לטלטלו ולהניחו במקום שירצה, והיה מונח אצל הכלי הזה כלי קטן, כגון סכין של הקזה וכיוצא, שגם זה הוא כלי שמלאכתו לאיסור, אך אין צריך לא לגופו ולא למקומו, כי הוא מונח בזוית הכותל, ורק רוצה לטלטלו שמא יגנב, אם מותר ליטלו עם זה הכלי הגדול שצריך למקומו בבת אחת ביחד, מאחר שזה הקטן הוא מונח אצל כלי הגדול ממש דנוגעין זב"ז, די"ל כיון דשרי ליה ליטול זה הכלי הגדול לצורך מקומו יטול גם זה עמו ביחד, דשניהם איסור מוקצה הם, או"ד אסור להוסיף על איסור המוקצה דכלי הגדול, דאע"ג שהם זה אצל זה ואחיזה אחת אוחז בשתיהם, עכ"ז תרי גופי נינהו, ואם התירו לזה לא התירו לזה:

ונראה לי בס"ד, דספק זה דומה לבעיא דלא אפשיטה בתלמוד ירושלמי סוף עירובין, גבי שרץ מת שנמצא במקדש, דמותר לכהן להוציאו בשבת ממקום שחייבין עליו כרת, באופן שלא יטמא הכהן, ולא חיישינן לטלטול דמוקצה דהותר שבות במקדש, ואמרו בירושלמי פשיטא לן אם הוציאו ממקום שחייבין עליו כרת, ונפל למקום שאין חייבין עליו כרת, דמותר לחזור ולטלטלו להוציאו משם, יען שכבר נראה זה מתחלה להוציאו לחוץ, להכי אע"ג דנפל במקום שלא הותר להוציאו משם אם היה שם מתחלה, אפ"ה שרי עתה להוציאו משם, אלא דהא קא מבעייא לן, אם אחר שנפל למקום שאין חייבין עליו כרת, מצא עוד שרץ אחר מת בצדו אם מוציא הוא את שתיהן, דאמרינן כיון שהותר לזה הותר גם לזה, או"ד אינו מוציא אלא רק שרץ שנפל שנראה לצאת בתחלה והתחיל בה בהיתר, אבל שרץ השני שנמצא שם אסור להוציאו, ולא אפשיטה בעיא זו, והנך רואה דספק החקירה דידן הוא דומה לספק הירושלמי שלא נפשט:

ודרך אגב ראיתי להגאון מש"ל ז"ל, שנסתפק בהלכות ביאת מקדש פ"ג סוף הלכה י"ט, כשמוציאין אותו ממקום שחייבין כרת אם יוכל להוציאו גם ממקום שאין חייבין עליו כרת לחוץ לגמרי למקום חול, או"ד יניחנו במקום שאין חייבין עליו כרת ולא ישאנו עוד. ודייק מדברי הירושלמי דיוכל להוציאו לחוץ ממש, אך הקשה אם יוציאנו חוץ להר הבית הרי מוציאו מרה"י לרה"ר, ועוד נתקשה אמאי לא זכר הרמב"ם דין זה שיוכל להוציאו לחוץ ממש, כדמוכח מן הירושלמי, ע"ש. וראיתי להרב זרע אמת ח"א, בחידושיו לעירובין סי' י"ז שהאריך בזה, והעלה בסו"ד דירושלים אין לה דין רה"ר אלא דין כרמלית ע"ש. וראיתי בספר מתא דירושלים חיבור על ירושלמי, שכתב אפילו אי נימא ירושלים יש לה דין רה"ר אין בהוצאה זו איסור תורה, דהכהן מוציאו בהמיינו הו"ל הוצאה כלאחר יד, כנז' במתניתין דפרק המצניע באפונדתו ופיה למטה, ואפילו אם מוציאו בצבת של עץ י"ל דיוציאוהו שנים, וכיון דזה יכול וזה יכול פטורין מן התורה, והוי רק שבות. ומ"ש מש"ל אמאי לא זכר הרמב"ם דין זה דמוציאו לחוץ, י"ל דסמך עמ"ש הך דינא דפרק מי שהוציאו, דאי פקח הוא עייל לתחומי, וכיון דעל על, וה"ה כאן הואיל ואשתרי אשתרי, עכ"ד. ואחה"מ הן אמת האי דינא הביאו הרמב"ם בה"ש פרק כ"ז, ובש"ע סי' ת"ו, ומקורו בעירובין דף מ"א, אך לא דמי הא להא, דהתם לאו משום דהואיל ואשתרי להאי אשתרי להאי או אשתרי יותר, אלא הטעם כיון דעייל לתחומא בהיתר, הו"ל כדין החזירוהו נכרים, דדינו הוי כאלו לא יצא, וא"כ איך שייך לומר דהרמב"ם סמך על זה:

מיהו נראה באמת הך דינא דמי ממש לדין הנז', שכתב מרן בשה"ט סי' ש"ח סעיף ג', בכלי שמלאכתו לאיסור שטלטלו לצורך מקומו, דמותר לטלטלו ולהניחו במקום שירצה, וכתב מרן בב"י מקור דין זה הוא בתוספות ביצה דף ג' ובהר"ן ובהרב המגיד ע"ש, ובאמת התוספות והר"ן דייקי לה ממ"ש בגמרא על רבי יצחק דס"ל אין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל וכו' והרב המגיד כתב שיש ראיות לזה ולא פירש אותם, והנה באמת הרואה יראה שיש ראיה גמורה לדין הנז' מירושלמי דסוף עירובין הנז', דמוכח כיון שהותר להוציא השרץ ממקום שיש חיוב כרת, הותר להוציאו לחון לגמרי גם ממקום שאין חייבין עליו כרת, וא"כ ה"ה בכלי שמלאכתו לאיסור דהותר לטלטלו לצורך מקומו, דיכול להניחו במקום שירצה. והרואה יראה שהדברים קל וחומר, דדין הירושלמי הוא בשרץ מת, שהוא דברים המוקצים מחמת מיאוס, והוי כ"ש לענין כלי שמלאכתו לאיסור:

ודע דלכאורא נתקשיתי בדברי הירושלמי הנז' דמתיר לחזור ולטלטל השרץ אחר שנפל מידו, ממ"ש בירושלמי סוף פרק ג' דסוכה, גבי לולב הניחו בארץ אסור לטלטלו, ואיך כאן קאמר דשרי לחזור ולטלטלו אחר שנפל בארץ. אמנם אחר הישוב ראיתי דאין זו קושיא, דהתם גבי לולב איירי שהניחו בכונה בארץ, ולהכי אסור לטלטלו, דאמרינן כיון דהניחו בארץ אסח דעתיה מניה, וגילה דעתו שאין לו חפץ בו עוד לעשות בו מצות טלטול, כי באמת אע"פ שכבר יצא י"ח עכ"ז אם ישאר בידו יש קצת מצוה בנטילתו בידו, ואפילו אם ישאר בידו כל היום לית לן בה, מאחר שיש קצת מצוה בזה, אך כל זה הוא אם נשאר בידו אחר טלטול ראשון שיצא בו י"ח, דאז חשיב הנטילה הזאת של כל היום גמר מצוה, אבל אם הניחו מידו אסור לטלטלו עוד, דהוי מעשה חדשה אחר שגמר המצוה העקרית של נטילת החובה, שכבר נסתלקה כשהניחו על הארץ, ואם יחזור ויטלו לא תהיה נטילה זו טפילה לנטילה הראשונה שטלטלו קודם שיצא י"ח, ומאחר שנטילה זו שנוטלו אחר שהניחו על הארץ היא מעשה חדשה, אסור לטלטלו יען שכבר יצא י"ח, ואין עתה מצוה כדי שנתיר לו לטלטלו, כיון דהוא מוקצה בו ביום. ואיכא הוכחה לדברי אלו, דאמר קודם זה לשאת כפיו ולקרות בתורה נותנו לחבירו, והיינו כיון דנותנו לחבירו מוכח דלא אסח דעתיה מניה, אלא בדעתו ליקחנו מחבירו וליטלו בידו עוד, ואז נטילתו הוי גמר מצוה כאלו עודנו בידו, משא"כ בהניחו בארץ נראה דאסח דעתיה מניה, שגמר בדעתו שלא יטלינו, ואז אם חזר ונטלו הוי טלטול חדש, ואין מתירין לו בזה, כיון שכבר יצא י"ח ואין עושה בזה מצוה גמורה. ועל כן גבי שרץ שנפל מידו מאיליו, ולא הניחו מדעתו, לא פסק בזה טלטול הראשון, וחשיב כאלו עודנו בידו, ולכך יכול ליטלו ולהניחו במקום שהיה בדעתו תחלה להניחו:.

ודוגמה לזו, הסברה שהסברתי בחילוק זה בדין מילה בשבת, דאם לא פירש חוזר גם על ציצין שאין מעכבין את המילה, ודמי נמי לציצית דאם. פושטו לפי שעה וכונתו לחזור ללבשו, דאין צריך לברך עליו מחדש, כיון דלא אסח דעתיה מניה, ודוק היטב:

ודע באמת האי ברייתא שהביא הירושלמי הובאה בבבלי דף מ"א בנסחה אחרת, דקתני קורא בתורה ונושא כפיו מניחו ע"ג קרקע, ולפ"ז ס"ל גם בהניחו ע"ג קרקע אמרינן לא אסח דעתיה, אלא הניחו כדי לקרות בתורה, וכפי נסחת הירושלמי משמע הניחו ע"ג קרקע חשיב בזה אסח דעתיה, ורק אם נותנו לחבירו אמרינן לא אסח דעתיה, וחשיב גמר טלטול הראשון, ומותר:.

ובזה שכתבתי ניחא לן דברי התוספתא סוף פ"ג דסוכה, שהובא שם כפי נסחת הבבלי, וחזינן שם. נמי קא תני רבי יוסי אומר יו"ט הראשון של חג כיון שיצא בו אסור לטלטלו, ולכאורה נראה סותר זא"ז, ובזה שכתבתי ניחא, דמ"ש כיון דיצא בו י"ח אסור לטלטלו, היינו היכא דהניחו מדעתו על הארץ, דמוכח בזה אסח דעתיה, ואם יחזור לטלטלו הו"ל טלטול חדש, ואין להתיר בטלטול חדש אחר שכבר יצא י"ח, אבל הברייתא איירי במניחו ע"ג קרקע כדי לקרות בתורה, ולאו מוכח דאסח דעתיה, אלא אדרבה דעתו לחזור וליטלו, והו"ל כאלו לא פירש ממנו, ודמי לדינא דמילה, ולדינא דציצית, הנז"ל:

ונחזור לענין ספק דידן דנראה שהוא דומה לספק הירושלמי גבי שרץ מת דלא אפשיט, ולכן גם בספק דידן צריך לאסור, והדברים קל וחומר, דהתם איכא עכ"פ מצוה כשנוטלו משם, אע"פ שהוא מקום שאין חייבין עליו כרת, דמ"מ מקדש הוא, ועכ"ז מסתפק בירושלמי, וכ"ש בנ"ד. ועיין להריטב"א ז"ל בשיטתו למסכת שבת על דף מ"ג ע"ב, בד"ה אי רבי יהודה, דמוכח מדבריו דכל דהוי מלתא באפי נפשה לא שרינן בכה"ג מהאי טעמא דהואיל והוא עושה זאת יעשה זאת, ע"ש. ועיין בספר שבת של מי, שיטה על שבת שהביא כן בשם הר"ן בשיטה כ"י ע"ש, והמחבר שם לא ירד לסוף דעתו של הר"ן ז"ל בזה, ופשוט:

ודע דלכאורה עדיין צריך לנו לבאר דבר אחד בדברי הירושלמי הנז"ל, דמסתפק בנפל השרץ ונמצא שרץ אחר בצידו, אבל אם לא נפל פשיטא ליה דאסור, ולכאורה יש להעיר מדין שפסק מרן ז"ל בשה"ט סי' רמ"ז סעיף ה', אם הכותי הולך מעצמו למקום אחר וישראל נותן לו אגרת מותר בכל גוונא, ודין זה הביאו בבית יוסף בשם מהר"י אבואב, וכתב מג"א ס"ק ח', צ"ע דהא מ"מ עושה מלאכה בעדו שמוציא הכתב מרשות לרשות לרשות ומעביר ד"א ברה"ר, והרב הלכה ברורה תמה על המג"א, דהגוי בלא"ה נושא כתבים, ומה לי כתב אחד או כתבים הבאים כאחד, וכ"כ בספר נהר שלום ומאמר מרדכי. והנה בודאי. גם מרן לא התיר אלא דוקא בענין טלטול והעברה והוצאה, שבזה י"ל כיון דבלא"ה הגוי נושא משלו מה לי אחד מה לי עשרה, אך דבר שהוא עשיית מלאכה בידים בגוף הדבר, דהיינו שהגוי מחמם או מבשל או מדליק לעצמו, כ"ע יודו דאסור לישראל לומר לו לחמם ולבשל בשבילו, אע"ג דהגוי עושה מלאכת ישראל עם מלאכתו ביחד, כיון דתרי גופי נינהו בעשיית המלאכה הנעשית בשביל זה ובשביל זה, דאיכא רבוי שיעורא בגוף המלאכה, וזה ברור. וא"כ עתה קשיא לי, כיון דנידון הירושלמי איירי בטלטול, אמאי פשיטה ליה אם לא נפל השרץ מידו, דאסור ליטול שרץ אחר שמצאו שם. ונ"ל בס"ד הך דסי' רמ"ז שאני, דהמעשה של האיסור אינו עושה אותה הישראל אלא הגוי, והישראל רק אומר לגוי שיטלטלנה, והנתינה שנותן האגרת ביד הגוי אין בזה איסור, דאם יתן לגוי ולא ילך הגוי מה איסור עשה הישראל בנתינה, ולהכי אמרינן כיון דהגוי בלא"ה הולך ומטלטל כתבים אחרים לית לן בה, משא"כ בנידון הירושלמי, גוף האיסור שהוא הטלטול עושהו ישראל, ולכן פשיטא ליה בהיכא שהישראל נוטל השרץ ומטלטלו, אף על גב דיש שרץ בידו אין זה נוגע לזה, דתרי גופי נינהו, ורק. נסתפק אם נוטל מן הקרקע שרץ המותר עם שרץ האחר שבצדו, דאע"ג דהם תרי גופי כיון דנוטלם מן הקרקע בבת אחת, אולי חשיב כמו גוף אחד, ואין פנאי להאריך יותר בענין זה, והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.